537. פרשת שלח – סולתה ושמנה

הפגיעה בארץ ישראל גרמה ירידה רוחנית שלתיקונה קיבלנו כמה מצוות וביניהן מנחת נסכים מסולת ושמן. איך היא קשורה לארץ?

תגיות: מקדש, קרבנות, ארץ ישראל,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 537. פרשת שלח – סולתה ושמנה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטז' סיון תשפ"ב
א.    במדבר טו' – דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל ארץ מושבתיכם אשר אני נתן לכם. ועשיתם אשה לה' עלה או זבח לפלא נדר או בנדבה או במעדיכם לעשות ריח ניחח לד' מן  הבקר או מן הצאן. והקריב המקריב קרבנו לד' מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן. ויין לנסך רביעית ההין תעשה על העלה או לזבח לכבש האחד. או לאיל תעשה מנחה סלת שני עשרנים בלולה בשמן שלשית ההין. ויין לנסך שלשית ההין תקריב ריח ניחח לד'. וכי תעשה בן בקר עלה או זבח לפלא נדר או שלמים לד'. והקריב על בן הבקר מנחה סלת שלשה עשרנים בלול בשמן חצי ההין. ויין תקריב לנסך חצי ההין אשה ריח ניחח לד'.

ב.     פירוש המשנה לרמב"ם – מנחות הקדמה - שהמנחות נחלקות חלוקה ראשונה לשני חלקים, האחת מנחה הנקטרת עם הקרבן והיא טפלה לו וזו היא הנקראת מנחת נסכים, ואי אפשר לאותו הקרבן בלעדיה. והשנית מנחה הבאה בפני עצמה.. ואמרו כל הבא בנדר ונדבה טעון נסכים יצאו חטאות ואשמות שאין באין בנדר ונדבה.. הנה נתברר לך מכל ההקדמות הללו שכל עולת בהמה וכל קרבן שלמים הם שטעונים נסכים.. חוץ מחטאת מצורע ואשמו בלבד.. והדבר הנקרא מנחת נסכים הוא סלת בלול בשמן זית. והנסכים הוא היין הקרב עם העולה או השלמים. פיה"מ מנחות ט' ו' - חטאת מצורע ואשמו טעונין נסכים לפי שאין באין על חטא. אבל חטאת נזיר אינה טעונה נסכים לפי שאמרו נזיר חוטא.

ג.     מנחות מד: - מתני'. הסולת והשמן אין מעכבין את היין, ולא היין מעכבן. תוס' - משמע הא סולת ושמן מעכבין אהדדי.

ד.     ב"י יו"ד קכג' - ואני תמה על דברי רשב"ם בשם רש"י היאך כתבו דגוים בזה"ז אין רגילים לנסך לע"ז דהא חזינן הני גוים דמנסכו יין.. והיא עיצומה של ע"ז וי"ל מ"מ לא מיקרי ההיא נסך כיון דלא שפכי ליה קמי ע"ז בדרך ניסוך פנים אלא שהגלח מקריבו קמי ע"ז ואחר כך שותהו נהי דמיתסר משום תקרובת ע"ז מ"מ לא מיקריא ההיא עבודה ניסוך. רמב"ם הל' מעשה הקרבנות ב' א' - ומנחת נסכים.. וכולה נשרפת על מזבח החיצון, ויתנסך היין על המזבח..

ה.    ברכות יד: - אמר עולא, כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. עין איה ברכות פ"ב ט' - המנחה והנסכים בקרבנות הם מסוג הצומח, והקרבנות דבע"ח הם מסוג החי שגבוה ממנו, והמזבח עצמו שעליו מקריבים מזבח אדמה, הדומם. להורות שאנו חייבים לעבוד את ד' בכל הכוחות הטבעיים הנתונים לנו מחסדו, ואם נעבדהו רק בכוחות העליונים ולא בהכוחות השפלים, לא נגיע אל מעלת השלמות. וכנגדם גם באדם, בנפשו, ישנם כוחות גבוהים, שהם כח השכל והדיבור, וכח המעשה הוא כח החיים השפל. וכשקורא ק"ש, ומשתמש ביסוד קבלת עבודת ד' רק בכחו הדברי שהוא הכח הגבוה, ואינו מניח תפילין אז, להורות שגם הכוחות המעשיים שהם חומריים כולם משעבדם לעבודתו. הוא דומה כאילו הקריב עולה בלא מנחה, וזבח בלא נסכים. שרמז לעבודת ד' את הסוג העליון ולא את הסוג שלמטה ממנו..

ו.      פנים יפות - סולת עשרון. שמעתי מאחי הגאון והוא נרמז בתיקוני זוהר [תיקון ע, קכט ב] כי קרבן הפר בן בקר הוא זכר לאברהם אע"ה, וקרבן האיל הוא זכר ליצחק.. וקרבן הכשב הוא זכר ליעקב.. והוא מרומז במנחות, כי ידוע שאברהם הוא מידת החסד שהנקודות השם הוא בסגו"ל, והוא רמז בשלשה עשרונים שהן ג' יודין, והאיל רמז ליצחק שהוא בחינת הגבורה, שנקודות השם הוא בשו"א שהוא שני נקודות, רמז לשני עשרונים.. והכבש רמז ליעקב אבינו שנקודות השם הוא בחול"ם, רמז לעשרון אחד שהוא יו"ד א'. והנה אחז"ל.. כל הקורא ק"ש בלא תפילין וכו' נראה ענינו כי ידוע שהחסד מקבל מאור החכמה והוא המנחה כי ידוע שהסולת בלולה בשמן רומז לחכמה, והנסכים הוא רמז לבינה.. וכיון שהעולה היא קודש קדשים המנחה היא העיקר שהיא כולה כליל והנסכים טפלים לו, והשלמים שהם קדשים קלים עיקר הוא הנסכים.. וידוע שתפילין של יד ושל ראש הם רומזות לחכמה ובינה, ע"כ אמר לתפילין של ראש כאילו הקריב עולה בלא מנחה ועל תפילין של יד כאלו הקריב זבח בלא נסכים והמשכיל יבין.

ז.     בראשית יח' - וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות. הכתב והקבלה - ששם קמח הונח בכלל על גרעיני התבואה הטחונים ושחוקים כמו שהם.. ושם סלת הונח בפרט על החלק החשוב והמשובח הנשאר לבדו מגרעיני התבואה אחרי הטחנם והוסר מהם.. כל שאין בו תועלת למאכל כגון הסובן והמורסן..  לכן נקרא סולת על שם חשיבותו כעין שרש סלל שהוראתו השבח והחשיבות כמו סלו לרוכב בערבות סלסלה ותרוממך. עודך מסתולל בעמי, תתרומם ותתחשב על עמי.. ומזה מלת סלה שבמזמורי תהלים וחבקוק והוא ג"כ ענין החזרה והכפלה והוא סימן שיחזיר המנגן פרק השיר והמזמור עוד הפעם, וכ"ד שיש בו תשמיש מרובה בעוברים ושבים הנה והנה נקרא מטעם זה בשם מסלה, וכן ע"ש העסק המרובה שצריך לעשות בקמח לשיצא קב ונקי נקרא סלת. איכה ד' - בני ציון היקרים המסלאים בפז. רש"י - המהוללים והנערכים כפז הרואה אותם אומר ראו תוארם של אלו כמראית פז וכן (איוב כח) לא תסולה בכתם אופיר, בכתם טהור לא תסולה, (תהלים סח) סולו לרוכב בערבות לשון הילול וערך הן.

ח.    מנחות עו: - מתני'. העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה, שתי הלחם - בשתים עשרה, ולחם הפנים - בי"א.

ט.    זוהר פנחס רמז. - סלת דיליה דא שכינתא תתאה נהורא דיליה סלת נקייה מסטרוי בלא פגימו דחשוכא ובלא תערובת חשוכא כלל.. ובחוביהון דישראל מתערבין חשוכין בנהורין וכגוונא דדש ב"נ תבואה ולבתר איהו בורר לה כבורר אוכל מתוך פסולת כך ישראל צריך למעבד ברוחיהון כד אתערב בהון חשוכין.. אבל שכינתא איהי סלת נקייה דלית חשוכא וקבלא יכיל לאתערבא בה איהי כגפן דלא מקבלא הרכבה ממין אחרא דלאו איהי מינה..

י.      חבש פאר דרוש ב' - בדבר סגולת התפילין.. למען תהיה תורת ד' בפיך, דהיינו דבקות התורה בגוף, שלכאורה, רק השכל.. מקבל אור הנהגתה, והגוף על עמדו עומד, להתאוות ולכעוס.. ע"כ ציונו השם יתברך לקשר התפילין בגוף...