457. פרשת לך לך – להתחזק באמונה

דוקא כשהסביבה אינה מחזקת והמציאות חובטת וחובלת זה הזמן להתחזק עוד יותר באמונה ולפתוח למרות הכל את מעיין השפע

תגיות: אמונה, מדינת ישראל, גאולה, חיזוקים,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 457. פרשת לך לך – להתחזק באמונה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לי' חשון תשפ"א
א.    בראשית טו' – ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך. והאמן בד' ויחשבה לו צדקה. רש"י – לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל לו אות.. ויחשבה לו צדקה – הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו. דבר אחר במה אדע, לא שאל לו אות אלא אמר לפניו הודיעני באיזה זכות יתקיימו בה, אמר לו הקב"ה בזכות הקרבנות. רא"ש - ומכאן הוכחה שמה שאמר הנביא ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.. וכן בצדק אחזה פניך וכאלה רבים אינו ר"ל צדקה בגופו ובממונו לבד אלה צדקה האמונה שלימה שיאמינו ישראל בכל ההבטחות שהבטיחנו על ידי הנביאי'.. ויביא ברחמיו עלינו מהרה מה שהבטיחנו.

ב.     ישעיהו נט' - וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו.. מלבי"ם - הצדקה הנאמרת אצל ה' בכתבי הקדש, תציין המעשים הנשגבים שיעשה ה' מצד החסד לא מצד הזכות.. סנהדרין ו: - בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה, והלא כל מקום שיש משפט אין צדקה, וצדקה אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה, הוי אומר: זה ביצוע. אתאן לתנא קמא: דן את הדין, זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו - זה משפט וצדקה..

ג.     דברים ו' - וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה הזאת.. רמב"ן - קרא גמול המצות "צדקה", כי העבד הקנוי לרבו שהוא חייב לעבוד אותו, אם יתן עוד שכר בעבודתו צדקה יעשה עמו.

ד.     בעל הטורים - ויחשבה. ג' במסורת. הכא ויחשבה לו צדקה. ואידך ויחשבה לזונה גבי תמר. ויחשבה עלי לשכורה גבי חנה. היינו דא"ר יוסי (שבת קיח ב) יהא חלקי עם מי שחושדין אותו ואין בו, שהרי תמר בשביל שחשדה יהודה זכתה ויצאו ממנה פרץ וזרח שיצאו מהם מלכים ונביאים (מגילה י ב). וחנה בשביל שחשדה עלי זכתה ויצא ממנה שמואל (ברכות לא ב). וזהו בשביל שנחשדו לזונה ולשכורה נחשב להן לצדקה. א"א הרא"ש ז"ל.

ה.    אור החיים - דברים ו' - עוד רמז הכתוב רמז נעלם שבאמצעות שמירת המצות תהיה לנו חלקנו שכינתו יתברך הנקראת צדקה והבן. תיקוני זוהר תיקון כא' - שכינתא אתקריאת צדקה וקב"ה בעל צדקה..

ו.      אורחות צדיקים שער השמחה - כל התורה כולה כלולה באמונה, כדכתיב (חבקוק ב ד): "וצדיק באמונתו יחיה". ועל אברהם נאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", ועל כל הטובות לא נכתב כן. ועל משה נכתב (במדבר יב ז): "בכל ביתי נאמן הוא". ואמרינן במדרש (שמות רבה כב - כג): גדולה האמונה לפני הקב"ה, שבזכות האמונה שהאמינו אבותינו שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר (שמות יד לא, טו א): "ויאמינו בה' ובמשה עבדו - אז ישיר משה ובני ישראל". ונגאלו בזכות האמונה שהאמינו דכתיב (שמות ד לא): "ויאמן העם", ואמרו שם: כל המקבל מצוה אחת באמונה, כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקודש. והגליות מתכנסות בזכות האמונה, שנאמר (שיר השירים ד ח): "תשורי מראש אמנה", ואומר (הושע ב כב): "וארשתיך לי באמונה".

ז.     ברכות ס. - משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטח בה'. אמר רבא.. מרישיה לסיפיה מדריש, משמועה רעה לא יירא, מה טעם - נכון לבו בטח בה'. מסיפיה לרישיה מדריש, נכון לבו בטח בה' - משמועה רעה לא יירא. שמואל א' ל' - ויבא דוד ואנשיו אל העיר והנה שרופה באש ונשיהם ובניהם ובנתיהם נשבו.. ותצר לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו כי מרה נפש כל העם איש על בניו ועל בנתיו ויתחזק דוד בד' א-להיו. מהר"ל גבורות השם פ"ז – האמונה שיש לו בזה חוזק המציאות הוא מעלה א-להית, כי דברים החמרים חלושי המציאות מקבלים שנוי תמיד ואין חוזק להן, אבל מאחר שיש בו האמונה והוא דבר חזק.. לא יקבל שנוי כלל, ובשביל זה ראוי שתשרה עליו השכינה.. וזה שאמר יען אשר לא האמנתם בי להקדישני.. היה לכם להתחזק באמונה, ואם עשיתם זה לא היה לכם לכעוס כי האמונה מביא לידי שירה ושמחה..

ח.    מהר"ל גבורות השם פ"ח – קשה למה לא האמין כאשר אמר לו על נתינת הארץ.. שרבותינו ז"ל הזכירו כי שאלת אברהם היה במה אדע שלא יעבור זרעו מן העולם.. ולפיכך השיב לו בזכות הקרבנות וביאור ענין זה.. כי ישראל יש להם מעלה מיוחדת.. שהם נבדלים מן הפחיתות לגמרי והחטא שמקבלים אין זה רק מקרה.. ולפיכך אין ראוי להעביר ישראל בשביל החטא, כיון שבעצם הם טהורים ואין החטא להם בעצם, והוא דבר מקרה ואין דבר שהוא במקרה מבטל עצם ישראל.

ט.    ירמיהו לג' - בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ. בימים ההם תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח וזה אשר יקרא לה ד' צדקנו.

י.      אורות התחיה לב' - אופיה של הגאולה הבאה לפנינו, שראשית צעדיה הננו חשים ומרגישים, הוא בתוכיותה של כנסת ישראל. מתפתחת היא האומה, בכל כחותיה, מגדלת היא את רוחה, את טבעה ואת עצמיותה, אינה מכרת עדיין את עומק הישות העליונה שהיא כל יסוד תקומתה. עינה לארץ, ולשמים עדנה לא תביט. היא אינה שבה עדיין אל אישה הראשון בפועל, היא מעבדת את חייה בכחותיה הנמצאים בשרשי נשמתה. אמנם בלא קריאת שם, בלא מגמה מבוררת הכל הוא אור ד' וכבודו, אבל לא היא ולא העולם מכיר זה בבליטה, שם שמים לא שגור בפיה, אומץ וגבורה רודפת היא, אבל באמת הכל קודש וא-להי הוא. ורק בהגמר התוכן, בהעלות האומה למרום מצבה, אז יוחל אור א-להי נקרא בשם המפורש להגלות, יגלה ויראה, שכל מה שהאיר וכל מה שיאיר, כל שחי וכל שיחיה בה, הכל אור א-להי עולם א-להי ישראל הוא, "וזה שמו אשר יקראו ד' צדקנו", "ושם העיר מיום ד' שמה". מצב גאולה זה יסוד החזון של הרזים, שכנסת ישראל לא תשוב למקומה לעתיד כי אם קודשא בריך הוא וכל חייליו יבואו אליה, ויקימו אותה מן עפרא ביקר סגי, אשרי עין ראתה כל אלה, ולמשמע אזן ותקוה תשמח נפשנו. והמשך הזמן, העובר בין ההופעות המיוחדות המרוכזות בכנסת ישראל, עד שיופיע אור תפארת ישראל, לדעת כי שם ד' נקרא עליה, הוא זמן חבלי משיח, שרק אמיץ אונים כרב יוסף היה אומר עליו בניגוד לכל האומרים, ייתי ולא אחמיניה - ייתי ואזכה דאיתיב בטולא דכופתא דחמריה.