פרשת בלק – אמנות לימוד הזכות

דף מקורות - פרשת בלק – אמנות לימוד הזכות

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליד' תמוז תשע"ב
א) במדבר כג' – לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ד' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו. רש"י – כשהן עוברין על דבריו, אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם ובעמלן, שהן עוברין על דתו. ד' אלוקיו עימו: אפילו מכעיסין וממרים לפניו, אינו זז מתוכן. ותרועת מלך בו: לשון חיבה ורעות, וכן תרגם אונקלוס: ושכינת מלכהון ביניהון.

ב) ויקרא יט' – ..בצדק תשפוט עמיתך. רש"י – הוי דן את חברך לכף זכות.

חפץ חיים ג' ז' – אם הוא רואה אדם שדיבר דבר או עשה מעשה, בין ממה שבין אדם למקום או ממה שבין אדם לחבירו, ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד הטוב ולצד הזכות, אם האיש ההוא ירא אלוקים, נתחייב לדון אותו לכף זכות, אפילו אם הדבר קרוב ונוטה אצל הדעת יותר לכף חובה. ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו, אם הספק שקול, צריך להטות הספק ולהכריעו לכף זכות. ואפילו אם הדבר נוטה יותר לכף חובה, נכון מאד שיהיה הדבר אצלו כמו ספק ולא יכריעהו לכף חובה.

ג) שבת קכז: - פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרו: מי ילך? אמר להם רבי יהושע: אני אלך. הלך רבי יהושע ותלמידיו, כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ונכנס ונעל הדלת בפניהן. אחר שיצא ירד וטבל, ושנה לתלמידיו. ואמר להם: בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? אמרנו: כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה.  בשעה שנעלתי במה חשדתוני? אמרנו: שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? אמרנו: שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. אמר להם: העבודה, כך היה. ואתם, כשם שדנתוני לזכות - המקום ידין אתכם לזכות.

ד) במדבר כג' – ..ומה אזעום לא זעם ד'. רש"י – אני אין כוחי אלא שאני יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה, והוא לא כעס כל הימים הללו שבאתי אליך.. ברכות ז. - ואל זועם בכל יום (תהלים ז'). וכמה זעמו?  רגע. וכמה רגע? אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה, חוץ מבלעם הרשע..

ה) אבות ה' יט' - כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.

ו) איוב כב' ל' – ימלט אי נקי..

ז) קובץ ב' שנ' – לא רק בכל דבר של רשות, כי אם גם בכל חטא ועוון בכל הריסה, בכל דעה כוזבת יש ניצוץ של טוב ושל קדושה אידיאלית, שהוא מקיימו, ומעודד את הרוח לפעולה. צדיקי הדורות יש להם מגע עם כל הטוב, הפזור על פני מרחבים רבים.. ואותו הטוב הם מרחיבים בעבודת קדשם המחשבית, האצילית.. ויסוד הכל בחפצם הטוב, בתשוקתם האלוקית הפנימית להופיע חסד עליון וטובו על הכל.. ובשביל כך הם הם גבורי אל בעולם, המטים את העולם כולו לכף זכות, שכל העולם ממש ניזון ומתקיים בזכותם.. ואיך יפלא אם תפילתם עוזרת, מרפאת ומאירה, מצליחה ומחיה, הרי נטיית חפצם היא הרכנת אור עצמיותם לאותו הצד ששם הרצון זורם.. הרואה בגלוי ממש ובבליטה ברורה, את הטוב והאור, המתנוצץ גם בתוך כל המחשכים..

ח) קובץ א' שכז' – הכופר שאין לו קישור בענין אלוקי, אין לו באמת צורת אדם, ואין מגמת חייו חיים של אדם כלל. כל הרגשותיו הינן רק בהמיות, ואפילו אם יהיה איש מלא דעה וחכמה, ומלא מוסר ויושר כפי הנראה, אין זה כי אם כמו בהמה מלומדת ובעלת תרבות.. אמנם כל מה שהדעה האנושית מתבכרת, כך מתמעטת הכפירה המוחלטת, וכוחה תשש, על כן ישנם הרבה אפיקורסים, שהם כופרים לפי המידה של ההלכה, אבל כשנבין לחקר נפשם, נמצא בהם קישור לתוכן האלוקי בצורה נעלמה. ומטעם זה רבה היא מאד הנטיה כלפי זכות וחסד בדורותינו, אפילו לאלה הכופרים המוחלטים.

ט) קובץ ח' רמג' – כשהאורה הקדושה מתגברת בנשמתו של אדם, נעשה כל העולם כולו לפניו מלא אור קודש, וכל המחשכים שבים להיות מלאי אורים, ואין חושך ואין צלמות, אין רשעה ואין חטא ופשע, כי הכל מתמלא אור טוהר, והכל מוכרע לזכות, ורוח של חן, רוח של חסד של מחילה, סליחה וכפרה מתפשט על כל העולם וכל יצוריו כולם, ואהבת עולם מתפשטת על כל היקום, על כל הבריות ועל כל החיים, והכל עולה ומתרונן, במלא פה של שירת עולמים.

י) עולת ראי"ה ב' ו' – כולך יפה רעיתי ומום אין בך. האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו, מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הבקורת היותר חפשית נקיה מכל מום.