מדוע לנסך מים על המזבח, מה כל כך שמח בזה, למה גדולי ישראל היו רוקדים, ומדוע כבר יעקב אבינו ניסך מים? סוד ניסוך המים
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' תשרי תשע"ד
א) רמב"ם תמידין ומוספין י' - כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח, ודבר זה הלכה למשה מסיני, ועם ניסוך היין של תמיד של שחר, היה מנסך המים לבדו. .. זה שמנסך המים היו אומרין לו הגבה ידך, שפעם אחת נסך אחד על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, שאמרו צדוקי הוא, שהן אומרין אין מנסכין מים.
ב) סוכה נא: - תנו רבנן: מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו. שם נג. - תניא, אמרו עליו על רשב"ג כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמונה אבוקות של אור, וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. רש"י סוכה נ. - בית השואבה - כל שמחה זו אינה אלא בשביל ניסוך המים, כדמפרש ושאבתם מים בששון.
ג) בראשית לה' – ויצב יעקב.. ויסך עליה נסך.. תרגום יונתן – ואקים תמן קמא, באתרא דמליל עמיה, קמא דאבנא, ונסיך עלה נסוך חמר, נסוך מוי, ארום כדין עתידין למעבד בחגא דמטליא, ואריק עלה משח זיתא.
ד) סוכה נ: - איתמר, רב יהודה ורב עינא. חד תני: שואבה, וחד תני: חשובה. אמר מר זוטרא.. מאן דתני שואבה לא משתבש, דכתיב 'ושאבתם מים בששון'. ומאן דתני חשובה לא משתבש, דאמר רב נחמן: מצוה חשובה היא, ובאה מששת ימי בראשית. רש"י - דאמרן לעיל: שיתין נבראו מששת ימי בראשית לקבל הנסכים.
סוכה מט. - תניא, ר' יוסי אומר: שיתין מחוללין ויורדין עד תהום..
ה) ירושלמי סוכה פ"ה - א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה? שמשם שואבים רוח הקודש, על שם 'ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה'. שם - א"ר יונה, יונה בן אמיתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרת עליו רוח הקודש ללמדך שאין רוח הקדש שורה אלא על לב שמח מ"ט [מלכים ב ג טו] והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח אלוקים. ילקו"ש תהלים תשמא' – צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים, אמרו ישראל רבש"ע, אימתי אתה מחזיר לנו הכבוד, שעלינו שלשה פעמי רגלים ורואים פני שכינה.
בני יששכר ראש חודש ב' - .. שמשם שואבין רוח הקודש, על כן קראו להש"י בכאן א-ל חי, הרוח הקודש נקרא חיים, כדכתיב ותחי רוח יעקב וכו' מתרגמינן ושרת רוח קודשא..
ו) שמואל א' ז' – ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ד'. רש"י - תרגם יונתן ושפיכו לבהון בתיובתא כמיא קדם ה', ולפי משמעו אינו אלא סימן הכנעה, הרי אנו לפניך כמים הללו הנשפכין.
ז) רמב"ם סוכה ולולב פ"ח –..ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות. אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע..
השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב'. וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו, חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני. ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'.
ח) מכות יא' - שבשעה שכרה דוד שיתין, קפא תהומא, בעא למישטפא לעלמא, אמר: מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה?.. נשא אחיתופל ק"ו בעצמו, אמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו, אמרה התורה: שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים, לכל העולם כולו לא כל שכן, א"ל: שרי. כתב שם אחספא, שדי אתהומא, נחת וקם אדוכתיה.
ט) סוכה נג. - תניא, אמרו עליו על הלל הזקן כשהיה שמח בשמחת בית השואבה אמר כן: אם אני כאן - הכל כאן, ואם איני כאן - מי כאן. שפ"א סוכות - רש"י ז"ל פי' על השכינה.. ונראה.. כפשוטו שאמר כשבנ"י במקדש יש השראת השכינה.. ובשמחת בית המקדש ראו בנ"י אשר הם הכלים המיוחדים להשרות השכינה בביהמ"ק וזה הי' עיקר השמחה.
י) מצודת ציון ישעיהו כט' י' - נסך - מלשון סכך. משלי י' – וצדיק יסוד עולם. שפ"א סוכות - ..השמחה הוא כלי לשאוב מים חיים והוא רוח הקודש.. ואיתא לא ראינו שינה כדאיתא במד' על משה רע"ה שכל מ' יום שהיה בשמים לא הי' יכול לישון שידע שאין שיעור מה שיכול לקבל בכל שעה ושעה. וכן כתיב שבעת ימים בשנה על ימי הסוכות מה שלא נאמר כן בכל הרגלים. שעיקר הארת השנה תלוי' בז' ימים אלו. והכלי לקבל הוא השמחה.
יא) ישעיהו יב' – ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה. יונתן – ותקבלון אולפן חדת בחדוא מבחירי צדיקייא.
שפ"א חנוכה - וכפי רוב שמחת נפשות הצדיקים בסוכות, כך נמשך האור מרחוק, גם בבחי' עולם ושנה.
יב) ערפלי טוהר רכב' – צריך צדיק להאמין בעצמו שהוא ראוי לשמח במצוות, שמחה שאין כל העולם כולו כדאי הוא לה, שמחת עולמים, ובפרט בזמני שמחה, שאין קץ לאושר המתגלה בעצם הזמן ובמצוותיו. מגרשים לגמרי מן הלב את כל החשבונות הקודרים, שהאדם יכול להעיב על ידם את חייו הרוחניים, שמחים בד', בקדושת גילוי אורו בתוכיות נשמתנו, המתאגדת עם תוך העולם כולו, ועולה בהכרתה בשלהבת פנימית, להתקשרות רוחנית באור ד' ועליצותו, בעז קדשו המחיה כל, ממלא כל ומקיף הכל, מחולל ומוליד, צדיק כביר.