כשנודע ליעקב אבינו שיוסף בנו חי הוא מקבל חיים חדשים על אף שבמציאות לא השתנה דבר מלבד הדעת שהיא בעצם החיים עצמם
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לד' טבת תשפ"ב
א. בראשית מה' – ..וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם. אונקלוס - ושרת רוח קודשא על יעקב אבוהון. רבינו בחיי - לפי שהיה יכול לומר: ויחי יעקב אביהם, ומפני שהוסיף מלת "רוח" תרגם רוח נבואה. רש"י - שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו. רד"ק - אין רוח נבואה שורה אלא מתוך שמחה וכיון ששמע בבשורת בנו חזרה אליו רוח נבואה זהו שאמר ותחי. וזהו שלא נאמר לו בנבואה בדבר יוסף כל אותן השנים לפי שהיה אבל ונעצב, וכיון שאין הרוח פנוי מעסקי חמרי לא ידבק בו השכל, כי לא ידבק אלא בדומה לו, ובבאר שבע נגלה אליו א-להים במראת הלילה..
ב. משלי יט' ג' - אולת אדם תסלף דרכו ועל ד' יזעף לבו. הגר"א – אמרו ז"ל "הבא ליטהר מסייעין אותו", ולפעמים אדם מתחיל ללמוד תורה ולעשות מצוות, ואחר כך פורש מחמת שקשה לו מאד, לפי שאין מסייעין לו, וזועף על ד' למה לא סייעוהו, ובאמת הוא מחמת איולתו. והיינו, כי כל אדם צריך לילך לפי דרך הצריך לו.. שהאיולת שלו, שאינו יודע דרכו, יסלף אותו, והלך לפי דרך שאין צריך לו.. משלי טז' ג'-ד' – גל אל ד' מעשיך ויכונו מחשבותיך. כל פעל ד' למענהו.. הגר"א – כל אדם ואדם יש לו דרך בפני עצמו לילך בו, כי אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהם דומים זה לזה, ואין טבע שני בני אדם שוה. וכשהיו נביאים היו הולכים אצל הנביאים לדרוש את ה', והיה הנביא אומר על פי משפט הנבואה, דרכו אשר ילך בה, לפי שורש נשמתו ולפי טבע גופו.. ומשבטלה הנבואה, יש רוח הקודש בישראל, ואיש רוחו הוא יודיענו איך להתנהג. ורוח הקודש יש לכל אדם ואדם.. אבל מי יאמר זכיתי לבי, שאין ברוחו רמיה כלל ואין טבעו מתאוה ונוטה חוץ מדבר רצונו יתברך.. וזהו גול אל ה' מעשיך, כלומר עכשיו אין לנו להלך בגדולות ובנפלאות אך לראות שיהיו מעשינו אל ה', היינו לפי רצונו יתברך.. והם יכונו אף מחשבותיך.
ג. תהלים מב' ג' - צמאה נפשי לאלוקים לא-ל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים. ילקו"ש תהלים תשמא' - אמרו ישראל, רבונו של עולם, אימתי אתה מחזיר לנו הכבוד, שעלינו שלשה פעמי רגלים ורואים פני שכינה. בני יששכר, ר"ח ב' - ..שמשם שואבין רוח הקודש, על כן קראו להשם יתברך בכאן, א-ל חי, הרוח הקודש נקרא חיים. כדכתיב, ותחי רוח יעקב וכו' מתרגמינן ושרת רוח קודשא.
ד. אבות ד' כב' – ר' אלעזר הקפר.. הוא היה אומר.. והחיים לידון לידע להודיע ולהודע שהוא א-ל הוא היוצר הוא הבורא. עולת ראי"ה ב' קעד' פרקי אבות – החיים אינם כי אם דעת, אלא שיש דעת גדולה והיא חיים גדולים, ויש דעת קלה והחיים ההם ג"כ קלים. שהרי אם יעשה החי כל פעולות החיים ובפנימיותו לא ידע מהן, אינו נקרא חי כלל. וכן כל ההנאות שבעולם הן רק ידיעות של דבר מהנה, אלא שהן מתחלקות לפי הדרכים, שעל ידם אפשר להגיע לאותה הידיעה: יש ידיעות הבאות ע"י שמיעה ויש ע"י ראי' ויש ע"י טעימה, ויתר החושים, אבל עכ"פ המהנה אינו כ"א הידיעה הטובה הנאותה, והחומר הוא הכלי שעל ידו מגיעים את הידיעה. גם כל מיני צער אינם כ"א ידיעות שאינן נאותות, שנודעות ע"י הרגש כוית אש או פצע או טעם מר וכדומה. נמצא שאפילו בחיי הגוף אין כלל חיים בעולם מבלעדי ידיעה, אלא שבהיות הנפש היודעת כלולה בחומר באות לה הידיעות ע"י החמרים. ומזה נבין ערך הנפש השכלית לעומת הבהמית המרגשת, כמו שאנו רואים, שכל מה שיגדל האדם בערכו תהי' הידיעה, שתשמח לבבו ותמלאהו רצון, צריכה להיות יותר גדולה, חסר לב ישמח על חכמה קלה, וגדל דעה לא ישים לה לב כ"כ, ורק בהשיגו חכמה גדולה ורחבה ישמח באמת.. והידיעה של הרגשת ההנאות הרי היא פחותה ואינה קיימת, רק דמיונית לשעתה, ע"כ הנגרר אחרי' הרי הוא נגרר אחרי שקר ודמיון, וגורמת לטמטם הלב מכל חכמה אמתית. עכ"פ האדם מצד הגוף לבד הוא שפל כ"כ עד שהידיעות הקטנות של ההרגשות ג"כ מספיקות לו להנאתו, ומצד הנפש גדול הוא מאד, עד שידא על כנפי רוח לדעת חכמה רבה, ועיקר שלמותו הוא בהגיעו לכלל זה שיהי' חי בחיים של ידיעה היותר גדולה ונכבדה, שהיא ידיעת השי"ת, שבהכרח רק זה הוא החיים האמתיים. אכן שלמות הפעולות היא בהעשותן ע"י אמצעיים רבים והדרגה, ומהלך האמצעיים וההדרגה נעלם מעין האדם, ונמצאים כולם בתורה הקדושה, והיא חיי עולם ממש. א"כ עיקר החיים ותכליתם אינו כ"א לידע, ולהשפיע חיים לזולתו זהו להודיע. וכל מה שיתוספו פרטים בידיעה כן יגדל ערך החיים, כמו שאנו רואים בהרגשות, שכל מה שמוסיף בהרגשות טובות ימיו כפלים, ולפ"ז צ"ל שכל ערך החיים הוא בכאו"א לפי ערך הפרטים, המיוחדים לו מזולתו, בידיעה האמתית, שהיא ידיעת השי"ת, אלא שעדיין אין העולם בשלמותו בכדי שנוכל לקבל את אור החיים רק בזה האופן, שבאמת אין חיים אחרים במציאות כלל. א"כ החיים להודע, שכל מה שיתוסף ידוע תתוסף הידיעה בכללה, וכל מה שתתוסף הידיעה יתוספו החיים בערך תכונת הידיעה האמתית שבהם. ובכלל הלא מובן שכל עיקר ידיעת השי"ת שייכה באדם מצד הנמשך ממנו ית' לנבראים, א"כ כל חי הרי מטובו ית' הוא חי, ובודאי אין כל חי דומה לחברו, ואופן ההמשכה שנמשך מאור ד' לזה החי אינו דומה לחברו, ולפיכך כל מה שיודע יותר אופן הקישור, שיש לחייו עם אור השי"ת, השופע עליו להחיותו, ואופן ההמשכה של כל חייו ממנו, כן תתרבה הידיעה האמתית, שהיא החיים האמתיים. אבל יתר הידיעות, שאינן מבארות אופן המשכת החיים מאור ד' ית' לכל החיים, א"א כלל לפ"ז שתהי' בהם תכלית החיים. אך בעוה"ז חשכו עינינו וא"א לנו לדעת אמתת הידיעה בשכלנו לבד כי אם מי שא-להיו יורנו ברוח ד' והוא באמת איש חי, אבל גם פחותי ערך לא אבדה תקותנו ח"ו כי אם כאשר בדרך ד' ותורתו נלך אנו יודעים שהוא המוביל את האדם לחיים האמתיים, ולעתיד לבא שיהי' אור היקר בעוה"ז קפוי לעוה"ב [קפוי=קל, רש"י פסחים נ.], נטעם טעם החיים באמתתם, בחסד הבוי"ת המאיר לנו באור החיים, אשרי כל חוכי לו.
ה. טהרות ה' ה' - שני שבילין אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהן ועשה טהרות ובא חבירו והלך בשני ועשה טהרות רבי יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורין ואם נשאלו שניהם כאחד טמאים רבי יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים. פיה"מ רמב"ם - אין מחלוקת שאם באו זה אחר זה שניהן טהורין, לפי שכל מי שבא מהם אומרין לו טהור אתה, ואם נשאלו שניהן כאחת טמאין. לא נחלקו אלא בבא לשאל עליו ועל חברו.