המאבק על ארץ ישראל הוא מאבק ציבורי על הופעת הישראליות הקדושה שלנו, על החבור לנשמתנו הלאומית שתאיר לעולם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליח' סיון תש"פ
א. במדבר יג' – שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל.. וישלח אתם משה.. כלם אנשים ראשי בני ישראל המה. ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור. למטה שמעון שפט בן חורי. למטה יהודה כלב בן יפנה. למטה יששכר יגאל בן יוסף. למטה אפרים הושע בן נון. למטה בנימן פלטי בן רפוא. למטה זבולן גדיאל בן סודי. למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי. למטה דן עמיאל בן גמלי. למטה אשר סתור בן מיכאל. למטה נפתלי נחבי בן ופסי. למטה גד גאואל בן מכי. אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ ויקרא משה להושע בן נון יהושע.
ב. סוטה לד: - אמר רבי יצחק, דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ואנו לא עלתה בידינו אלא אחד, סתור בן מיכאל. סתור, שסתר מעשיו של הקב"ה, מיכאל, שעשה עצמו מך. אמר רבי יוחנן, אף אנו נאמר, נחבי בן ופסי, נחבי, שהחביא דבריו של הקב"ה, ופסי - שפיסע על מדותיו של הקב"ה. רש"י - סתר דבריו - הכחיש ועשה שונאו [של הקב"ה] בדאי. שעשה שונאו של הקב"ה מך - חלש כדאמרי' לקמן אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם. שהחביא דבריו - ולא אמרן כמות שהן. שפיסע - דילג שלא אמרן כאשר הם. תנחומא האזינו ז' - נחבי בן ופסי החביא האמת ופסה האמונה מפיו כמו פסו אמונים מבני אדם, לומר דברי כזבים על הקב"ה ונעשה מך.. ר' משה הדרשן. תהלים יב' - הושיעה ד' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו.
ג. בעל הטורים - סודי. ב' במסורה. גדיאל בן סודי. תעבוני כל מתי סודי (איוב יט'). המרגלים שהיו מתי סודי, ששלחו אותם לתור הארץ ולגלות על סודותיה, תעבוני שהוציאו דבה וגרמו שנקבע לי בכיה לדורות. תענית כט' - אמר רבה אמר רבי יוחנן, אותה לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה, אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות.
ד. בעל הטורים - אלה שמות האנשים. בגימטריא שמותיהם מכוערים. אלשיך - אולי לא היו שמותם העצמיים כן, רק נשתנו לידרש על שם פעולתם הרעה.. על כן אמר שנית, אלה שמות האנשים.. שמותם העיקריים, ולא נשתנו לידרש. רק ששמותם מאז, נכונו אל פעולתם זאת. במדבר רבה טז' י' - יש בני אדם ששמותם נאים ומעשיהם כעורים, שמותם כעורים ומעשיהם נאים, ששמותיהם נאים ומעשיהם נאים, שמותיהם ומעשיהם כעורים. שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים - זה ישמעאל ועשו. ישמעאל שומע אל, עשו עושה רצון עושיו, ומעשיהם רעים. שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים - אלו עולי גולה בני ברק בני סיסרא בני תמח. שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים - אלו המרגלים. מה כתיב בהן, סתור, שסתרו מן העולם. תנחומא האזינו ז' – לעולם יבדוק אדם בשמות לקרוא לבנו הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם טוב או גורם רע כמו שמצינו במרגלים שמוע בן זכור על שלא שמע בדברי המקום וכאלו שאל בזכורו.. שפט בן חורי על שלא שפט את יצרו ונעשה חורי מן הארץ.. גדי בן סוסי הטיח דברים כלפי מעלה והעלה סיסיא הוא שאמר ארץ אוכלת יושביה.. סתור בן מיכאל על שהיה בלבו לסתור מה שכתוב מי הוא כא-ל ה', ואומר אין כא-ל ישורון.
ה. חזקוני - למטה יוסף למטה מנשה, אעפ"י שבמקומות אחרים נקרא יוסף על שם אפרים, כאן כללו על שבט מנשה, לפי ששניהם הוציאו דבה, יוסף על אחיו ונשיא מנשה על הארץ.
ו. להלכות ציבור יא' – לא תגורו!!! א. "ועל זה (עיכוב תקומת קודש נחלת ד' לעם ד') עתידין לתת את הדין כל גדולי ישראל ומהם יבקש ד' עלבון הבית העלוב" (אור החיים ויקרא כה כה). ב. חטא ופשע מסירת קרקעותינו לידי גויים אינו אלא חולשה של חסרון דעת אמונה ולא יותר – וזה לא לטובתם של ישראל אלא לרעתם ולכשלונם חלילה, כמו לרדיפתם ולסכנתם, ד' ישמרנו, ולחרפתם ולדראונם. ג. אין שום צד היתר, לאיסור תורה זה של מסירת קרקעותינו לגויים, ח"ו, לצמיתות ובהחלט, ולפיכך החיוב על כל אדם מישראל ועל כל גדול תורה בישראל, על כל איש צבא בישראל, למנוע ולעכב את זה בכל אומץ ועוז, ומן השמים יסייעונו.
ז. אורות התשובה טו' י' - כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל הא-להים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה. ודבר זה נוהג בין באיש יחידי, בין בעם שלם, בין בכל האנושיות, בין בתקון כל ההויה כולה, שקלקולה בא תמיד ממה שהיא שוכחת את עצמה. קובץ א' לז' - רוממות הנשמה צריכה לדחות ממנה את התכונות השפלות, והשעשוע של אור הדעה מעלה את האדם ממעמקי העבדות הדמיונית שהוא קשור אליה תמיד. הדעה הצלולה אי אפשר שתתכונן, כי אם כשיסורו הסיגים של מורך הלב, של חנופה ושל הונאת עצמו, מהתכונה הפנימית של האדם.
ח. אוה"ק א' חכמת הקודש קלח' - ספיחי נבואות הנה צומחות, ובני נביאים מתעוררים, רוח הנבואה הולך ושט בארץ, מבקש לו מפלט, דורש לו גבורים, מלאי עזוז וקודש, הם ידעו לכלכל דבר, האמת לאמתה יגידו, יספרו איך נגלה להם דבר ד', לא ישקרו ולא יחניפו, את רוחם באמונה יוציאו. ורוח אמונים, יקר מחרוץ, ירומם עם, וישראל יעמוד על רגליו. יחל לחוש את סגולתו מימי קדם, ידע כי לא שקר עשה עט, לא שקר לבש גאות. גם בעת אשר המון לאומים, לבזה נפש למתעב גוי שמוהו, סגולות עולמים לו. שואף הוא אל חסנו מעולם, וחסנו חוסן א-ל הוא, חוסן כל חכמה כל תום ויושר. ואם המורשה, בלבושיה הרבים, לא גלתה הוד יפיה, תבא רוח הנבואה, ובראשית דרכה תברר את אשר עם לבבה, בשפה ברורה, וברור השפה יכה גלים, עז יתן לנדכאים. וסגולת א-ל העליונה אשר לישראל, ידע ברוח א-להים אשר עליו, אשר רק בארצו עליו תגלה, ומרחוק יזכר את אשר שכח, יזכר כי לו ארץ רבת ערך, רחבת ידים בעדו, וגאון עולם נגד כל העמים. וישא רגליו יעקב, ומשפחות משפחות, אחד אל אחד יקובצו, וארץ שוממה תבנה, ורוח ה' אשר עליו תחל לפעם בצאצאיו אשר נזנחו, ומאפל ומחשך עיני עורים תראינה.