489. פרשת חקת – עמך ישראל

מנהיגות ישראלית אינה נכנעת לחטאות העם אלא מסבירה ומרוממת, אך אוי לו למי שיתיישב על הכסא הצבורי הקדוש נגד רצון העם

תגיות: מנהיגות, ציבור, עם ישראל,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 489. פרשת חקת – עמך ישראל

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לו' תמוז תשפ"א
א.    במדבר כ' –קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו.. ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים.. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם. המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם. רש"י - לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין, לפי שלא צוה המקום להכותו אלא ודברתם אל הסלע, והמה דברו אל סלע אחר ולא הוציא, אמרו שמא צריך להכות כבראשונה, שנאמר (שמות יז') והכית בצור, ונזדמן להם אותו סלע והכהו.

ב.     שמות ה'-ו' - וישב משה אל ה' ויאמר א-דני למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני. ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך. ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה.. רש"י - עתה תראה וגו' - הרהרת על מדותי.. לפיכך עתה תראה. העשוי לפרעה תראה, ולא העשוי למלכי שבעה אומות, כשאביאם לארץ.

ג.     במדבר רבה חקת יט' ט' - לפי שהיה משה משמר עצמו כל אותן ארבעים שנה שלא להקפיד כנגדן.. אמרו לו הרי סלע כשם שאתה רוצה להוציא מסלע אחר הוצא מזו, צווח עליהם שמעו נא המורים, המורים שיטין הרבה יש בו, המורים סרבנין, המורים שוטים.. המורים מלמדין את מלמדיהן, המורים מורי חצים.. וירם משה את ידו ויך את הסלע, הכהו פעם אחת, התחיל הסלע נוטף מים מועטים.. אמרו לו בן עמרם הללו מים ליונקי שדים או לגמולי חלב, מיד הקפיד כנגדן והכהו פעמים ויצאו מים רבים ושטפו כל מי שהיה מרנן כנגדן.. ואעפ"כ לא עשה משה אלא מסלע שאמר לו הקב"ה..

ד.     רמב"ן - הענין סוד גדול מסתרי התורה. כי בראשונה אמר לו (שמות יז) הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור, יאמר כי שמי הגדול על הצור בחורב שהוא כבוד ה' האש האוכלת בראש ההר, ובעבור כן לא הכה אלא פעם אחת ויצאו מים רבים, אבל בכאן לא פירש לו כן, והסכימו שניהם להכות בצור פעמים והנה זה חטא, ועל כן אמר "לא האמנתם בי", לשום אמונה בשמי, ובאמונה יעשה הנס. ונאמר "מריתם פי", כי מרו את רוח קדשו.. ריקאנטי - כוונת משה רבינו ע"ה בהכותו פעמים כדי להמשיך הברכה לתפארת ומשם לשכינה.. ולא היה צריך להכות אלא פעם אחת רמז שהשתים אחד.. וזה היה חטאם שלא נתנו כח באמונה לעשות הנס. והנה עונשם שלא נכנסו לארץ מדה כנגד מדה.

ה.    משך חכמה - הר"י אלבו, פרק כב (המאמר הרביעי) חשב כי חטא מי מריבה הוא.. כי כאשר ראה כי העם צמא למים, היה ראוי לאיש כזה לקדש שמו יתברך ולעשות מעצמו.. וה' יעשה רצון צדיק ועצת עבדיו ישלים.. ובאמת ראוי להתבונן, כי לא מצאנו למשה שיעשה דבר וענין בלי ציווי השם קודם.. מה שמצאנו בשאר הנביאים שעשו מעצמם, והש"י הקים דבריהם, כמו הראשון היה יהושע בעמידת השמש.. וכן באליהו בהר הכרמל.. ושמואל במטר. זולת מה שמצאנו לו בדבר קרח.. ונראה בזה, כי נביא אחר שהשגתו אינה באספקלריא המאירה, ונבואתו הוא כמשתגע, שהוא מופשט החומר ומשולל החושים, בזה הלא עין בעין נראה כי לא אלקים הוא.. לא כן משה! כי הוא נשאר בחושיו.. אילו היה עושה כן, אז אמרו עליו כי הוא בעצם כח משפיע משדד הטבע, ועשאוהו לאלקי לעבדו. לכן.. לא עשה שום נס ופלא מעצמו.. לבד בדבר קרח.. אז כאשר לא היה מים לעדה, מה אמרו דברי נרגן - על כבודו חש, על מה שאין מים לעדה לא יחוש?!

ו.      שפת אמת חוקת תר"נ - ודברתם אל הסלע לעיניהם. והיינו שהי' מוכן לעשות זה בכחן של בנ"י.. ובאמת מדריגת מרע"ה הי' למעלה מזה. אבל בני ישראל לא נמשכו אחר הנהגתו שהתחיל עתה הדור של באי הארץ.. פי' שיש צדיקים גדולים ומשה רבינו ע"ה על כולם, שהם ממשיכין כל הכלל אחריהם. ויש צדיקים שזכות הציבור מסייעתן והוא פרט הצריך לכלל. וכזה מצינו שאמר מרע"ה על יהושע שידע להלוך נגד כל רוחו של כל אחד והיא מדריגה פחותה ממעלת משה שהמשיך הכלל אחריו. ולכן אמר להם המורים את מוריהם.. פרט הצריך לכלל. ומרע"ה. לא הי' יכול לירד ממדריגה שלו. ולכן הקפיד כנגדן. אבל באמת הרצון הי' להיות מתחיל הנהגה זו..     שפת אמת וארא תרס"ג –כמו שצריכין להאמין בהקב"ה אף שאין יכולין להבין הנהגה הנעלמת של הקב"ה. כמו כן צריכין להאמין בבנ"י אפי' שנראין כעורין ושחורין כמ"ש שחורה אני ונאוה. ולכן התרעם עליו הקב"ה שהי' לו להאמין בבנ"י. וגם במאמר יען לא האמנתם כו' להקדישני לעיני בנ"י. הי' ג"כ רק חסרון אמונה בבנ"י שסבור שלא יוכלו לקבל זו ההנהגה שנצטוה ודברתם אל הסלע. לפי שהמרו את רוחו. אבל הי' צריך להאמין שהחטא רק במקרה בבנ"י.

ז.     הכוזרי לריה"ל מאמר שני נו' – אך לולא בני ישראל לא היתה התורה בעולם. גדולה מזאת. מעלת בני ישראל אינה מכח משה. להפך. גדולת משה אינה כי אם מכוחם. כי בראשונה חלה אהבת הא-לוה על המון זרע אברהם יצחק ויעקב, ובחירתו במשה לא באה כי אם למען יגיע הטוב אליהם על ידו. ובאמת אין אנו נקראים עם משה כי אם עם הא-לוה.

ח.    קובץ ו' קמג' - כל מה שאנו מדברים מתשוקה א-להית, מדבקות קדושה, משמחת אור עליון, הכל בא לנו על ידי הלבוש של כנסת ישראל, שנשמתנו בה דבוקה, ממנה שואבת אורה, והיא בית לד', היכל מלך מלכי המלכים, מילוי השם הקודש באורותיו, אשתו כגופו, אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי, מלכת עולמים.. והאידיאה הלאומית הישראלית חודרת בעצמת חייה בכל פרט ופרט מישראל, ובכל מעשיו ותנועותיו, שיחיו ושיגיו, שאיפותיו וקניניו הפרטיים. אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאנינו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' א-להיו. ואשרי האיש שעם זה הוא עמו, אשריך ישראל, אשריך ישראל כולך בכללותך, ואשרינו מה טוב חלקנו בפרטיותנו, שהננו בנים לעם קדוש זה, עם מפואר זה, עם עולמים זה, עם אור עולם חי ומאיר בלבו, עם יסוד הרוממות והגודל, הזוהר האידיאלי, לכל האדם, עם יסוד עמים ולאומים, עם זיו העולם וכבודו. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.