ההודאה היא להודות שהוא יתברך מחיה אותנו בתוך כל המציאות הגשמית המעשית וזהו תיקון מידת ההוד ראיית אור ד' במציאות הארצית
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' כסליו תשע"ה
א. שבת כא: - דת"ר.. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים.. וכשגברה מלכות בית חשמונאי.. בדקו ולא מצאו אלא פך אחד.. בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס.. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. רש"י – לא שאסורין במלאכה, שלא נקבעו אלא לקרות הלל ולומר על הנסים בהודאה.
ב. מגילה ה. - אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: רבי נטע נטיעה בפורים.. והתני רב יוסף: ..ויום טוב - מלמד שאסור בעשיית מלאכה? ..מלאכה לא קבילו עלייהו. דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב, ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ואילו יום טוב לא כתיב.
ג. שבת כד. - איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון? כיון דמדרבנן הוא - לא מדכרינן, או דילמא: משום פרסומי ניסא מדכרינן? - אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר, ואם בא להזכיר - מזכיר בהודאה. רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא, סבר לאדכורי בבונה ירושלים. אמר להו רב ששת: כתפלה, מה תפלה - בהודאה, אף ברכת המזון - בהודאה. רש"י - דהא כולה מילתא דחנוכה עיקרה להודאה נתקנה.
ד. שם – איבעיא להו: מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון? אם תימצי לומר בחנוכה דרבנן לא צריך, ראש חודש דאורייתא - צריך, או דילמא: כיון דלא אסור בעשיית מלאכה - לא מזכרינן? רב אמר: מזכיר, רבי חנינא אמר: אינו מזכיר. אמר רב זריקא: נקוט דרב בידך, דקאי רבי אושעיא כוותיה. דתני רבי אושעיא: ימים שיש בהן קרבן מוסף.. ואומר מעין המאורע בעבודה.. ויש בהן הזכרה בברכת המזון. ימים שאין בהן קרבן מוסף.. ואומר מעין המאורע בשומע תפלה.. ואין בהן הזכרה בברכת המזון. רא"ש ב' טו' - ותימה הוא שלא הביא הש"ס ברייתא דתני רבי אושעיא לפשוט דאין מזכיר חנוכה בברכת המזון.. כיון שאין בהן קרבן מוסף. הלכך נראה דסבירא ליה לבעל הש"ס.. דחנוכה ופורים אף על פי שאין בהן קרבן מוסף צריך להזכיר משום פרסומי ניסא.
ה. טור ב"י תרפב' - כל שמונת ימי חנוכה מזכיר.. לאמרו בברכת הודאה משום דכוליה מילתא דחנוכה עיקרה הודאה.
ו. על הנסים – וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה.. ונודה לשמך הגדול סלה / להודות ולהלל לשמך הגדול.
ז. ישעיהו מג' כא' – עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. דברים ז' ז' – לא מרובכם מכל העמים חשק ד' בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים. רש"י – לא מרבכם - ..ומדרשו לפי שאין אתם מגדילים עצמכם כשאני משפיע לכם טובה לפיכך חשקתי בכם: כי אתם המעט - הממעטין עצמכם, כגון אברהם, שאמר (בראשית יח, כז) ואנכי עפר ואפר..
ח. עולת ראי"ה א' א' - ..ההוראה הלשונית של חובת הודאה.. משותפת היא להודאה מגזרת תודה, הבאה מתוך הכרת הטובה של המיטיב, ומגזרת התודות והודאה על האמת. אורות התשובה טז' א'1 - אחד מהיסודות של התשובה, במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו, שבא מתוך אמונת הבחירה החפשית של האדם. וזהו גם כן תוכן הוידוי המחובר עם מצות התשובה, שמודה האדם שאין שום ענין אחד, שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי אם אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועוצם יכלתו על סדרי חייו ומעשיו, ומתוך כך הוא מפנה לפניו את הדרך לשוב אל ד', לחדש את חייו בסדר הטוב.
ט. עולת ראי"ה א' רכב' – בואו שעריו בתודה, חצרותיו בתהלה. במקום התודה.. במרכזה.. העצמיות היחידה של מקבל הטובה, המרגיש את רגשי חובת ההודאה, באה התהלה, בצורה יותר עליונה.. מתוארת בתור הכניסה היותר פנימית בחצרות ד', העומדת על היסוד של הגודל, אשר הנשמה חשה מהאור הכללי של שפעת ד' וטובו על כל יצוריו..
י. שו"ע נא' י' - מזמור לתודה יש לאומרה בנגינה, שכל השירות עתידות ליבטל חוץ ממזמור לתודה.
יא. קובץ ג' קכז' - ההודאה לד' היא עומק חופש המחשבה, והדרגה המביאה לחירות מורחבת זו, היא התפילה.
יב. שפת אמת חנוכה תרסא' - הלל והודאה בחי' נפש וגוף. כי הלל הארת הנשמה והנפש כמ"ש כל הנשמה תהלל. והודאה הכנעת הגוף להסכים עם הנפש. ולכן יש כריעת הגוף בהודאה.. שפת אמת חנוכה תרס' - הלל והודאה.. כי כל נפלאותיו של הקב"ה הם סתים וגליא. וכשנעשה נסים לאבותינו יש הלל על הישועה שבנ"י מרגישין ורואין. אבל עומק נפלאותיו אין לשער ולספר, כמ"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך, וזה עיקר הישועה, התיקון שנעשה למעלה, וזה בחי' הודאה מה שאין רואין בעין. רק שמבינים מן הנגלה. הנסתר. וע"ז יש להודות. וזה הישועה הנסתרת הוא קיים לדורות שהוא למעלה מן הזמן.
יג. בית יוסף תרפב' - לשון התוספות בפרק קמא דמגילה (ד. ד"ה פסק) יש שאין אומרים כשם.. משום דאמרו חכמים (פסחים קיז:) דכל דבר דהוי להבא תיקנו בלהבא, ובדבר דהודאה הוי לשעבר.
יד. שבת פח. - דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים.. תוספות - של הוד היו, לפיכך כשנטל משה קרן עור פניו.
טו. אורות הקודש א' עמ' רעח' - ההתעמקות הרוחנית בענינים נשגבים, היא מושכת את האדם מהכרה ברורה בעולם הממשי.. וגורם הדבר שבאים רשעי עולם, שהמושגים הקדושים הם זרים להם, והם תופסים את הנהגת העולם בידם, והוד הקדושה נהפך לדוה.. וצריך כל חכם מישראל לעמוד בכל כוחו נגד פרצה זו, ולהשתדל ללכת בעקבותיו של הרועה נאמן, משה רבינו ע"ה, שהבהירות העליונה לא הכתה את עינו הרוחנית מלראות באספקלריא המאירה גם את העולם המעשי וכל מכשיריו.. וכל העוסק בתורה לשמה.. נותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין.