541. פרשת פנחס – המדינה היהודית

כדי להצליח במאבק על יהדותה של מדינת ישראל יש צורך בכוונון נפשי רוחני של המניע הפנימי מכוחו אנו יוצאים לפעולה

תגיות: מדינת ישראל, מדינת הלכה, קנאות,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 541. פרשת פנחס – המדינה היהודית

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליד' תמוז תשפ"ב
א.    במדבר כה' – פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. רש"י - לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן. בקנאו את קנאתי - בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף. כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקום נקמת דבר, אנפרימנ"ט בלע"ז [חמה].

ב.     זוהר שמות קצ. - פנחס הוא אליהו. מלאכי ג' - הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ד' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם. מלבי"ם - והשיב, והוא ישיב את כל העולם בתשובה, עד שהבנים שהודחו מתורת אבותיהם ישיב לב הבנים אל אבותיהם לחזור אל הדת ותורת אבותם.

ג.     אוה"ק ג' צפיה לישועה יג' - האהבה הא-להית, כשהיא באה למדרגתה העליונה, מתהפכת היא לתכונה של קנאת ד', במדתה הטהורה. אז אינה עוד כח נפעל מהציור העליון הא-להי, אלא מתהפכת לכח פועל, וכל המהות העצמית מתהפכת לתכונת האהבה, ומתפשטת בכל הרוחב של החיים וכל הגיוניהם ופעולותיהם. נשמה פועלת עליונה, כשהיא במדתה הגמורה, אינה צריכה לשום עיבוד וחידוש צורה. מדת הקנאה הא-להית שרויה היא בכנסת ישראל בכלל, א-ל קנא שמו ואין עמו א-ל נכר. ומתוך כך החיים הנצחיים הם טבועים בכנסת ישראל. מדת האהבה העליונה המהותית הפועלת היא מדת החיים, וכל מאן דקני לקוב"ה לא יכיל סטרא דמותא לשלטאה ביה. באישיות הפרטית היא מדת אליהו. ולפי אותה גבורת האהבה ועומק שכלה, עוצם חילה וקדושתה, כך היא מדת גילוי אליהו האישי. ופנחס זה אליהו, צביוני הקנאה, ראש פסגת האהבה הפועלת. ובכללות כנסת ישראל שרויה היא נפשו של אליהו ואומץ חילו דפינחס קנאה, שהיא השלילה הגדולה, שהאומה שוללת כל עירוב זר, ואליהו הוא מלאך הברית. אף על פי שלא סגלנוהו עדיין בפרטיות, מתוך הסיגול הכללי בא יבא, לפני בא יום ד' הגדול. אף על פי שראשית בואו יהיה עדיין חסר וי"ו, אליה הנביא, ואחר כן יתגלה בכל מילואו, קנאת ד' צ-באות תעשה זאת, למרבה המשרה ולשלום אין קץ.

ד.     קובץ ג' רסד' - האידיאליות היסודית שבחיי הרוח, מתבטאת ע"י קנאת א-ל קנא נגד עובדי ע"ז, שתראה כלפי בר, כצרות עין של איזה מלך אנכיי, כשמשתפים במלכותו איזה מסיג גבול. אבל המדע העליון, בשפעת רוח הקודש יזכך את המושג, ויעמידנו על מרום הטוהר, של המציאות הממשית של האושר, אשר במחשבה הברורה עד האמת הא-להית.

ה.    עולת ראי"ה א' שצד' - נגד מה שהיו השבטים מבזים אותו: "בן פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה, הרג נשיא שבט מישראל", בא הכתוב ויחסו: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" (סנהדרין פ"ב:), כי מה שקנאים פוגעים בו הוא דוקא קנאים המכוונים בטהר הכונה לשם שמים, וא"כ אמרו שזה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז איך אפשר שתהי' קבועה בנפשו קנאה אמתית בענין ע"ז ובת אל נכר, אלא שודאי תכונות רעות שמצד גזע אמו גרמו לו שיהי' נהנה ממעשי הרציחה, ח"ו, ואפילו אם מכוין גם לשם שמים. אבל הקב"ה יחסו והודיע לכל, שטבעו של פנחס הוא כטבע זקנו אהרן הכהן, הטוב ואהוב לכל, רודף השלו', ובודאי רחוק מרציחה, והי' מעשהו זה נגד טבעו ורק לשם שמים. ולכן "פנחס זה אליהו" (ע' ב"מ קי"ד) עיקר זכיתו היתה ברית שלום קבועה ותמידית בגוף ונפש. כי "השיב את חמתי מעל בני ישראל", שהוא העונש של החטא, אז כאשר החטא והעונש היו יחד תואמים, מה שאין כן תמיד שהעונש בא אחרי החטא, ולטובת הגוף של ישראל הוא עכב אז את העונש בזה עצמו שהוא השיבם מעון לטובתם הנפשית, "בקנאו את קנאתי בתוכם" להתם חטאת, ופניתו זו, של פנחס, שהיתה בקנאו לאהבת השי"ת וכבודו, עיקר ערכה הי' אצל השי"ת מה שהשיב בזה את החמה שעצר את המגפה מעל עם ד'. על כן זכה להמשיך להיות נפשו בחוברת עם גופו בהארת שלמות נוספת תמיד מאת השי"ת, ובהופעתו בעבודתו וכונתו להרבות כבוד שמים, בברית שלום לגוף ולנפש יחד. ונגד מה שבסתם הקנאה תהרס ותחריב את הגוף, כי "כל מי שיש לו קנאה בלבו עצמותיו מרקיבין" (שבת קנב:), הורה לנו הקב"ה, שזה הדבר בעצמו, שטבעו הרגיל הוא להרס, הנה כשהוא במקומו הראוי, לקנאת ד' האמתית, יעשה פעולה שכולה בנין ותקון, ושכר קנאת ד' הוא קיום הגוף וזכוכו לעד לעולם.

ו.      שיר השירים רבה א' - כתיב באליהו.. (מלכים א יט) ויאמר קנא קנאתי לה' אלוקי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל, אמר לו הקב"ה בריתי שמא בריתך, ואת מזבחותיך הרסו, אמר לו מזבחותי שמא מזבחותיך, ואת נביאיך הרגו בחרב, אמר לו נביאי ואת מה איכפת לך, אמר לו ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה..

ז.     אגרות הראי"ה ב' תקעא' - מה יהיה האחרית מכל הפירודים כולם ההולכים ומתרבים, המפלגות, הפדרציות.. האגודות והמנינים, הזרמים והבמות, אם לא ימצא לנו תל-תלפיות אחד שישא את הדגל הכללי של האומה ויעסוק בלא-הרף בכל התעמולות היותר רצויות בעבודת אחדות האומה.. כשם שאנו מכירים ומאמינים שתשועת ישראל תבא ע"י התחלה של קץ-המגולה, שנעשה אנו בכח אשר נתן לנו ד' לעשות חיל.. כן עלינו לדעת יותר ויותר. כי רוח ד' אשר על אליהו, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, לעשות שלום בעולם, להשוות את המחלוקת, צריכה להתגלות גם בפעולה נפשית שלנו, פעולת האומה כולה, ע"י כחותיה היותר טובים, תלמידי- חכמים המרבים שלום בעולם.

ח.    אוה"ק ג' צפיה לישועה יד' - אליהו, מפני שהוא כולל את הקדושה של עולם העשיה, הרי הוא סופג ברוחו את כל הנטיות הנדרשות לשכלולו של עולם זה, עד כדי הכשרתו אל ההרמוניה השלמה, אל העולמות שלמעלה. כשם שבתחלה לפני התבסמותו הכיר יותר מכל את עומק הכיעור והזיהום שעולם שפל זה שקוע בתוכו, ומפני כך קנא באש שלהבת לבער את רוח הטומאה והמחזיקים בו, כן יכיר אחרי ביסומו את כל ניצוץ קודש שבעולם זה, להעלותו ברוח שלום, וישיב לב אבות על בנים, ולב בנים על אבותם.