היא מחוללת מהפכה ברצון ובנפש ומשיבה את הטבע הישראלי היא השירה הפנימית שצריכה להתפשט על כל גדות החיים הישראליים
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליא' אלול תשע"ט
א. דברים כב' – כי יקח איש אשה ובא אליה ושנאה. ושם לה עלילת דברים והוצא עליה שם רע.. אור החיים - דברה תורה כנגד בני אדם.. אשר חוזרים פניהם מן התורה.. כי יקח איש אשה זאת התורה.. ובא אליה שכבר זרחה עליהם אורה של תורה בהר סיני.. ושנאה פירוש שאין לבם חפץ לתת לה עונתה במשפט, וכשבא מוכיח לדבר אליו למה תמאס אשת נעורים משיב כי אין התורה זנה ומפרנסת.. גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות לימודה.. אין נפתחין לו שערי פרנסה טובה, ואדרבא רואה כי כל האנשים שרחקוה ואינם חושבים בה כל עיקר, בתיהם מלאים כל טוב, והוא אומרו ושם לה עלילות דברים.. ולא מצאתי לה בתולים פירוש לשון חוזק כי עוסקיה סביב יחנו לדפוק על דלתי אחרים.. מודיע הכתוב כי הקב"ה שהוא הנקרא אבי הנערה וכנסת ישראל יתבעו עלבונה.. והוא אומרו ולקח אבי הנערה ואמה, והוציאו את בתולי הנערה רמז חוזק ועליה והשגות רמות יושגו באמצעותה.. והיו הדברים ברורים כשמלה כמה מעלות וחוזק התורה, שתחילת כל דבר, כל העולם כלו בה נברא בשבילה נברא ובה מתקיים וכל טובה הצפונה לעולם הבא ואוצרות החיים והטוב נקנית בה.. ואומרו כי הוציא שם רע על בתולת ישראל שהיא השכינה שהיא כללות ישראל..
ב. אוה"ק א' חכמת הקודש א' - חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה, לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה. מה שאין כן כל החכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות ענינים נשגבים יפים ואציליים, אין להן אותה התכונה המפעלית, להמשיך את המהות העצמית של ההוגה בהן אל ערכן, ובאמת אין להן יחש כלל ליתר הכוחות והעצמיות של האדם, חוץ מכחו המדעי לבד. וטעם הדבר הוא כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהוה את הכל, ויש בכח התוכן המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית, לנטוע שמים וליסוד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומבולטת על הנפש ההוגה. וכל המדעים של חול אין בהם זה הכח, כי הם אינם מחדשים ומחוללים חדשות מצד עצמם, אלא הם מציירים ומציגים לפני ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות, ועל כן אינם יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבריה חדשה, לעקור אותו מעצמיות תכונותיו הרעות, ולהעמידו במצב של מציאות חדשה, טהורה וחיה באור החיים האמתיים, העומדים לעדי עד.
ג. אורות התשובה ו' ג' - יראת חטא הטבעית היא הטבע האנושי הבריא ביחס למוסר הכללי, והיא הטבע הישראלי המיוחד ביחש לכל חטא ועוון מצד התורה והמצוה מורשה קהלת יעקב. ואין טבע זה חוזר לישראל כי אם על ידי תלמוד תורה בהמון, תלמוד תורה לגדל תלמידי חכמים, ותלמוד תורה של קביעות עתים לתורה להמון הרחב.
ד. קובץ ג' רסה' – הנצחון על הרשעה שבעולם יהיה רק ע"י כח התורה, שמתעוררת ע"י תנוקות של בית רבן, כשהיא מושלת בתקופת הילדות רק היא לבדה בנשמתן, שהיא אך היא הנה הטוב הגמור, המכריע את כל הרע לטוב.
ה. קובץ ז' עב' – רוח כהה מתגנב בלימוד ההלכה בעמקה, יחד עם השמחה הפנימית והעונג הקדוש. יסוד הכהות היא העצבון על חסרון הכח של כנסת ישראל במילואה, אשר רק בהיותה משוכללה בכל עזה ופארותיה, הרי היא מוכשרת להוציא אל הפועל את כל אותו השימוש של הכח החי והרענן הספוג בים התלמוד. והצער הנפשי חודר הוא במעמקי הרוח, בעת ההתגלות של החיים הרוחניים השכליים בעסקי ההלכות ומעמקיהם. אמנם באה השמחה, ובתוכה כלול אור הנחמה, המבטיח השבת החיים בכל איתניותם, שהיא הולכת ומתמצית על ידי הבלטת כח התורה עצמה, שהיא נותנת לישראל אור וחיים, ומחזרת לו את כחו העצמי, בעוררה את כח ישעו. ואשים דברי בפיך ובצל ידי כיסיתיך, לנטע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה. וכל אותו שטף החיים הגדול האצור בים התלמוד, המלא עז, חוזר הוא על ידי הלימוד עצמו, על ידי הקשר הנשמתי שהאומה קשורה באהבתו, שמוצאה היא את הגניזה האורית הא-להית על ידו, הרי הוא חוזר אליה לשוב להיות, על ידי ספיגתה אותו בקרבה פנימה, להיות עוד הפעם לכח חיים, לכח מחדש את כל תכני החיים.
ו. אוה"ק א' חכמת הקודש קלד' - אורו של משיח הוא מנהיר את כל העולם, מהפך את כל ההויה לזוהר תורה. והננו נתבעים ממעמקי נשמתנו לחוש את הגודל הזה, גם עכשיו, בהיותו שולח רק קוי אור זעירים. כי הנהורים הקלילים הנם מתמעטים והולכים, גם קודם שנתגלה הריווי הגדול של האור המרומם. ואם נאחז רק במדת האור הגלותית נשאר שוממים. והננו מוכרחים לתפוס מיד את מדת האורה הגדולה, ההולכת וחודרת לנו מאור הגאולה, גם בראשית זעירות הופעתה. ותכונת אורה היא הופעת התורה באור העולם כולו, הופעת הקודש באור כל החול כולו, הופעת הרוחניות המזוככת בתוך כל החמריות, הופעת הנפש בתוך כל הבשר, העלאת ערך כל החיים, הארת אור קדשי קדשים בכל השלבים של המציאות, בכל התנועות של היש. שמים וארץ ירננו לשמו, לחוש את הצדק, ואת התפארת, במלא הודם, בצורתם האידיאלית, במרומי הרום, גם בתחתית כל שפל. להאזין לשיח שרפי קודש מכל הגה וזמזום, למצוא אור רוח הקודש מכל רעיון וחפץ, גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדו.
ז. קובץ ח' קכד' - השירה היא מקור החכמה. היא באה דרך הופעה, דרך המשכה של חסד מתכונת הנשמה, והחכמה באה אחריה, לפרט את פרטיה. חיי העם שיש בהם יסוד רוחני, הם חיי השירה שלו. השירה האומית אינה יכולה לקבל הרכבה, היא מוכרחת להיות כולה שלה, ובשעה שיש בה עירובין זרים, כבר נפסלה לגמרי במהות צורתה. שירת ישראל היא התורה, ושרשה העליון, שורש החיים העליונים, החיים הא-להיים, גדולי הישועה, שגיבי הרוממות, אור הקודש, מקור הדעה, אוצר ההשכלה ומחמד המדע, פאר הכרת הצביון הא-להי, המוטבע בפנימיות נשמתה. שירת ישראל מוכרחת להיות שירה א-להית, שירת קודש קדשים, ומרחבי החיים של שירת אמת זו מתפשטת על כל גדות החיים הישראליים, כל המעשה והמפעל, כל הקיווי והיחול. יחל ישראל אל ד'.