536. פרשת בהעלותך – אורות בלי גבול

משה רבינו מבקש רפואה למרים והקב"ה עונה לו בקל וחומר מפולפל. מדוע? סוד הגאולה המסתתר במעשה מרים הנביאה

תגיות: מרים, נבואה, משה רבינו, אמונה,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 536. פרשת בהעלותך – אורות בלי גבול

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לט' סיון תשפ"ב
א.    במדבר יב' – ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכשית אשר לקח.. ויאמרו הרק אך במשה דבר ד' הלא גם בנו דבר וישמע ד'. והאיש משה ענו עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה.. ויצעק משה אל ד' לאמר א-ל נא רפא נא לה. ויאמר ד' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה ואחר תאסף. רש"י - ואביה ירק ירק בפניה - ואם אביה הראה לה פנים זועפות הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה י"ד יום, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך אף בנזיפתי תסגר שבעת ימים.

ב.     בבא בתרא קיא. - דיו דאורייתא הוא. דתניא, מדין קל וחומר כיצד. ויאמר ד' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים, קל וחומר לשכינה ארבעה עשר, אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון.

ג.     ברכת יוצר אור – אל ברוך גדול דעה, הכין ופעל זהרי חמה, טוב יצר כבוד לשמו, מאורות נתן סביבות עזו, פנות צבאיו קדושים רוממי שד-י, תמיד מספרים כבוד א-ל וקדושתו. עולת ראי"ה א' – שד-י. ענין שם שד-י, שדי בא-להותו לכל בריה. באמת כל מה שאנו מכירים לכבד לשם כבודו של השי"ת, "אל מי תדמיון", וכל דרכי הכבוד י"ל שהם פחיתות ח"ו נגד רוממותו, אלא שע"פ הכרתנו מתוך הנבראים אנו אומרים דיו לבא מהדין להיות כנדון, וע"כ יש מקום לדרכי הכבוד והעבודה. וכן נרמז עקר מדת דיו לענין כבודו של הקב"ה בפ' ואביה ירק וגו' דיו לשכינה. רוממי שדי תמיד מספרים כבוד אל וקדושתו.

ד.     כוזרי א' יט'-כד' – אמר החבר: אלו אמרו לך כי מלך הדו איש חסד הוא ועליך להעריצו ולהגדיל שמו ולספר מעשי חסדו – וכל זה רק לפי שמועה שהגיעה אליך על דבר צדקת אנשי ארצו ומדותיהם הטובות ומשאם ומתנם באמונה, האם היית רואה צורך לנפשך לעשות כן? אמר הכוזרי: מדוע אראה צורך כזה לנפשי? הייתי מטיל ספק בדבר.. אמר החבר: אולם אלו באו אליך מלאכי המלך ההוא בתשורות אשר אין להטיל ספק בדבר כי נמצאות הן אך ורק בארמנות מלכי הדו, ובמכתב אשר ברור לך כי רק ממלך הדו הוא, ולמכתב מצורפים סמי תרופות המרפאים אותך מכל מדויך ושומרים על בריאותך, וסמי מות לאויביך ולכל הלוחמים בך, אשר תפילם בצאתך לקראתם בלא חילות ובלא כלי מלחמה, האם לא היית חייב אז לסור אל משמעתו? אמר הכוזרי: אמנם כן.. אמר החבר: ואם ישאלך אז השואל למלך זה – במה תתארהו? אמר הכוזרי: ראשונה באותם התארים אשר נתבררו אצלי מתוך מה שראו עיני, ואחריהם בתארים אשר הטלתי בהם ספק לפני זה, אך אחרי כן נתבררו לי על ידי אלה.

ה.    אורות זרעונים א' – הא-להים הלא למעלה מכל המציאות אשר יוכל להכנס בקרבנו ממנו איזה רגש ורעיון הוא, וכל מה שהוא למעלה מכל רגש ורעיון בנו הוא לערכנו אין ואפס ובאין ואפס לא תוכל הדעת לנוח. על כן ימצאו על פי רב תלמידי חכמים מבקשי א-להים יגעים ועיפים ברוח. כשהנשמה הומה לאור היותר בהיר אינה מסתפקת באותו האור הנמצא מהצדק גם במעשים היותר טובים, לא באותו האור הנמצא מהאמת אפלו בלמודים היותר ברורים, ולא בהיופי – אפילו בחזיונות היותר מפארים. אז מתנול העולם בעיניה: היא כל-כך מתרחבת בקרבה, עד שהעולם כלו עם כל גשמיותו ורוחניותו גם יחד.. נדמה לה לבי-עקתא ואוירו נעשה לה מחנק. הם מבקשים מה שהוא למעלה מכחם.. על כן יחלש לפעמים כח הרצון וכל עז החיים באנשים אשר דרישת א-להים היא מגמתם הפנימית. צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער. השער הוא הא-להות המתגלה בעולם, בעולם בכל יפיו והדרו, בכל רוח ונשמה, בכל חי ורמש, בכל צמח ופרח, בכל גוי וממלכה, בים וגליו, בשפרירי שחק ובהדרת המאורות, בכשרונות כל שיח, ברעיונות כל סופר, בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב, בהרגשת כל מרגיש ובסערת גבורה של כל גבור. הא-להות העליונה, שאנו משתוקקים להגיע אליה, להבלע בקרבה, להאסף אל אורה, ואין אנו יכולים לבוא למדה זו של מלוי תשוקתנו, יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו, ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה, מוצאים מרגוע ושלום במנוחתה. ולפרקים תפקדנו בברק עליון מזיו של מעלה, מאור עליון שמעל כל רעיון ומחשבה. השמים נפתחים ואנו רואים מראות א-להים, – אבל אנו יודעים שזהו מצב ארעי לנו, הברק יחלף והננו יורדים לשבת עוד לא בפנים ההיכל כי אם בחצרות ד'.

ו.      פנקסי הראי"ה ג' פנקס לה' יד' - שורש מדת דיו.. דמדות התורה אינן במקרה כ"א בעצם.. אי אפשר שתהי' התולדה, שמקבלת כוחה רק מהאב, גדולה מהאב, כיון שהאב הוא סיבה למציאות הדבר.. [א"כ] אי אפשר כלל שיהי' הוא גבוה בערך ובמעלה מן המלמד, שהוא סיבתו העצמית במציאות, ולא רק במקרה ידיעתנו.

ז.     קובץ ח' קנז'- ע"י נפילת העולם בחטא הקדום, נתרחק משה מלהאיר בתוך החוצפא, ופירש מן האשה. הקדושה של דור המדבר תבעה את האחדות של זיהרא דאדה"ר, ורצו שמשה דוקא יאכילם בשר, ושיכנס להאיר בתוך החוצפא. ומשה אמר האנכי הריתי את העם הזה, כלומר בתוך החוצפא אי אפשר לי להאיר, ונשאר קץ משיח סתום, ולא נתפרש בתורה. ואהרן ומרים הרגישו בדבר, וצוחו על הפרישה הזאת, ומ"מ לא הועילו להחזיר את משה להאיר בחוצפא, כי נשאר בענותנותו. והאיש משה ענו מאד.. ומדת דיו ממעטת את הק"ו, מה שהוא חוץ לטבעו, מפני התכנסות אורו של משיח, אבל לע"ל ולא יכנף עוד מוריך, וכ"ז שמדת משה צריכה להיות עומדת בעינה נתגלתה מדת הדיו ע"י ואביה ירק ירק.. ולא נאמר ק"ו לשכינה עד אשר יתגלה אורו של משיח, ומשה יתאחד עמו, ואור התורה יתגלה במדריגת הלובן של האותיות, ולא יאמר עוד מידת דיו, כי לא ממידת בשו"ד יבא אור הכבוד, רק ישקני מנשיקות פיהו, ונחל יצא מבית ד' והשקה את נחל השטים, ונהרו אל ד' ואל טובו, על דגן ועל תירוש, ועל צאן ועל בני בקר, והיתה נפשם כגן רוה.. והכל הלכה למשה מסיני, העתיד להתגלות בהתגלות כבוד ד' עין בעין, ונגלה כבוד ד', שלא כמידת דיו, רק וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר, ולא נצטרך למדת ק"ו, ומלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא, מקרא מפורש המגלה כל סתום.. ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך.