בסופו של דבר, הדיבור האלוקי הנבואי אל האדם אינו אלא מתנת שמים פלאית לראוים לה, ואנו מתקדמים ומצפים לראות בחידושה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לד' תמוז תשע"ד
א. במדבר כב' – ותרא האתון את מלאך ד' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו, ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה, ויך בלעם את האתון להטותה הדרך.. רש"י – שנתן הקב"ה רשות לבהמה לראות יותר מן האדם, שמתוך שיש בו דעת, תטרף דעתו כשיראה מזיקין. שם – ויפתח ד' את פי האתון ותאמר לבלעם, מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלוש רגלים. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי, לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך. ותאמר האתון אל בלעם, הלא אנוכי אתונך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה, ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, ויאמר לא.ויגל ד' את עיני בלעם וירא את מלאך ד'.. ויאמר אליו.. אולי נטתה מפני כי עתה גם אותכה הרגתי ואותה החייתי.
ב. תנחומא בלק ט' - ..זה שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה, ויאמר בלעם לאתון.. לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך.. אמר האתון לבלעם אני אין אתה יכול להרגני אלא א"כ חרב בידך והיאך אתה רוצה לעקור אומה שלמה בלשונך, שתק ולא מצא תשובה, התחילו תמהין שרי מואב שראו נס שלא היה כמותו בעולם.. כיון שדברה מתה שלא יהיו הבריות אומרים זו האתון שדברה ועושין אותה יראה, דבר אחר ההסכן הסכנתי, חס הקב"ה על כבוד של אותו רשע שלא יאמרו זו שלקה בלעם על ידיה.. רש"י – ועתה מפני שדברה והוכיחתך ולא יכולת לעמוד בתוכחתה, -כמו שכתוב (פסוק ל) ויאמר לא - על כן הרגתיה, שלא יאמרו זו היא שסלקה את בלעם בתוכחתה ולא יכול להשיב, שחס המקום על כבוד הבריות..
ג. רש"י - לינו פה הלילה - אין רוח הקודש שורה עליו אלא בלילה, וכן לכל נביאי אומות העולם, וכן לבן בחלום הלילה.. כאדם ההולך אצל פלגשו בהחבא. ויבוא אלוקים אל בלעם ויאמר, מי האנשים האלה עמך - להטעותו בא. אמר פעמים שאין הכל גלוי לפניו, אין דעתו שוה עליו, אף אני אראה עת שאוכל לקלל ולא יבין. בלק בן צפור מלך מואב שלח אלי - אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים. להלך עמכם - אלא עם שרים גדולים מכם. למדנו שרוחו גבוהה ולא רצה לגלות שהוא ברשותו של מקום אלא בלשון גסות.. ואך - על כרחך. את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, ואעפ"כ וילך בלעם, אמר שמא אפתנו ויתרצה.
ד. שם כג' ד' - ויקר אלוקים אל בלעם - לשון עראי, לשון גנאי.. ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל. שם כב' ה' - ואם תאמר מפני מה השרה הקב"ה שכינתו על גוי רשע, כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר אלו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, העמיד להם נביאים והם פרצו גדר העולם, שבתחלה היו גדורים בעריות וזה נתן להם עצה להפקיר עצמן לזנות.
ה. מורה נבוכים ח"ב לב' - הדעות בנבואה שלשה.. הדעת הראשון והוא דעת המון הפתאים.. והוא שהשי"ת יבחר מי שירצה מבני אדם וישרה בו הנבואה וישלחהו, אין הפרש בין שיהיה האיש ההוא אצלם חכם או סכל.. והדעת השני דעת הפילוסופים והוא שהנבואה שלמות אחד בטבע האדם, והשלמות ההוא לא יגיע לאיש מבני אדם אלא אחר למוד.. א"א שינבא סכל.. אבל הענין.. שהאיש המעולה השלם בשכליותיו ובמדותיו, הוא יתנבא בהכרח, ולא יתכן.. שיהיה איש ראוי לנבואה ויכין עצמו לה ולא יתנבא.. והדעת השלישי והוא דעת תורתנו.. שאנחנו נאמין שהראוי לנבואה המכין עצמו לה, אפשר שלא יתנבא וזה ברצון אלוקי.. הנה תדע זה מענין ברוך בן נריה שהוא הלך אחרי ירמיהו והכינו ולמדו, והיה מקוה להתנבא ונמנע..
ו. אורות ישראל ט' ז' – באמת חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחת להרפא. "כי אני ד' רופאך".
ז. אורות התחיה סו' – אל מעין הנבואה הננו נקראים, צחיי צמא אנחנו, אבל מעין גנים מקור מים חיים לפנינו הוא.. סתר רז קודש שוכן בנו, נשמה חיה מיוחדה שרויה בקרבנו.. התעלומה אינה ממיטה אסון של ספקנות על הודאיות הנמצאה בגדולת חייה.
ח. אורות הקודש א' קא' – קב' – בראשית הצעדים של תלמוד רזי תורה, כשרואים איך הפרטים מתקשרים זה בזה, ומכל מקום אין מבינים את התוכן היסודי שבהם, צריכים לצייר יפה, איך שכל אלה הדעות והציורים באו מתוך הופעה רוחנית, גדולה ומפוארה, של רוח הקודש, על ידי השרידים אשר ד' קורא. והשלשלת הולכת היא ונמשכת בקדושה, עד שמתאחדת בהלכה למשה מסיני. ואז זורח, על ידי כח אמונה קדושה זו והשערתה, אור גדול לישרים, והבינה הפנימית הולכת היא ומתרחבת.. עמקי הסודות האלוקיים פשוט הוא שאין להבינם בבירורם בשכל האנושי, אלא על פי הקבלה, מאנשים מופלאים, שהאור האלוקי חדר לתוך נשמתם.. ולעולם צריכים לצרף אל המדע הזה את כח האמת של הקבלה, ואז נעשים הדברים מאירים ושמחים כנתינתם מסיני.. החכמה האלוקית ברום טהרתה, תוכל לחולל מחשבות השעריות בלב כל נבון, אבל הודאות שלה היא מסורת נקיה, וזאת היא תהלתה.. והמסתכל הטהור לעולם הוא שט בהשערותיו, הנאדרות בקודש, וחי, בעצם קישור הויתו, באמונת הקבלה, מנאמן לנאמן, עד ראש צורים, חכמים, סופרים, זקנים, נביאים, יהושע ומשה, אבות העולם, וראשון אדם. כולם נתנו מרועה אחד, מפי אדון כל המעשים, ברוך הוא.
ט. אורות הקודש א' קנז' – ספיחי נבואות הנה צומחות, ובני נביאים מתעוררים, רוח הנבואה הולך ושט בארץ, מבקש לו מפלט, דורש לו גבורים, מלאי עזוז וקודש.. וסגולת א-ל העליונה אשר לישראל, ידע ברוח אלוקים אשר עליו, אשר רק בארצו עליו תגלה, ומרחוק יזכר את אשר שכח, יזכר כי לו ארץ רבת ערך, רחבת ידים בעדו, וגאון עולם נגד כל העמים.. וישא רגליו יעקב.. וארץ שוממה תבנה, ורוח ה' אשר עליו תחל לפעם בצאצאיו אשר נזנחו, ומאופל ומחושך עיני עורים תראינה.