פרשת ויצא – להבת יוסף

כל זמן שרחל ללא בנים היא בסכנה ליפול בידי עשיו, אם השכינה הקדושה ללא בנים היא בסכנה, מדינת ישראל אינה יכולה להיות עקרה

תגיות: רוח הקודש,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - פרשת ויצא – להבת יוסף

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לד' כסליו תשע"ה
א.    בראשית ל' – ויזכור אלוקים את רחל, וישמע אליה אלוקים, ויפתח את רחמה. ותהר ותלד בן, ותאמר אסף אלוקים את חרפתי. ותקרא את שמו יוסף לאמר, יוסף ד' לי בן אחר. ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן, שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי. רש"י – זכר לה שמסרה סימניה לאחותה, ושהיתה מצירה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים, ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים. הוא שייסד הפייט (קרובות דר"ה שחרית) האדמון כבט שלא חלה, צבה לקחתה לו ונתבהלה. חרפתי - שהייתי לחרפה שאני עקרה, והיו אומרים עלי שאעלה לחלקו של עשו הרשע. כאשר ילדה – משנולד שטנו של עשו, שנאמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנולד יוסף בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב.

ב.     ישעיהו נד' – רוני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי לא חלה, כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ד'. הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי. כי ימין ושמאל תפרוצי.. אל תיראי כי לא תבושי, ואל תכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומיך תשכחי, וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד. רש"י - רני עקרה - ירושלים אשר היתה כלא ילדה. לא חלה - לשון לידה הוא שהיולדת על ידי חיל וחבלים יולדת. מבני בעולה - בת אדום.

ג.     קול התור פרק ה' – תיקון חטא המרגלים צריך לבוא אך ורק על ידי בנין ירושלים והרחבת הישוב במצות הרחבה, צו הנבואה, הרחיבי מקום אהלך וכו'. במצות הרחבה שפע ברכות רבות המיוחדות לארץ ישראל, סגולת ההתרחבות מסתעפת להרבה דברים.. הרחבת ההתישבות. התרחבות במספר המתישבים.. התרחבות בתורה ובמעשים טובים.. הרחבה מצרה ומצוקה.. הרחבת הגבולות.. הרחבה בפועל ידים.. הרחבה במשמני הארץ.. הרחבה של מידת הרחמים בבנין ירושלים.. ושמתי כדכד שמשותיך.. היינו מידת הרחמים במידת הדין.. כל הפעולות הכלולות ב"מצות הרחבה" חובה לעשותן ולחזקן בלי הפסק ובלי שום השהיה כדברי הנבואה שם הרחיבי מקום אהלך וכו', אל תחשוכי היינו אל תפסיקי ויתדותיך חזקי..

ד.     בראשית לז' – וישב יעקב בארץ מגורי אביו.. אלה תולדות יעקב יוסף.. רש"י – ביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף. צדיקים מבקשים לישב בשלוה, אומר הקב"ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא, אלא שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה.

ה.    מוסר אביך ד' ד' - ..כל מי שיש בו איזה כח מיוחד צריך להוציאו לשלמותו כפי האפשר לו. ואם לאו הרי לא די שאינו מוציא ממנו תועלת אלא הוא פועל בלבול סדרים והפסדים גדולים.. לפיכך חייב האדם לחפש בעצמו איזה כחות מיוחדים מוטבעים בו. ולא ישליך אחרי גוו כל מה שימצא בנפשו הכנה לזה.. ומכש"כ שלא יעלים-עין מכוחות.. כי הכחות מעשה ד' המה והם חזקים מאד ולא יתנו להסיג גבולם, ולא-טוב יהיה, כשיבאו לפעל בלא מנהיג, כספינה בלא קברניטה. וכן הענין נוהג בשלמות כללית הנמצאת לאומה, שכאשר אין הכח מוצא את הוצאתו מהכח אל-הפעל באופנים ההגונים הוא פועל הריסות גדולות. ע"כ עלינו לדעת כמה מכשולים נמצאים לנו זרע הקודש ישראל ממה שאין אנו משתמשים בכחות הגדולים שנתן לנו השי"ת שמו. הרי אנו מוכנים לחכמה גדולה, לגבורה של קדושה, לשירת קודש, לגדולה וענוה רוממה, עד רוממות מעלתה העליונה של החכמה והנבואה ורוח- הקודש. ואם אין אנו משתדלים להוציא אל-הפועל את הכחות המופלאים והגדולים האלה.. הם פועלים את ההיפך.. ע"כ אנחנו צריכים לחגור עוז.. ולהרחיב בתורת אמת דרכים אמתיים וגדולים.. לבאר היטיב את דברי הכחות הללו, שהוא באמת כמוסים בלב רבים מבני עמנו, אבל מים עמוקים המה ולאנשי תבונות אנו צריכים שידלו אותם ויציגום לפנינו בכל תעצומות עוזם.. וכאשר יראה השי"ת שאנו מוכנים לקבל כל הטובות הגדולות, שיעד לנו מאז ונשבע לאבותינו להיות לנו לאלקים, ישיב את שבותנו ויביאנו לארצנו הקדושה, שרק היא מוכנת בסגולותיה שכל החמודות יצאו בה אל הפועל, וירומם בכבוד קרנינו, וכל העולם כולו יתוקן.. והרשעה תכלה מן הארץ והי' ד' אחד ושמו אחד. 

ו.      בראשית לד' יד' – ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו. אונקלוס – חסדא היא לנא.. ליקוטי מוהר"ן לד' ז' – וחרפה הוא בחינת ערלה.. בחינת אהבה נפולה ושבורה..

ז.     ישראל ותחיתו ג' – המינות הפקירה את המשפט, תקעה עצמה במידת הרחמים והחסד המדומה הנוטלת את יסוד העולם והורסתו. ומתוך עקירת יסוד המשפט מתוכנו האלוקי, תופסת אותה הרשעה היותר מגושמת, ובאה בזוהמא לחדור במשפט הפרטי של האישיות היחידית, וחודרת היא בהתפשטות גדולה לנפשות העמים, ובזה מתיסד יסוד שנאת לאומים ועומק רעה של טומאת שפיכת דמים, מבלי להמיש את העול מעל צואר האדם. אמנם עיני כל מוכרחות להיות נשואות לאור עולם אור ד', אשר יגלה על ידי משיח אלוקי יעקב, "והוא ישפוט תבל בצדק, ידין לאומים במישרים".

ח.    שיר השירים ח' ו' – שימני כחותם על ליבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבתיה. שיר השירים רבה ח' - רבי ברכיה אמר, כאש של מעלה, לא האש מכבה למים, ולא המים מכבין לאש. דברים לג' – מימינו אש דת למו. רמב"ן - ועל דרך האמת יגיד.. שהאש שהוא הדת היא מימינו, כי מדת הדין כלולה ברחמים. בראשית לה' – ואביו קרא לו בנימין.