השיטה הרומית הנוהגת עד היום בעולם המערבי בנויה על חיבוק משתק ומבלבל ועל תפיסת כל רוחב הנפש היהודית בדברי הבל מהממים
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליא' תמוז תשע"ג
א) במדבר כד' יז' – אראנו ולא עתה, אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב, וקם שבט מישראל.. והיה אדום ירשה, והיה ירשה שעיר, אויביו, וישראל עושה חיל. וירד מיעקב, והאביד שריד מעיר. רש"י – והיה אדום ירשה: לאויביו ישראל. והאביד שריד מעיר: החשובה של אדום, היא רומי, ועל מלך המשיח אומר כן, שנאמר בו: וירד מים עד ים (תהלים עב'), ולא יהיה שריד לבית עשיו (עובדיה א'). רמב"ן – והיה אדום ירשה.. מפלת אדום ביד המשיח תהיה, כי גלותנו היום ביד רומה לאדום תחשב, וכמו שנאמר: תם עונך בת ציון לא יוסף להגלותך, פקד עונך בת אדום, גלה על חטאתיך (איכה ד'). כי לא יפקוד ה' על אדום, עד תום עוונות ציון, בעת שלא יוסיף להגלותם, על כן הזכיר בלעם, אדום, כי הוא החולק על מלכותנו. ובו נאמר ולאום מלאום יאמץ, יתנבא כי לא תפול אדום לגמרי, עד עת קץ, ביד הכוכב הדורך. אונקלוס – וישראל עושה חיל: וישראל יצלח בנכסין.
ב) רמב"ן בראשית מז' כח' – ויחי יעקב בארץ מצרים.. רדת יעקב למצרים, ירמוז בגלות השלישית, שהוא גלותנו היום ביד החיה הרביעית, היא רומי, כי בני יעקב הם עצמם סבבו רדתם שם, במכירת יוסף אחיהם, ויעקב ירד שם מפני הרעב, וחשב להנצל עם בנו, בבית אוהב לו, כי פרעה אוהב את יוסף, וכבן לו, והיו סבורים לעלות משם ככלות הרעב מארץ כנען.. והנה לא עלו, אבל ארך עליו הגלות, ומת שם ועלו עצמותיו, וזקני פרעה ושריו העלוהו, ועשו עימו אבל כבד. וכן אנחנו עם רומי, ואדום אחינו, הסבונו ביאתנו בידם, כי כרתו ברית עם הרומים, ואגריפס המלך האחרון לבית שני, ברח אליהם לעזרה, ומפני הרעב נלכדו אנשי ירושלים, והגלות ארך עלינו מאד, לא נודע קיצו כשאר הגלויות, ואנחנו בו כמתים, אומרים יבשו עצמותינו נגזרנו לנו, ויעלו אותנו מכל העמים מנחה לה', ויהיה להם אבל כבד בראותם כבודנו, ואנחנו נראה בנקמת ה', יקימנו ונחיה לפניו.
ג) ע"ז ח: - רב דימי אמר, תלתין ותרין קרבי עבדו רומאי בהדי יוונאי, ולא יכלו להו, עד דשתפינהו לישראל בהדייהו. והכי אתנו בהדייהו, אי מינן מלכי מנייכו הפרכי, אי מנייכו מלכי מינן הפרכי.. עשרין ושית שנין קמו להו בהימנותייהו בהדי ישראל, מכאן ואילך אישתעבדו בהו..
ד) יחזקאל כה' – כה אמר ד' אלוקים, יען אמור מואב ושעיר, הנה ככל הגוים בית יהודה.. כה אמר ד' אלוקים, יען עשות אדום.. ונתתי את נקמתי באדום. רש"י: ככל הגוים. בטלה אהבת הקב"ה מהם, ונמאסו לתת ביד נבוכדנצר.
ה) שבת נו: - אמר רב יהודה אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, הכניסה לו אלף מיני זמר, ואמרה לו, כך עושין לעבודה זרה פלונית, וכך עושים לעבודה פלונית, ולא מיחה בה. אמר רב יהודה אמר שמואל, בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים, והעלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי. במתניתא תנא, אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב, אחד בבית א-ל ואחד בדן, נבנה צריף אחד, וזהו איטליאה של יון. מהרש"א סנהדרין כא: - דכל זמן שלא נשא בת פרעה, והיה עוסק בחכמת התורה, לא היה הכסף נחשב למאומה.. אבל משנשא בת פרעה, מיעט בחכמה, וריבה בסעודתו ותענוגי עולם הזה..
ו) יומא כ: - ת"ר אלמלא גלגל חמה, נשמע קול המונה של רומי, ואלמלא קול המונה של רומי, נשמע קול גלגל חמה.
ז) קובץ ז' מ' – כשם שהדיבור הבטל והמותר, מגביר את הטשטוש הנפשי, ומערפל את האור הטהור, שהנשמה משפעת מתוך פנימיותה, שהאדם עלול לקבלו בטהרו ולהנות בזיוו העמוק והחודר, לולא החשיך בעצמו את הסביבה ההסתכלותית הרוחנית שלו, על ידי אותן ההמשכות החיצוניות הריקות והאפלות, של הדיבורים הבטלים שאין בהם חיים ואור - כמו כן, כל הסתכלות חיצונית בלא מטרה, בלא חכמה ושכל, בלא חשבון ודעת, היא מזרמת אל תוך העין, זרמים חיצונים אפלים וכהים, מטעים ומשבשים. הכיווץ ההבטתי, הוא מכניס אור הרבה לתוך החוג המצומצם, וכשהעיניים נישאות להביט למרחוק, במטרה התבוננותית, אז החיים ההבטיים, הם מלאים לשד, והם מחיים את הנושאים המוצצים, ומשיבים אותם אל תוך הנפש, רווי חיים ומחשבה, והאדם מחיה את העולם, ומחיה את עצמו, בזיו פנימיות נשמתו. כל אופן שההגברה החיצונית, באה על האור הפנימי, הרי הוא אוטמו. ואפילו הברה קולנית ריקה, הגבהת קול יותר מערך המטרה, שהרוח, הרצון, והעריגה המקודשה תובעת, הרי היא מאפילה את אור הרגש, וסותמת את חרכי הנשמה, מהופיע את מאורותיה. ובעולם, התנועה ההומה של הרשעה, של הבהמות הגסה האנושית, קול המונה של רומי, משתק את קול גלגל חמה, עד אשר הרשעה תקפוץ פיה, וקול מבשר ישמע, האומר לציון מלך אלוקיך.
ח) אוה"ק ג' מוסר הקודש קכז' – עילוי העולם בנקודת הרצון הפנימית הוא תלוי.. האמצעים לחיים.. יכולים הם לבוא מתוך רצון עכור ומזוהם.. והם יכולים גם כן לבוא מתוך רצון עדין, קדוש וטהור.. כל האור העתיד.. תכניס תחת החפץ הרע והשפל, חפץ טוב ומרומם, והחמץ העולמי, יהפך למצה. ואותו הקנה, של חית קנה, המשתמש בכוחו הספרותי לרועץ, להמם את החברה, ולבצר את מקלטי הרשעה, יכרת ממנו חלקו הירוד, המשתפל לאותן התהומות האפלים, ויתקדש להראות בכוחו, את מה שראוי להראות בעולם, שהאדם העשוי בצלם אלוקים חי בו. ואותו הקנה שהעלה שרטון, וכרך גדול שברומי עליו הוא בנוי, שלקח עוצם כוחו, מפני הירידה הישראלית, אשר באה מאז הוגלם החפץ לנטיה החיצונית, של ההתהדרות הגויית, ביום שנשא שלמה את בת פרעה. גער חית קנה, ויאמר הנה, ראשון לציון הנה הנם, ולירושלם מבשר אתן. [ראה זוהר פנחס רנב'].