460. פרשת תולדות – פתחו שערים

לפעמים אנו חשים שהשערים נעולים והשוער הלך והלוואי וידענו את סודם של שערי הברכה והיכן הוא המפתח לפתיחתם

תגיות: ברכה, אמונה,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 460. פרשת תולדות – פתחו שערים

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לב' כסליו תשפ"א
א.    בראשית כו' – ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ד'. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. רש"י - שאמדוה כמה ראויה לעשות ועשתה על אחת מאה שאמדוה.

ב.     ריקאנטי - דע כי חכמי הקבלה אמרו כי הארץ העליונה מאה שערים, לכל שער בית קיבול נובעת מעייני ברכה לעולם. ומשם ינק יצחק אבינו ע"ה מאה מיני ברכות ממאה שערים הנזכר, שמשם יוצא ברכה ושפע ואצילות לכל הנבראים. ולפיכך תמצא באהל מועד מאת אדני למאת הככר ככר לאדן, שאין לך אדן שלא יהיה לו בית קיבול לקבל הברכה מן העמודים, שנאמר ווי העמודים. וכבר ידעת כי סוד הוי"ו הוא סוד הקו האמצעי. והוא סוד מאה ברכות בכל יום, כי המקיים זה יזכה בזה, כי כל ברכה וברכה יש לה מקום ומעיין ממה שהיא נשפע ונאצלת, ואם ח"ו יחסר מהם הרי הוא מקלקל הצנורות ומקצץ נטיעות נפשו, ואוי לו על חסרונו שאינו נכנס בשערי צדק, לפי שהאדנים לעמודים אינם מסודרים, ואין שכינה שורה על דבר פגום, כי אין האהל פרוסה כסדר.. נמצא כל הגומר בכל יום מאה ברכות כאילו פורש אהל מועד. ותקעו על מאה אדנים, ומתברך במאה מיני ברכות.

ג.     מנחות מג: - תניא, היה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר, ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. טור סימן מו' - והשיב רב נטרונאי ריש מתיבתא דמתא מחסיא דהע"ה תקן מאה ברכות דכתיב (שמואל ב כג) הוקם על, ע"ל בגימ' ק' הוי, כי בכל יום היו מתים ק' נפשות מישראל ולא היו יודעין על מה היו מתים עד שחקר והבין ברוח הקודש ותקן להם לישראל ק' ברכות וע"כ תקנו חכמים ז"ל אלו הברכות על סדר העולם והנהגתו להשלים ק' ברכות בכל יום וצריך כל אדם ליזהר בהם. סדור רב עמרם – ונראה הדבר שנשתכחו ובאו תנאים ואמוראים וסדרום.

ד.     פנים יפות - לפי שאמר הכתוב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל, ענינו שלא היתה גדולתו כאחת אלא הלך וגדל ממדריגה למדריגה עד כי גדל מאוד שלא היה מספר לגדולתו.. וכן היה בזריעה שבכל יום היה גדול ושערוה מאה פעמים עד שהיה בלי שיעור והיה סמוי מן העין, וידוע עד מאה שליטת הס"מ שמספר ס"מ מאה ע"כ אמרו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה וא', וכן מצינו גבי לבן החליף משכורתי עשרת מונים פירש"י מאה פעמים שעד מאה פעמים היה שליטתו. וכבר כתבנו שמטעם זה אחז"ל [ב"מ לא א] הוכח תוכיח אפילו מאה פעמים, שעד מאה יש לו שליטה, והיינו דאמר וימצא מאה שערים שעד מאה שלטו קנאת פלשתים ועינם עד כי גדל מאוד שלא היו יכולים לשערו אז ויברכהו ה'.

ה.    יחזקאל מד' - וישב אתי דרך שער המקדש החיצון הפנה קדים והוא סגור. ויאמר אלי ד' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ד' אלוקי ישראל בא בו והיה סגור. את הנשיא נשיא הוא ישב בו לאכל לחם לפני ד'.. מלבי"ם - לבד הנשיא שהוא המלך המשיח.. כשיאכל זבחי שלמים ישב מאסקופת השער ולפנים, ובכ"ז יהיה השער סגור. יחזקאל מו' - שער החצר הפנימית הפנה קדים יהיה סגור.. וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. רמב"ם הל' בית הבחירה ד' ו' - ושני פישפשין היו להיכל מצדי השער הגדול שבאמצע, אחד בצפון ואחד בדרום, שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם..

ו.      עירובין ד. - אמר רבי חייא בר אשי אמר רב, שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני. שיעורין, דאורייתא הוא. דכתיב ארץ חטה ושערה וגו' ואמר רב חנן, כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר.. הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי.

ז.     מכות י. - א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב, עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם. מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה, שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה. ברכות ח. - אמר רב חסדא, מאי דכתיב אהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב, אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא, מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ישעיהו כו' - ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה.. פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים.. בטחו בד' עדי עד.. רש"י - שומר - ששמר וצפה בגלותו ימים רבים לאמונתו של הקב"ה שיקיים הבטחתו שהבטיח ע"פ נביאיו לגאלם. שומר - ממתין וכן ואביו שמר את הדבר..

ח.    אוה"ק ג' מוסר הקודש קיג' - העין הפקוחה רואה את החיים המתפשטים בכל ההויה, בכללותה ובפרטיותיה. מביט ומקשיב לעליותיהם וירידותיהם של כל הפרטים, מאחד בשכלו את נשמת האדם, מדעו ושאיפת רצונו עם כל ההויה, והכחות היותר נמוכים מצומצמים ונרדמים, ומגביה למעלה את ציורו, עד רם ונשא. כל אשר יבא עמו במגע רחוק או קרוב הוא נתפס בפנימיות חייו שלו. מדי אכלו, שתותו, וכל עסקי גשמיותו, מכיר הוא גלי חיים שוטפים מן הכל אליו, מתבקשים להעלות על ידו ועמו. אוהב הוא את הכל, מרחם הוא, מלא הוא הוד ויפעת גבורה, רוצה בעליית הכל..  כשאדם אוכל, שותה, עושה כל צורך גופני, מתרגש באיזה התרגשות נפשית שיש בה עונג נפשי, מתעוררים בו כחותיו, לא לפי מדת השכל הצדק והיושר לבדם, כי אם כפי אותה המדה שהטבע הפשוט, וגם המקולקל מכבר ע"י מעשים בחיריים בלתי הגונים שלו, ושל כללות האדם, מושכת אותם. מדה זו נוהגת באדם ובעולם. ההכרה הבהירה רואה ברוח האדם חלק מן ההויה הכללית, כשם שההבטה השטחית רואה בגופו וכחותיו כן.. מגביר אדם את רוחו לצד הטוב, כלומר לצד התכונה שהיא מכוננת לשכלולה של ההויה.. מגביר בזה בפנים ידועים וחשובים למאד את הטוב בכל ההויה כולה.. הסקירה של הרוח הטהור, המתנשא מעל לתקרה הנמוכה של החושים ונושאיהם, מדברת היא במדה של תכונת האדם ברוחו ונפשו, על דבר ההויה כולה, מונה היא את הכחות שבמציאות לפי ערכם בעולם הקטן, שהוא באמת העולם הגדול עצמו, מוצאת היא את אופי החיים, בכל תעלומותיהם, ובכל מסיבותיהם, ערוכים בסגנון כזה, שאפשר להציץ מהם על כל ההויה, על העולמות כולם, על עולמי עד. וההבטה הזאת כשהיא קבועה, כשדרכי החיים מתאימים לה, היא פותחת שערים נפלאים, שערי שמים ממש במלא מובנם. אשרי הדופק עליהם תמיד, יתנשא בהם ועל ידם מכל שפלות החיים, יתרומם ויתעלה על כל המעשים וכל העולם כולו כדאי הוא לו.