הכרעת תרבות עשו וממשיכי דרכו תבוא מגילוי הגדלות הנשמתית של תורה עד שלא יהיה ניתן עוד להטיל ספק בדבר מעלתם של ישראל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליג' כסליו תש"פ
א. בראשית לב' – ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ד' האמר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך. קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך.. הצילני נא מיד אחי מיד עשו.. אונקלוס - זעירן זכותי מכל חסדין ומכל טבון דעבדת עם עבדך.. רמב"ן - ולא הבינותי דעת אונקלוס שתרגם מכל חסדין ומכל טבון, והוא רגיל לתרגם חסד ואמת "טיבו וקשוט". מלאכי א' - אהבתי אתכם אמר ד' ואמרתם במה אהבתנו הלוא אח עשו ליעקב נאם ד' ואהב את יעקב. אורות התחיה כא' - "הלא אח עשו ליעקב - ואוהב את יעקב", שהיא תשובה נצחית מספקת לכל תאנתם של מתאוננים קטני אמנה, האומרים בכל דור ודור, וביותר בדור התגלות אור ישועה: "במה אהבתנו?".
ב. עמוס ז' - ..ואמר.. סלח נא מי יקום יעקב כי קטן הוא. נחם ד' על זאת לא תהיה אמר ד'. רש"י - כי קטן. ארי מטלטלין. זכריה ד' - ידי זרבבל יסדו הבית הזה וידיו תבצענה.. כי מי בז ליום קטנות.. רש"י - כי מי בז ליום שיוסד הבית אשר הוקטן בעיניהם.. ישעיהו ס' - הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ד' בעתה אחישנה. ישעיהו נד' - ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך. עובדיה א' - כה אמר ד' אלוקים לאדום.. הנה קטן נתתיך בגוים.. רש"י - כלפי שקראו אביו בנו הגדול ואמו בנה הגדול אמר הקב"ה לפני קטן הוא.
ג. תיקוני זוהר תיקון כא' נ.- ..אלביש שמים קדרות.. ושק אשים כסותם. ווי לנשמתא כד אתלבשת בקדרותא דלהון.. ואור ונר עלייהו אתמר כי נר מצוה ותורה אור, ואמאי אתחשכן בהון, בגין דלא הוו משתדלין באורייתא ומצוה בדחילו וברחימו דאינון י"ה. ומיד דמשתדלין בהון בדחילו ורחימו, אומאה איהו לקב"ה בי"ה.. לאעברא לון מעלמא דנשמתא בגין דאינון חשוכין אפרישין בין י"ה ובין ו"ה כמה דאוקמוה דכתיב כי יד על כס י"ה.. ורזא דמלה שופ"ר מהופ"ך קדמ"א זק"ף קט"ן ההוא דאתמר ביה קטנתי מכל החסדים ומכל האמת, אזדקף ואקרי זקף גדול, ואין אמת אלא תורה.. ובההוא זמנא מתהפכא כורסייא מדינא לרחמי.. שם תיקון כא' נה. - בשבועות יפקון בזכותא דמשה דאיהו מתן תורה רחמי.. בההוא זמנא, שופ"ר מהופ"ך קדמ"א זק"ף קט"ן, אתהפך ממשלה דאומין דעלמא, וישראל דאינון מזרעא דההוא דאתמר ביה קטנתי מכל החסדים, אסתלק ואזדקף ואתמר ביה זק"ף גדו"ל, בימינא אסתלקו מן גלותא, בגין דמוליך לימין משה, דדרגיה עמודא דאמצעיתא דאיהו שבועות. וביה מארי"ך טרח"א ביה מאריך קב"ה דאיהו ארך אפים על בינוניים, וטרח בגינייהו לקיימא וברחמים גדולים אקבצך.. ובההוא זמנא הקטן יהיה לאלף מסטרא דשמאלא והצעיר לגוי עצום מסטרא דימינא אני י"י בעתה אחישנה מסטרא דעמודא דאמצעיתא..
ד. אורות המלחמה י' - בגדולת העולם, בהופעת הזיו של קדושת ישראל ברוממותו, אין אחיזה לכל זונים, לכל העומדים מבחוץ, לבסס איזה מוסד דוחק רגלי אור ישראל, לבצר איזו הארה מיסתית, מכונה אמונית, אשר תוכל עמוד חוץ ממציאות האומה, כבודה ושפעת יקרת קדשה.. מירידת העולם והשפלת הנשמה הישראלית נפרד היחוד העליון.. בעולם החיים לא יופיע כי אם נגהי הזהרורית של היחוד התחתון, הנשאב מהבורות השאובים ויד זרים בו נוגעת. וכנסת ישראל תחיל תזעק בחבליה: אוי נא לי, כי עיפה נפשי. רזי תורה לחיצונים נמסרו. התורה נשרפת, גויליה נשרפים ואותיות פורחות, ולבני ציון היקרים אפר תחת פאר הושם.
ה. מאמרי הראי"ה 1 דרך התחיה – ההויה הרוחנית כמו שהיא אי אפשר להכיר על ידי כל חפוש ומחקר. הדעה, החקר השכלי, הפלוסופיה מציינים רק את הסימנים החיצוניים של החיים.. וכל גבורתם היא רק לסול דרך לרוח להתקרב בה אל הפרוזדור של - הרגשת המציאות הרוחנית.. טעות יסודית היא החזרה מכל היתרון שלנו, החדלון מההכרה של "אתה בחרתנו", לא רק משונים אנחנו מכל העמים, משונים ונבדלים בחיים הסטוריים מצויינים, שאין דוגמתם בכל עם ולשון, כ"א מעולים וגדולים אנו מאד מכל עם, ואם נדע את גדולתנו אז נדע את עצמנו, ואם נשכח את גדולתנו נשכח את עצמנו, ועם השוכח את עצמו הוא בודאי קטן ושפל... אולם הזיקוק בהופעה זו עיקר גדול מאד. קו אחד פראי.. יכול לערבב עולם מלא.. להעביר מן העולם קו ממאיר של התפרצות רוחנית נכריה.. תוכל רק השפעה של אורה הויתית יותר עליונה.. התגברות כל קניני האומה תלויה בהתגברות ההויה הנפשית של האומה.. הפסיכיקה הלאומית, בריאה היתה כל ימי התקופה הארוכה.. עד חורבן הבית הראשון.. ההזרמה הזאת הועבה באומה על ידי ערוב הזרמות נכריות.. דלדולה של האומה, גלותה מארצה, גרם הפסק הזרם הנפשי.. במעמד חלוש כזה באה הנצרות ותעש בקיעים באומה. מחוללה.. הזרמתו הנפשית היתה גדולה, אבל לא נמלט מהחסרון האלילי, שהוא תגברת ההזרמה הנפשית מבלעדי החנוך המוסרי והלמודי.. הפסיכיקה הלאומית מתחילה להכות גלים. בתחילה תקח לה את צדדיה החיצוניים מבלי לצרף לזה את נשמתה האלהית הפנימית, בתחילה תסתפק בתחית השפה, הארץ, ידיעת התולדה וגעגועים מגומגמים. אפס מאין אור אלהים בקרבם, הנפש תמלא חרדה: איה חבת אמת? איה אהבת ציון וחבת ירושלם..? השאלה הגדולה הבאה בזמנה, תזכיר את האומה החיה, את כל בניה בוניה, צעיריה וכל מחזיקי בדקה לשוב אל המקור הפסיכי, מקור החזיון והנבואה הנקלטת דוקא ע"י אמצעות האמונה האדירה באלהים הבאה אחרי כל חפש מחקר והגיון.. ובידים מלאות אמץ ושרירים חזקים כברזל ובקומה מחוטבה ונפש מלאה עז יגש הצעיר הישראלי העתיד אל תחית עמו וארצו, ובדגל נשא ידבר בשם ארץ הקדש ובאלהי ישראל יתפאר מקרב זרם עמוק וחי.
ו. אגרות הראי"ה רסו' – כל מגמתי ב"דרך התחיה" היא לשום קו מבדיל בן ההזרמה הנשמתית, שהיא נותנת חיים עצמיים, המסוגלים לאומה בריאה בכל חילה ועז שאיפתה, ובין ארחות הלמוד הנקנים ע"י הדרכה איטית, ברוח של שינון ושימור של ענינים נלמדים, הנשמעים מפי הורים ומורים.. אלא שאין רוח אלהי זה, הנתון כמו סגולה ומתנה, גומר את תפקידו, רק לפי אותו הערך אשר יעובד ע"י שכלול לימודי.. ואלה הם הנם יחידי הסגולה, שרק ע"י המון הנכנסים לבית המדרש יובאו ת"ח שלמים כמו אלה, אשר ההכשר לרוה"ק לא יחסר מהם לעת הדרוש לתחית האומה.