556. פרשת וירא – השריטה הלאומית

המלאך המבשר לאברהם על הולדת יצחק עושה שריטה בכותל וגם משה נוהג כך כשהוא מבשר לפרעה על מכת ברד. מה הענין?

תגיות: חסד וגבורה,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 556. פרשת וירא – השריטה הלאומית

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטו' חשוון תשפ"ג
א.    בראשית יח' – ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך.. רש"י - כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק.. כעת חיה כעת הזאת שתהא חיה לכם שתהיו כלכם שלימים וקיימים.

ב.     בראשית כא' - ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו למועד אשר דבר אתו א-להים. רש"י - דמליל יתיה. את המועד אשר דבר וקבע כשאמר לו למועד אשוב אליך, שרט לו שריטה בכותל ואמר לו כשתגיע חמה לשריטה זו בשנה אחרת תלד.

ג.     ויקרא יט' - ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ד'. רש"י - ושרט לנפש - כן דרכן של אמוריים להיות משרטין בשרם כשמת להם מת. וכתבת קעקע – כתב.. שאינו נמחק לעולם שמקעקעו במחט והוא משחיר לעולם.

ד.     מלכים א' יח' - ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו ויאמר קראו בקול גדול.. אולי ישן הוא ויקץ. ויקראו בקול גדול ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דם עליהם. רש"י - ויתגודדו - לשון שריטה בכלי וכן היה נימוסיהן. דברים יד' - בנים אתם לד' א-להיכם לא תתגדדו. מכות כא. - שריטה וגדידה אחת היא. הכתב והקבלה - ההבדל בין שריטה לגדידה.. שהשריטה.. איננה כ"א עשיית חריץ קל הבלתי עמוק.. (כענין שאמרו (שבת ק"ד) הכותב על בשרו המסרט על בשרו, היינו חורץ במקצת דומי' דכתיבה שאינו יורד בעומק הבשר, וכן שרט לו שריטה בכותל היינו חריץ כל שהוא לסימן, וכן תפלין א"צ שרטוט היינו קצת רושם על הקלף בקו ישר.. גדידה מורה על עשיית חריץ עומק.. ומ"ש שריטה וגדידה אחת היא, היינו לענין ששניהם בין ביד בין בכלי, לענין התראה ומלקות שוים הם.

ה.    מגילה טז: - דברי שלום ואמת, אמר רבי תנחום, ואמרי לה אמר רבי אסי: מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה. רש"י - כאמיתה של תורה - כספר תורה עצמו, שרטוט הלכה למשה מסיני. שו"ע יו"ד רעא' - ספר תורה צריך שרטוט. ואם כתבו בלא שרטוט, פסול. יו"ד רפח' – (מזוזה) צריכה שרטוט. ואם כתב בלא שרטוט, פסולה. יו"ד רפד' - כל כתבי הקודש אין כותבין בלא שרטוט, אפילו כתובים על הנייר.

ו.      בראשית יב' – ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם. רמב"ן - אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו.. ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים.. וכולם באים ללמד על העתיד.. ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וגו' (ירמיה נא). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מ"ב יג), ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם. ונאמר שם ויקצוף עליו איש הא-להים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם.. ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו.
שבת נו: - אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בו שירטון..

ז.     מגילה יח: - והלכתא תפלין אין צריכין שרטוט, מזוזות צריכין שרטוט. שו"ע לב' - אין צריך לשרטט כי אם שטה עליונה. חבש פאר דרוש ז' – והנה לפ"ד הקודמים, עיקר הפעולה שיהיו הכחות מתנהגים בעצמם על פי השכל התוריי - בא מקדושת תפלין המתאחדת בגוף וגורמת לתורת ד' שתהיה לה אחיזה בגוף, ובלא תפלין אין תורת ד' מתאחדת בו.

ח.    עולת ראי"ה ב' הקדמה לשיר השירים - "שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים" (ידים פ"ג מ"ה). הספרות, ציורה וחיטובה, עומדים להוציא אל הפעל כל המושגים הרוחניים, המוטבעים בעומק הנפש האנושית. וכל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש, שלא יצא אל הפעל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו. מובן הדבר, שרק את אותם האוצרות, שבהפתחם מבסמים הם את אויר המציאות, טוב ויפה לפתח.

ט.    שמות ט' - הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד. רש"י - כעת הזאת למחר, שרט לו שריטה בכותל למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד. פרי עץ חיים – מן חסד שבמלכות, שכן ברד סוד מים מצד חסד אלא שהאש מתלקחת בתוכה מצד הגבורה ומכה לת"ת זכר שבקליפה. ישעיהו נה' - ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים. רד"ק - חסדי דוד הנאמנים, הוא המשיח.. הנאמנים – הקיימים.. כמו שחסדי עם דוד קיימים כן תהיה בריתי עמכם קיימת.

י.      דברים לג' –מימינו [כתיב:אשדת] אש דת למו. רמב"ן – ועל דרך האמת יגיד גם כן שהאש שהוא הדת היא מימינו, כי מדת הדין כלולה ברחמים.

יא.   אורות התשובה ד' ט' – מצדדים שונים תבא ותתגלה התשובה. אחד מיוחד מצדדיה אלה יהיה הצער על העלבון שנעלב הרוח הגדול האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו, שאין שיעור לעוזו וכבודו. והרוח הגדול מקורו מקור חיים, המקור האלהי העליון, שהולך ונמשך מדור דור, וכשמשימים אליו לב הלא מוצאים בו הכל, כל חמדה וכל תפארה, והחושך הכפרני גרם להיתלש מקרן בן שמן זה, ולתעות בשדות זרים, שאין בהם לשד וחיים בעדנו כלל. הצער הגדול הזה יתפרץ בעז, וילוה אליו כח של ישוב הדעת ומתינות, לדעת ג"כ מה שיש להבר מתוך כל דרכי התעיה אשר נכשלו בהם. חופש הקדש הפנימי שבנשמה יצא ממאסרו, ובצמאון עז יחל כל רוח ער לשאוב ולשתות לרויה מאותו מקור החיים העליון. והדעה והרגש, וטעם החיים, השקפת העולם וחפץ התחיה הלאומית, תקון פגמי הנשמה והתעצמות העז הגופני, הסדור המדיני וחמדת החבורה בארחות דרך ארץ וסבלנות הגונה ביחד עם קנאה חיה נגד כל מתועב ורע, נגד כל דופי וכעור, ומסירות נפש פנימית בעד האמצעים שהטוב הכללי העליון מופיע ויוכל להופיע על ידם, - כל אלה ייוולדו ויתגלו אז בחטיבה אחת, אשר לתמכם צריכים אנו ע"י הכשרת הלבבות לאורה של תורה האמתי הפנימי.