התלהבות לאומית באה מתוך זרימה בריאה של חיי האומה בנשמתה הפנימית. אז לאן נעלמה ההתלהבות ואיך משיבים אותה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכח' תמוז תשפ"ב
א. במדבר לג' – והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם.. ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה. רש"י - לשכים בעיניכם - ליתדות המנקרות עיניכם. ולצנינם - פותרים בו הפותרים לשון מסוכת קוצים הסוככת אתכם לסגור ולכלוא אתכם מאין יוצא ובא. רמב"ן - הכונה "בשכים בעיניכם", להטעות אתכם ולא תראו ולא תבינו, כמו כי השחד יעור פקחים.. צנינים בצדיכם - שיכאיבו ויצערו אתכם לשלול ולבוז אתכם. רשב"ם - אני מפרשו לשון כצנת שלג.
ב. יהושע כג' - כי אם שוב תשובו ודבקתם ביתר הגוים האלה.. והתחתנתם בהם.. ידוע תדעו כי לא יוסיף ד' א-להיכם להוריש את הגוים האלה מלפניכם והיו לכם לפח ולמוקש ולשטט בצדיכם ולצננים בעיניכם.. יונתן - ולמשרין מקפנכון. רש"י - ולצננים - לשון מחנות וכן ובאו אליך הצן כצנה זו המקפת את האדם משלש רוחות כמה שנאמר (תהלים ה') כצנה רצון תעטרנו תסובבנו, כמו ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו, עוטרים סובבים.
ג. דברים ז' - והסיר ה' ממך כל חלי. בבא מציעא קז: - רבי חנינא אמר, זו צינה. דאמר רבי חנינא, הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. רש"י - צינים פחים - קור הנופח.
ד. משלי כב' ה' - צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם. מלבי"ם - הדרך הישר בתהלוכות הנפש הוא הדרך האמצעי, והדרך הנוטה מן האמצעי אל קצה היתרון או קצה החסרון הוא דרך עקש, נוטה מן הישר, ותפס לזה משל מן הטבע, שהאויר הממוזג הוא השוה לבריאות הגויה, אבל הנוטה לקצה היתרון אל החמימות ישרוף את הדמים.. וזה קורא פחים, שהם גחלים בוערים, והנוטה לקצה החסרון תגבר הצנה, והקור יצמית את הדם, וזה קורא צנים חולי הבא על ידי רוב הצינה.. וכן בהנהגת הנפשות, בקצה היתרון תלהטהו אש בוער, ובקצה החסרון תקפיאהו הקור והרפיון, ולכן שומר נפשו ירחק מן הקצוות וילך בדרך הישר הממוצע.
ה. אוה"ק ג' עבודת הקודש יא' - את הצמאון הא-להי, הבוער וסוער בשלהבת עזו בלב, אסור לכבות. אם כל המכבה גחלת מעל המזבח הגשמי, עובר הוא בלאו של אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, קל וחומר המכבה גחלת רוחנית עליונה מעל גבי המזבח הרוחני, המלא חיי קודש, הלב הישראלי. אמנם צריכים תמיד להוסיף אש מן ההדיוט, בשכל טוב, בחכמה ובבינה, באור תורה ונר מצוה, כדי שתהא השלהבת עולה ומתרוממת, עולה ומוסיפה כח וגבורה, בכל הדרגות של החיים, מרום רקיעא עד ארעית תהומא.
ו. אורות התשובה יג' ג' - צריך אדם להיות מחובר תמיד עם תמצית הטוב הא-לוהי המקושר בשורש הנשמה של כנסת ישראל כולה, ובזה הוא זוכה לתשובה. כי תמיד יגלו נגד עיניו גרעונותיו וחטאיו, שהם נובעים ממקור ההתנכרות, שהתנכר לאומה האלוהית, שהיא צור חצב ומקור כל הטוב שבו.. ומתוך שכנסת ישראל חובקת בקרבה את הטוב האלוהי, לא רק לעצמה, כי אם לכל העולם, ליקום כולו, הרי הוא בא מתוך הדבקות העזה בתוכיות נשמת האומה - לדבקות בא-לוהים חיים, על פי הברכה הא-לוהית המלאה כל, ואור שכינה שורה עליו בכל הדרה ועוזה.
ז. אורות ישראל ג' ה' - הצמאון להבלע כלו ברוח ישראל צריך הוא להתגבר. לחשב ישראליות, להרגיש ישראליות, לחיות חיים ישראליים, לראות בשמחת ישראל, זאת היא מגמה עמקה גבוהה ורחבה, מלאה טל חיים של קדש, מבדלת מרגש דגמתה אצל אמות-העולם, שרפוד בהרבה שנאת הבריות ורשעה בלא אידאל קדש פנימי. הצמאון לרוח האמה צמאון הוא לד', לאור תורה, לישר, לחכמה, ולכל טוב ונעלה. אורות ישראל ג' ו' - אדם מישראל שהוא רוצה לזכות לאור חיים באמת, צריך הוא שיסכים להיות שותל עצמו בכנסת-ישראל בכל לבו בכל חושיו וכחותיו הגשמיים והרוחניים, שישים את מגמת חייו לקנות לו לפי היכלת שבידו את המדות הישראליות ואת הידיעות המיחדות לישראל, שראש לכלן היא התורה בכל רחבה בכל סעיפיה, ועמה כל מה שמיחס לחכמת ישראל, ומתוך עליתה של כנסת-ישראל יבוא לעליה כללית של מקור החיים האנושיים והעולמיים. אורות ישראל ג' ז' - כל מה שאדם מרבה בתורה ובמצוות מתקשר הוא יותר בכנסת-ישראל, ומרגיש בקרבו את נשמת הכלל כלו, בתמציתו היותר עליונה, וחש בכל מהותו את הצער של כנסת-ישראל בשפלותה, ומתענג משמחת עולמים העתידה לפניה.
ח. אוה"ק ב' האחדות הכוללת כח' - שני קוים עוברים לפנינו בהדרכת הכלל והפרט, קו המבדיל, וקו המחבר. הקו המבדיל היא ההתכנסות האישית, שהיא באה מתוצאת השאיפה להשלמה רוחנית פנימית, מחשבתית והרגשית, ומזה גם כן טבעית ופעולתית, המסתעפת ממנה, שרק איש המעלה בהתבודדותו יוכל להשיגה, לציירה ולקנותה וכל אשר ירבו עליו חברים ומתחברים הנם עושקים ממנו את האושר העליון של הבדידה האצילית.. בהדרכת הכלל באה במקומה הבדלה כתתית, הבדלת שבט לוי ביסוד האומה, והבדלת הכהונה מתוכו. בזמנים המאוחרים, הבדלת חברים מעמי הארץ, ובכלל הרי הוא התוכן הרחב של הבדלת ישראל מן העמים.. אבל בתוך עמקה של הבדלה זו התחברות והכללה גנוזות הן.. האומה המיוחדה, סגולה מכל העמים. בשמרה את כל סגולותיה הפנימיות, בהתבדלה מכלם, הרי היא מוכנה להתכשר להעשות לאור גוים, ותשועת אפסי ארץ. וזאת היא נחלת ד' בכל דרך הקודש, הפרדה על מנת התחברות, להיפך מההכללה הגסה, המדברת גדולות ואומרת לאגד הכל בחבילה אחת, ומאבדת את כל הוד רוחני ואצילי. וסוף כל סוף על ידי החשכת החיים נעכר אור הדעת הצלול, והאהבה הגסה המיוחדה של כל בריה מתגברת ונעשית מזוהמה, עד שהכל מתפרד, והארץ כולה תנוע כשכור מכובד פשעה. סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא, ושם גופיה איקרי שלום.