חוסר ההבנה של מצוות פרה אדומה לא בא רק לייצר משמעת בלתי מותנית כלפי הבורא אלא גם לטהר את האמונה מכל הגשמה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ראש חודש תמוז תשע"ט
א. במדבר יט' – זאת חקת התורה.. דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על.. והוציא אתה אל מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו. ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד.. ושרף את הפרה לעיניו.. ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה. רש"י – לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה. עומד במזרחו של ירושלים ומתכוין ורואה פתחו של היכל.. ..תבא פרה ותכפר על העגל.
ב. ספרי זוטא יט' - ושרף את הפרה לעיניו, שיהיו עיניו בה.. רמב"ם הלכות פרה אדומה פ"ג - אין שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית.. ובהר המשחה היו שורפין אותה, וכבש היו עושין מהר הבית להר המשחה.. והפרה והשורף וכל המסעדין בשריפתה יוצאין מהר הבית להר המשחה ע"ג כבש זה.. ועצים מסודרים היו שם ארזים אלונים וברושים ועצי תאנה חלקה, ועושין מערכה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות כדי שתהיה האור מלבבת בהן, ומראה המערכה במערב.. הכהן עומד במזרח ופניו למערב, שוחט בימינו.. ויורד מן המערכה והצית את האש בעצים קטנים והכניסן תחת עצי המערכה והתחיל האש בה והכהן עומד ברחוק ומשמר לה עד שיצת את האור ברובה.. ואח"כ נוטל עץ ארז ואזוב.. וצמר צבוע בתולעת.. והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים.. כמו יתוש יש בכל גרגיר מהן.. ואינו משליך קודם שיצית האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר.. והעשירית יעשה המלך המשיח.. אכי"ר.
ג. דברים ד' - כי ד' אלוקיך אש אכלה הוא אל קנא. רש"י - מקנא לנקום.. מתחרה על רוגזו להפרע מעובדי עבודה זרה. רמב"ן - אש אכלה הוא כאשר ראיתם בראש ההר.. ומן הכתוב הזה תבין בכל הנזכר במשנה תורה תמיד "ה' א-להיך". ויקרא ט' - ותצא אש מלפני ד'.. וירא כל העם וירנו.. ויקרא י' - ותצא אש מלפני ד' ותאכל אותם וימתו.. במדבר טז' - ואש יצאה.. ותאכל.. מקריבי הקטרת. ילקו"ש חקת תשנט' - ושרף את הפרה לעיניו, וישרוף את בית ה'.
ד. אוה"ק ד' הענוה האצילית יא' - שורש הגאוה הוא בקדושה גדולה היא הגאוה הקדושה. מתגאים אנו בד', בא-להים הגדול חרב גאותנו, מתגאים אנו ביחד עם כל העולמים עם כל היצורים כי כולנו יצורי א-להים חיים אנו, כולנו הננו קשורים באור החיים השלמים העליונים, כי סוף הכל להאגד בחיי כל. מה רבה היא ההארה המפוארת של מקור חיי העולמים ההולכת ושוטפת על הכל. מתגאים אנו בגאות ד'.. היא מקור הענוה מקור השלום, אש אוכלה המכלה את כל הזוהמא של גסות והפרדה של כל טומאת רעיון של כל חולשה וטמטום, אור ד' ויאר לנו, עזי וזמרת י'ה ויהי לי לישועה.
ה. אסתר ה' - ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נכח פתח הבית. ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עמדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט.
ו. תהלים סב' – אחת דבר א-להים שתים זו שמעתי.. עקבי הצאן – דעת א-להים - כל חזיון, בין מוחשי בין שכלי, הבא להתיצב במצב של פגישה יחושית, אצל כל חש, וכל משכיל, מיד הוא מעורר רגש או מחשבה, שהיא כפולה, אחת שהיא שתים, מצד עצמו של החזיון ומצד תאריו המתיחשים אל הנושא העסקן באותם הדברים. מובן הדבר שבדרך האומד של המחשבה הרמה יהיה עיקר החשיבות של יקרת החזיון תלוי בעצם ענינו, ובזה תתאים המחשבה היותר רוממה, דוקא להמחשבה היותר ילדותית, שגם המחשבה הנמוכה והשטחית לא תכניס בקרבה שום רעיון המעתיק אותה מעל עצם חזיונה.. המחשבה הראשית של האדם בדבר הא-להים.. המחשבה הילדותית, שהיא גם הנשאה מכל גם הנמוכה מכל, אינה יודעת לעסוק רק בעצם, והעצם הלא לפי מושגה הוא נכר וזר לה.. ובזה מתחילים נטיות הדרכים, עם צרופי הדמיונות וערבובי האור והחושך, ולמות של עבודה זרה ושל כפירה תוצאות.. דעת א-להים שבדרכי ד', הנשאים והנצחיים.. זהו כחו של ישראל! בעת החדשה בשורש שרשה פגשה כל המהומה האלילית, את חלק מנחשלי עמנו, עד שמצאה מקום ע"י שפינוזה.. שהרעיון היסודי שלו הוא.. לצאת חוץ ממקור החיים של האידיאלים הא-להיים, שהם עז וגבורה לישראל עדי עד, לחזור לנקודת הקטנות והילדות, והוא דוקא למה שמופלא ומכוסה - לעצמות הא-להים.. להשכיח את האידיאליות של הקריאה בשם ד', ע"י הקריאה המהממת לעצמיות.. שהיא באמת רק קריאה לאל נכר..
ז. מאמרי הראי"ה 507 – ראשית דבר צריך אני להגיה בלשונך, שכתבת מהתמצית אשר קלטת מאשר קראת בדברי, שחטיבתם המיוחדת של ישראל היא בתור עם המתיחש לא-להות "לא לעצמיותו כי אם לדרכיו". השלילה של "לא לעצמיותו" איננה צודקת. אנכי הנני רגיל להבליט רק את החסרון העצום, הנמצא בהקטנות של הרעיון הא-להי, כשהוא פונה רק אל העצמיות בלא האידיאליות. אבל לפנות אל האידיאל הא-להי בלא קשור לעצמיות אור אין סוף, זהו אבסורד גמור ואי אפשר. כי באין אור חיים הכל נופל ונובל, אין שום אידיאל חי וקים במציאות בלא שפע החיים של אור העצמיות הא-להית.
ח. כוזרי מאמר ראשון – כא. אמר החבר: ..אילו באו אליך מלאכי המלך ההוא בתשורות אשר אין להטיל ספק בדבר, כי נמצאות הן אך ורק בארמנות מלכי הודו.. האם לא היית חייב אז לסור למשמעתו? כב. אמר הכוזרי: אמנם כן.. כג. אמר החבר: ואם ישאלך אז השואל למלך זה, במה תתארהו? כה. אמר הכוזרי: ראשונה באותם התארים אשר נתבררו אצלי מתוך מה שראו עיני, ואחריהם בתארים שהטלתי בהם ספק לפני זה, אך אחרי כן נתבררו לי על ידי אלה.
ט. קובץ ה' קלג' - והקירוב ללימודי האצילות, הוא הוא הקירוב לאין סוף באמת. ונמצא שהתורה היא יסוד כל קרבת
א-להים באמת, והיא תמיד עולה על התפילה. ומה שיציל מסרך עבודה זרה, הוא המדע שהכל אור אין סוף, הכל חיי א-להי אמת, בעומק האמת, בגודל האמת שלמעלה מכל הגיון, מכל מחשבה וסתר חביון.