תכשיטיה של רבקה אימנו רומזים לקבלת התורה והשאלה היא מדוע רמוזה התורה דוקא אצל רבקה בת בתואל אחות לבן הארמי
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכא' חשון תשפ"ב
א. בראשית כד' - ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת.. וכדה על שכמה.. ותרד העינה ותמלא כדה ותעל.. וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך. ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו. ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת. ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו. והאיש משתאה לה.. ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם. רש"י - בקע - רמז לשקלי ישראל בקע לגלגלת. ושני צמידים - רמז לשני לוחות מצומדות. עשרה זהב משקלם - רמז לעשרת הדברות שבהן. רשב"ם - בקע - חצי שקל. כמו נטה [את] ידך על הים ובקעהו. רבינו בחיי - רמז לך במתנות האלה שעתיד לצאת ממנה עם מקבלי התורה שיביאו שקלים שכתוב בהם: בקע לגולגלת, ושיקבלו שני לוחות הברית שהם עשרת הדברות, ויש בכללם קע"ב תיבות.. ועוד כי לשון "שקל" הוא נוטריקון: אש קול, רמז למתן תורה שכתוב שם: "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה".. וזהו שרמז כאן בתפלה: אנכי בדרך נחני ה', כי זכות התורה שהיא "אנכי" שעתידין בניה לקבל, היתה עמו בהצלחת הדרך.
ב. שמות לא' - ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת לחת אבן כתבים באצבע א-להים.
ג. שמות רבה כי תשא מא' - א"ר לוי א"ר שמעון בן לקיש, מה כלה זו מקושטת בכ"ד מיני תכשיטין, כך תלמיד חכם צריך להיות זריז בכ"ד ספרים. ככלותו, אמר רשב"ל מה כלה זו כל ימים שהיא בבית אביה מצנעת עצמה ואין אדם מכירה וכשבאת ליכנס לחופתה היא מגלה פניה כלומר כל מי שהוא יודע לי עדות יבא ויעיד עלי, כך תלמיד חכם צריך להיות צנוע ככלה הזו ומפורסם במעשים טובים ככלה הזו שהיא מפרסמת עצמה, הוי ויתן אל משה ככלותו. בראשית כד' - ותקח הצעיף ותתכס. בראשית כד' - ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל.
ד. תיקוני זוהר תיקון כא' מו: - אתמר אל ישוב דך נכלם, ד"ך איהו בכ"ד ספרים דאורייתא ושכינתא וכד"ה על שכמה..
ה. קובץ ו' קסג' - מוכרח שיגורש, שיושבת, שיבוטל בכל תוקף ועז, כל מה שמפריע את אור החסד הגדול מהופיע בעולם, על כל המעשים, על כל הברואים, על כל היצורים, על כל העולמים. תוקף חסד עליון זה מאיר בהדר הוא הגבורה העליונה, גבורת יצחק.. אין העולם המעשי כדאי לו, והוא מוכרח להתקשר ולהתאחד בזוהר חיים שני, קלוש ממנו, שגם הוא מלא תוקף, שגם הוא רצון איתן לו, כח ברזל אדיר וחסון לו, כח איתן עומד בפני כל מונע, לקוח בתחילתו מאותו התוקף של רצונם של רשעים אבירי לב חזקי מצח, אבל מזוקק ביסודו ומטוהר בבחירתו, רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם, אחות לבן הארמי, הופעה של החסד המעשי במסגרת הגבורה המעשית, לא האידיאלית המופשטת. ומיזוג נאה זה של הגבורה האידיאלית עם הגבורה המעשית, שבתוכיותם אור החסד העליון זורח.. ראוי הוא שיתכונן על ידו בית ישראל, לכונן עולם מלא, עולם בונה ומחייב, ועולם הורס ושולל. והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, והיתה לד' המלוכה.
ו. עירובין נד: - ת"ר, כיצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה. מכות כג: - אמר רב המנונא.. תורה צוה לנו משה מורשה, תורה בגימטריא שית מאה וחד סרי הוי, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. שבת פח: - אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב ה' יתן אמר המבשרות צבא רב - כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות. ראש מילין גימל - הצורה הגשמית שבבעלי חיים הרגילים, המבטאת במראה הגמל, ציור הכבדות הגשמית והכמות העבה.
ז. אורות ישראל ותחיתו א' – ישראל מספרים תהלת ד', כח גבורה העליונה, במלא תפארת מעשיו בכל מקומות ממשלתו, מעולם ועד העולם.. זוהר יתרו פג. - תאנא (תהלים קו) מי ימלל גבורת ד', מי ימלל, מי ידבר מבעי ליה, אמר ר' חייא כמה דאת אמר (דברים כג) וקטפת מלילות בידך, גבורת ד' דסגיאין אינון ונפקין מגבורה חד.. אמר רבי חייא גבורת ד' חסר כתיב, דהא כלהו כלילן בדא, ישמיע כל תהלתו, דא הוא שכינת זיו יקריה דקב"ה, דכתיב ותהלתו מלאה הארץ.
ח. אורות ישראל ותחיתו ח' - ד' צ-באות הוא ד' א-להי ישראל, וצבאות ישראל צבאות ד' הם. ברוחנו ועצמות נשמתנו חרותים במכתב א-להים כחו וגבורתו של יוצר בראשית. העולם ומלאו מיד ד' נוצרו, נתהוו וקמו, מתהוים וקמים, חיים ומתקימים, מתפתחים ומתאזרים. הלאמתנו בנחלת ד' קשורה היא ביצירת מעשה בראשית, "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים". הגבורה הא-להית השרויה בעולם, שחדשה את העולם ומחדשתו בכל יום, היא היא שמפיה שמענו את התורה. מפי הגבורה שמענו "אנכי" ו"לא יהיה לך", וכל התורה כולה קבל משה מפי הגבורה.. גבורתנו עדינה היא, א"א שתהיה גבורת חרבן וכליון. הגבורה הא-להית בעולם אינה נפגשת במה שחוץ להמצאתה, וקל וחומר שהוץ לשלטונה, אם כן היא בכל תכסיסיה מלאה עומק רחמים. המצאת הנגודים מרחיבה את גבול היש. הטוב מבחין את הרע והרע מעמיק את הטוב.. ספיגה כללית זו בהכרה עולמית א-להית, חדורה עד תהום הנשמה משולבה במעמקי ההיסתוריה הלאומית, אחוזה במלא עולמים, חובקת באהבה את כל ומתנשאת בגבורה על כל, מלאה ענוה עם כל וחשוקת רחמים על כל, היא יסוד תפארת ישראל, המובעה באמת ליעקב, במטרת כסא ד' בעולם, שלא תפסק לעד, היא מקימת ומחיה אותנו. לא ברכב ולא בסוסים הוא יסוד גבורתנו כי אם "בשם ד' א-להינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד". ואם שטוחה היא הכרתנו את עצמנו, שטוחה היא הכרת העולם את ערכנו, לקויה היא הבנת העמים את חשקנו ואת המעוף הא-להי שבחיי נשמתנו, על כן מתמזמזים הנסיונות הראשונים שלנו, שקמו בלא העמקת היסוד, בלא חשיפת מעין החיים. ומזמוז זה, רקב נורא וכאב חודר זה, עולם חדש יחדש, רוח חדש יבא בעמים, הכרה חודרת ופנימית בישראל. עז וגבורה, חשק ואבירות, אמונה ונצחון עז, התהפכות עמק היאוש למקור ישועה ופריחת חיים, רוממות קדש כימי עולם, והכל נוהר הופעת גאולה..