מדבר הוא טלטלה לאומית שנועדה לשחרר את התפיסה הציבורית מדעות עקומות ולרומם את האומה לעידן תפיסתי תרבותי חדש
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ראש חודש סיון תשפ"א
א. במדבר א' – וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. שאו את ראש כל עדת בני ישראל.. אבן עזרא - במדבר סיני - להודיע כי לא עלה משה אל הר סיני אחר היות הכבוד באהל מועד. חזקוני – קודם שהוקם המשכן היה הדבור מהר סיני שהרי מיום שנתנו עשרת הדברות לא נסתלקה שכינה ממנו עד לאחר שהוקם המשכן כדאיתא במסכת ביצה.
ב. ביצה ה: - תא שמע במשך היבל המה יעלו בהר, מכדי כתיב גם הצאן והבקר אל ירעו אל מול ההר ההוא, במשך היבל למה לי. שמע מינה, דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו. רש"י - אל מול ההר ההוא, כל זמן שהוא בהויית קדושתו, שהשכינה עליו אסור, אבל נסתלק שכינה מותר שמעינן ממילא, למה ליה לאדכורי שריותא בהדיא בלוחות הראשונות.. והלא לא נסתלקה שכינה ממנו מיום מתן תורה עד אחד בחדש שהוקם המשכן, ועד בעשרים באייר שנעלה הענן.. למה ליה לכתוב בהדיא המה יעלו ולא אישתרי ממילא מדוקיא דההר ההוא, שמע מינה: צריך מנין אחר להתירו כו'.
ג. במדבר י' - ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת. ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני.. רש"י - נמצאת אומר שנים עשר חודש חסר עשרה ימים עשו בחורב, שהרי בראש חודש סיון חנו שם ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה.
ד. במדבר רבה א' ז' - כל מי שאינו עושה עצמו כמדבר הפקר אינו יכול לקנות את החכמה והתורה לכך נאמר במדבר סיני.
ה. מתוך התורה הגואלת במדבר ה' סיון תשל"ד - חומש במדבר נקרא במקורות חז"ל "חומש הפקודים". "והוצאתי את צבאותי" - יצאנו מעבדות להיות צבא ה'. מאז ולכל הדורות.. ובפרשה היום אנו נפגשים בביטוי: יוצאי צבא. ומענין, זה שייך למדבר. ובסוף הספר, בפרשת פנחס, נפגשים במלחמה ממש. ועל מנת כן יוצאים.. ובפרשתנו - סדור תפקידים של חלקי הלויים. "עבודת הקדש עליהם".. ומעבודת הקדש המסודרת הזו, במשכן, מן הפנים פנימיות, משם מתחיל שורש הצבאיות שלנו. מקדש הקדשים ועד ליוצאי צבא הנלחמים ממש. ואותה המסירות נפש הכללית הממשית, קיימת גם בפרט, במסירות נפש על לימוד התורה ושקידתה. וכל זה ענין אחד. הנורמאליות הישובית מופיעה מתוך ההפקר של המדבר. ומסירות הנפש על התורה, ענין אחד הוא עם מסירות הנפש על כל מילימטר של ארץ ישראל. ארץ חיינו, כשם שהתורה היא חיינו. הערב סיימנו ספירת העומר.. זהו קשר השלשלת, מיציאת מצרים ועד מעמד הר סיני, גילוי הנשמה שלנו.. חיי האדם בעולם הזה מתגלים בשני מצבים כלליים - "בביתך", וגם "בלכתך בדרך", ויש חילוק גדול בין השנים. בדרך אין שלוה, ודרכים בחזקת סכנה. והעובדה היא, ששני המצבים קיימים, בחיי הפרט והכלל, ורבש"ע מתהלך עמנו בכל המצבים, וזוהי תורת ה' שבמדבר, על כל סבך צרותיו וסיבוכיו. המדבר הזה הכרחי. מעבר ממצרים לירושלים. אמנם אפשר לעבור באחד עשר יום מהר חורב ועד ירושלים, אבל הופיעו סיבוכי המדבר. מתוך ההליכה במדבר אנחנו מגיעים מזמן חרותנו לזמן מתן תורתנו.. סיימנו היום את השלשלת הזו שמזמן חרותנו ועד זמן הופעת הנשמתיות שלנו.
ו. אורות התשובה ה' ה' - העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים, בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שקוע בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החרות של התשובה להאיר בעוצם חילה. כי התשובה היא שואפת לחופש מקורי אמיתי שהוא החופש הא-להי, שאין עמו שום עבדות.
ז. יחזקאל כ' - והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים.. חי אני נאם א-דני אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה. והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים. כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם.. כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאם א-דני אלוקים שם יעבדני כל בית ישראל כלה בארץ, שם ארצם.. וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל..
ח. זוהר במדבר קיז: - בעא קב"ה למפקד חיילין דאורייתא וחיילין דמשכנא וכלהו הוו כחד ולא מתפרשי דא מן דא כלא כגוונא דלעילא דהא אורייתא ומשכנא לא מתפרשי דא מן דא ואזלין כחדא.. ובגין כך כתיב.. במדבר סיני באהל מועד, אי באהל מועד אמאי במדבר סיני, אלא חד לאורייתא וחד למשכנא. ריקאנטי - לפי כוונתם מדבר סיני ואהל מועד הם רמז להקב"ה ולשכינת עוזו, מדבר סיני רמז למדת רחמים, כי שם נתנה תורה שבכתב, ואהל מועד רמז למדת הדין הנקראת כך, כי היא ביתה ובה שוכן.. ובאמצעותה הקב"ה מדבר עם הנביאים.. ותרגום אהל משכנא, הוא סוד השכינה. וענין מועד, מלשון בית וועד וזימון, כלומר שהשי"ת מזומן בו תמיד והוא בית הוועד שלו, מלשון ונועדתי לך שם..
ט. אוה"ק א' חכמת הקודש ה' - כשמגיע האיש היחיד, וכן הדור, לאותו המצב שהופעתו הרוחנית כבר קרואה היא לפעולתה, אז אי אפשר לו להיות משביע את צמאונו ההכרחי בכל תוכן מוגבל, אם לא יהיה אותו התוכן בעצמו מוסר אותו אל תוכן רחב חפשי, שבו ירגיש את השיגוב הגדול שבשורש נטית נשמתו ממקור החיים שלה. ומתוך כך רזי עולם, רזי תורה, סוד ד', הולכים ונתבעים מן הדור. והעקשנות הגורמת למצא בצד הגלוי את כל הסיפוק הרוחני היא מדלדלת את הכח, מפזרת את הרוחות, ומובילה את התשוקה הסוערת למקום אשר תמצא ריקניות ומפח נפש, ובלב נואש תשוב עוד לבקש דרך. ולזאת קרואים הם אמיצי הכח, אלה הלבבות אשר אור ד' הוא כל תוכן חייהם. גם אם נשברו ונוקשו מרוב יאוש, גם אם נתעלפו ממיעוט אמונה בעצמם, גם אם עיפו במלחמתם נגד המון רב, ההולך בבטחה אל הרוח אשר עיניו הפקוחות לפי דעתו ישאוהו, לא יחדלו תת מתקם, לא יחדלו להתעודד, ודגל רזי תורה, וחוסן דעת ואמונה ברורה ופנימית, וישועת עולמים לישראל ולאדם, לגויות ולנשמות, לעולם ולעולמים כולם, לגדולים ולקטנים, לזקנים ולצעירים, בידם.