אכילה ושתיה בליל הסדר תוך כדי הסבה, מבטאת בפשטות חרות ישראלית, אך עומקה מגיע עד להתגלות אורו של מסובב הסיבות על ישראל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לה' ניסן תשפ"ב
א. הגדה של פסח – שבכל הלילות אנחנו אוכלין ושותין בין יושבין ובין מסובין והלילה הזה כולנו מסובין.. מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה.. שו"ע תעב' - יסדר שלחנו יפה בכלים נאים כפי כחו, ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירות.
ב. ברכות יא. - ומעשה ברבי ישמעאל ורבי אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אחד.. ברכות לז. - ומעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו מסובין בעלייה ביריחו.. שיר השירים א' - עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. שה"ש רבה א' ג' - אמר ר' יודן עד שחזקיהו וסיעתו אוכלין פסחיהם בירושלים כבר הקדים הקב"ה בלילה ההוא שנאמר (מלכים ב' יט') ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, א"ר אבהו עד שמשה וישראל מסובין ואוכלין פסחיהם במצרים כבר הקדים הקב"ה שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים.
ג. מאמרי הראי"ה 161 - "האדם התלוש" - זו היא הזועה היותר מחרידה את הנשמה, האדם מוכרח הוא שיהיה לו מעמד ושמעמדו יהא בלתי מתנודד. הגלות, מהו עיקר צרתה? הוה אומר: התלישות. איום מאד הדבר שהאדם מרגיש שבמובן ידוע ועיקרי הרי הוא תלוש, מתנודד, פורח באויר... עמדתו על הבסיס הטבעי, על גבי הקרקע, איננה עמדה כלל, מפני שאין הקרקע שלו, מפני שבכל יחושיה איננה קנינו ולא קנין עמו. "כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם".. חוק היסטורי הוא שהקיבוצים התלושים אבד שמם וזכרם.. אך בפלא למעלה מכל הנהוג בחוקי הקיום של כל העמים, עם ישראל חי עד כה והתקיים.. התורה, תורת חייו.. היא היא אשר הצילה אותו מתלישותו החומרית שלא תשפיע עליו עד לזועת כליון. והיום, כאשר אנו ב"ה הולכים ושבים לארצנו.. כשרגלינו מתחילות לדרוך על אדמתנו אנו, על אותה האדמה אדמת הקודש, שהננו מרגישים בכל חושינו שהיא מוצקה תחת פעמינו, כי בברית ד', ברית עולם, אשר לעד לא תמוט, היא קשורה עמנו קשר עולם - הננו הולכים ומתרפאים ממחלת תלישותנו הגלותית.. אבל, היתכן שבמקום שהגוף שלנו, הפרטי והלאומי, מוצא לו מצב להנצל ממארת התלישות, תשאר דוקא הנשמה הפרטית וקל וחומר הכללית, תלושה מעמדתה?.. זאת היא הוראת ההסבה - מצב של בני חורין שהם קבועים ולא תלושים, מעורים ביסוד חייהם, המזלף עליהם שפעת חיים לרויה לכל מהותם, לגוף ולנשמה, לכל הויתם.. הלילה הזה כולנו מסובין!
ד. יחזקאל מז' - וישבני אל פתח הבית והנה מים יצאים מתחת מפתן הבית קדימה כי פני הבית קדים והמים ירדים מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח. ויוצאני דרך שער צפונה ויסבני דרך חוץ אל שער החוץ דרך הפונה קדים והנה מים מפכים מן הכתף הימנית.
ה. שבת עו: - המוציא אוכלים כגרוגרת - חייב, ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן. חוץ מקליפתן, וגרעיניהן, ועוקציהן, וסובן ומורסנן. רש"י - וסובן - קליפת חטין הנושרת מחמת כתישה.
ו. אוה"ק ב' הטוב הכללי ח' – הננו מתנשאים מעל להחזיון הפשוט שהחושים קולטים בחיצוניותם מההויה, הננו צועדים בצעדינו הרוחניים למעלה מן השמש, וגוזרים אנו, אין כל ישן, הכל פורח, הכל מתעלה, הכל מוסיף תמיד אור וחיים. אין הרוח האצילי נופל גם בראותו, שהדרך של ההתעלות היא דרך מסובבת, שיש בה מעלות ומורדות, הליכות קדימה ונסיגות לאחור גדולות מאד, שגם הנה המורדות והנסיגות מלאות הנן רוח של עליה וקדמה. ההכרה של ההתפתחות, כשהיא הולכת ונגמרת, הולכת ונקלטת יפה בחיים המדעיים והמוסריים, כשהיא מתבכרת ויוצאת מידי בוסריותה, עד שאיננה נאכלת פגה, היא מעלה את רוח האדם אל מרומי האור הא-להי, מקלטת בקרבו את המגמה הפנימית של דעת א-להים, החפשית מכל חק וגבול, שבאוצר נשמתן של ישראל, שנתגלתה על ידי ההופעה הא-להית המיוחדת לו, בתור הפרח היותר עליון של הזרחת אור נשמת האדם בקרב העמים כולם.
ז. רמב"ם הלכות קרבן הפסח פ"ב ה"א - אין שוחטין את הפסח אלא למנוייו שנאמר תכוסו על השה, מלמד שמתמנים עליו כשהוא חי, ואלו המתמנים על הפסח הם הנקראים בני חבורה. שמות כב' - ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נפשת, איש לפי אכלו, תכסו על השה. רש"י - במכסת – חשבון. תכסו – תתמנון. אבן עזרא - במכסת - חלק. וכן המכס לה', חלק שיקח כל אחד. וכמוהו, ה' מנת חלקי וכוסי (תהלים טז'). אלשיך - על ידי המנות עליו הוא אחדות שעל ידי כן תשרה הקדושה שכל ענינה אחדות כנודע. ועל ידי כן תחת כסוי חטאה, נעשה לו מכסה קדושה. ועל כן אפקיה המנוי בלשון מכסה באומרו מכסת ובאומרו תכוסו, כלומר תעשו מכסה על השה הוא במכסת נפשות שהוא כעין מכסה הנפשות של ישראל, שהוא לבושים מכלול קדושה על ידי המצות כנודע מענין חלוקא דרבנן, כן תכסו על השה.. עוד רמז באומרו מכסת ובאומרו תכסו, כי על ידי קבץ האדם רבים לעשות תשובה כאחת וקבצם להכניע את היצר הרע כמדובר, גורמים שעל ידו מכסת נפשות, הם לבושי נפשותם, היא חלוקה דרבנן, יהיה סבה להמשיך בה מכסה לשה של טהרה, שגם יצרו יתלבש קדושה.. ועל ידי כן אז יכנע ולא יבקש לך תחבולות נגדך כדרכו, כי אם שה תמים מתנהג בתמימות.
ח. זוהר אדרא רבא נשא קלד: - א"ר שמעון זכאה חולקיה דמאן דאשתכח בהאי אדרא קדישא עלאה דאנן ביה, זכאה חולקיה בעלמא דין ובעלמא דאתי, דאנן יתבין בקדושה עלאה אשא עלאה אסחר לן. פסחים קט: - אמר רב נחמן, אמר קרא ליל שמרים - ליל המשומר ובא מן המזיקין. שמות יב' – ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה. מדרש שכל טוב - וכיון שנסעו מרעמסס דהיינו בתוך ארץ מצרים כיסם הקב"ה בשבעת ענני כבוד, והיו מסובבין עליהם כסוכה. הגדה של פסח – רשע מה הוא אומר.. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. אורות התחיה כד' - אשרי איש שחושב עצמו כשיריים לגבי כנסת ישראל כולה, שהיא נחלת ד', שכל מחשבות לבבו, הגיונותיו, חפצו ושאיפתו, אמונתו ורעיונו, אינם כי אם חשק טמיר אחד להכלל כולו באוצר חיים זה, "להתחסד עם קן דיליה, - דא כנ"י!"