היונה מחפשת מנוח אך לא בתיבת נח. מרירות הזית שקטפה במו פיה חביבה עליה הרבה יותר. על רגיעה נפשית והשראת שכינה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ראש חודש חשון תש"פ
א. בראשית ח' – וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה. ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבא אתה אליו אל התבה. ויחל עוד שבעת ימים אחרים ויסף שלח את היונה מן התבה. ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים מעל הארץ. וייחל עוד שבעת ימים אחרים וישלח את היונה ולא יספה שוב אליו עוד. יונתן - והא טרפא דזיתא לקיט תביר ומחית בפומה דנסבתיה מן טוור מישחא.. רש"י – חטף. ומדרש אגדה לשון מזון, ודרשו בפיה, לשון מאמר, אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם. הטורים - טרף. ב' במסורת. הכא והנה עלה זית טרף בפיה. ואידך כי הוא טרף וירפאנו (הושע ו' א'). מה התם לשון שבירה אף הכא נמי לשון שבירה שהיא שברתו מן האילן ולא מצאה אותו צף על המים, ובזה הכיר כי קלו המים (ב"ר לג' ו').
ב. דברים כח' סה' - הרכה בך והענגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך.. ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך.. תהלים נה' - ואמר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה. ב"ר לך לך לט' - למה כיונה, ר' עזריה בשם רבי יודן אמר לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים, הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן אבל היונה הזו בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה. הושע ו' - לכו ונשובה אל ד' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו. יחינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו.
ג. חולין ז: - אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר, מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו. משמיע ישועה 465 – הרב צבי יהודה.. השתדל ככל האפשר לא להטריח אחרים.. לשאלת תלמידיו.. ענה: אבא זצ"ל אמר לי אם רוצה אתה להבין בדברים הרוחניים הגדולים והעמוקים, אל תשתמש כלל בתלמיד חכם.
ד. רות ג' - ותאמר לה נעמי.. בתי הלא אבקש לך מנוח.. ישעיהו סו' - כה אמר ד' השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי. במדבר י' - ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ד' ויפצו איביך.. ובנחה יאמר שובה ד' רבבות אלפי ישראל. רש"י - מנחם תרגמו לשון מרגוע וכן (ישעיה ל') בשובה ונחת תושעון. אלשיך - כי עת הטלטל הארון ממקום למקום, שמייחסת בצד מה טלטול אל השכינה כביכול.. והוא עת בחינת רוגז.. ועל כן בנסיעה.. אז, ויאמר משה קומה ה' והטל הרוגז על אויביך.. אך בנחה שהוא עת רצון, אז יאמר שובה ה' ותן רצונך הטוב על עמך. תהלים קלב' - קומה ד' למנוחתך אתה וארון עזך.. זאת מנוחתי עדי עד.. מלבי"ם - שם ישכון בקביעו' וההנהגה ההשגחיי' תהי' קבועה, שזה מצויר במנוחה.. דברי הימים ב' ו' - ועתה קומה ד' א-להים לנוחך אתה וארון עזך.. רש"י - שלא להטלטל כאשר עד עתה משילה לנוב ומנוב לגבעון. מצודת דוד - קום ממקומך להשרות השכינה במקום המנוחה והיא בית קה"ק. במדבר יא' - ..ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו. הטורים - כנוח. ב' במסורה. ויהי כנוח עליהם הרוח. ואידך כנוח כפות רגלי הכהנים נושאי ארון ה' (יהושע ג'). לומר לך שנחה עליהם השכינה כמו על הארון. ישעיהו יא' – ונחה עליו רוח ד' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ד'. זבחים קיט. - כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה.. רשב"י אומר, זו וזו ירושלים.. מאי מנוחה? מנוחת ארון..
ה. אוה"ק א' ההופעה הנשמתית ה' - כל זמן שהאדם מוכרח הוא לחכות לזמנים מתי תחול עליו רוח היצירה, ואז יחדש, יתבונן, יהגה וישיר, זהו סימן שלא הופעה עליו הארת נשמתו. הנשמה הרי היא שרה תמיד, עז וחדוה היא לבשה, נועם עליון הוא סובב אותה. והאדם צריך להתרומם עד לידי הגובה של פגישת נשמתו, של הכרת מצעדיה הרוחניים, משק כנפיה המלאים הוד קדשי קדשים, ויהיה תמיד מוכן להקשיב סוד שיח קדשה. אז ידע כי לא בעת זולת עת, לא בזמן זולת זמן, הנשמה היא מחדשת חכמה והגיון, שירה ושיח קודש, אלא בכל עת ובכל שעה היא שוטפת נהרי נחלי דבש וחמאה. והנהרה השוטפת ממנה הרי הם הם אוצרות קודש, מעינות בינה וצפונות שכל טוב. חדשים לבקרים רבה אמונתך. שבת ב' משנה ב' - רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עולת ראי"ה ב' כד' – רמז יש בהארת נר שבת על הארת אור השכל, השופע על הנפש המתקדשת בקדושת יום המנוחה והקדושה. והנה הרבה הם השמנים, הסיבות המביאות אורה. כמה סעיפי חכמה ישנם, שבהיות הנפש עסוקה בהם מתרוממת על ידם ,במוסר ומדות טובות ונעשית מוכנת להביא טובה לעולם. אבל נעלה על כולם בטהרת אורה הוא אורה של תורה, היא מיוחדת ליום השבת ביחוד, היא המעולה שבשמנים בטהרתה שאין בה עירוב של טעות וחשכת יצר האדם הרע, שמתמזגת ע"י ההארה הבאה מחכמות אנושיות. ע"כ היא נמשלת לשמן זית, ראשית שמנים, להוראה שיום השבת יהיה כולו קדוש לחקר חכמת התורה, וכ"ד הרמב"ם (פיה"מ שבת פכ"ג). בראשית מט' - יששכר חמר גרם.. וירא מנחה כי טוב.. ויט שכמו לסבל.. בראשית מט' – בנימין זאב יטרף.. דברים לג' – לבנימין אמר ידיד ד'.. ובין כתפיו שכן.
ו. קובץ ג' שב' - כמה נחוצה היא גבורת הבשר לקדושי נשמה. כשרוח החיה שואפת לתפקידים רוחניים עליונים, זהו אות שכבר נתעדן הבשר בעצמו, עד שהוא ממולא בכל טוב וקודש, שהם צבורים ומונחים בקרבו כבאוצר בלוס, מכוסה ומוצנע. וכל אשר יאמץ הבשר, וכל אשר יתחזק ויתאדר, יגדל ויחסן גופם של צדיקים קדושי לב וטהורי נשמה, ככה ישאב הרוח העליון ההולך ומופיע עליהם את אור קדשו משמי מעלה, רב חיל, אוצר של דעה, אוצר של תבונה, שארוז ואגוד בבשר, העשיר בתוכן הרבה יותר מכל חכמה רוחנית אשר יעלה על לב אדם לנסחה, מבלעדי המזיגה השמימית של יוצר וצר צורה, אשר מדד ושקל גשם עם רוח. וחמדת גבורה זו, שתתגבר באחרית הימים בלבם של ישראל, ותבא בטהרתה ושיגובה בלבם של צדיקים איתני עולם, היא תכשיר את העולם לספוג אל תוכו את הד קולו של שופר הגאולה, המכין לב לרוחא דמלכא משיחא. ונחה עליו רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד'. ונקרא שמו אל גבור פלא יועץ אבי עד שר שלום. זוהר במדבר קסה. - עלה זית דא מלכא משיחא.