547. פרשת ראה – בנים אתם

הקדושה הישראלית היא קדושה עצמית השוכנת בעצם נשמותינו. מתוך ההבנה היסודית הזו אנו באים לאהבת ישראל ללא שום תנאים.

תגיות: עם ישראל, סנגוריה,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 547. פרשת ראה – בנים אתם

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכז' אב תשפ"ב
א.    דברים יד' – בנים אתם לד' א-להיכם.. כי עם קדוש אתה לד' א-להיך ובך בחר ד' להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה. רש"י - כי עם קדוש אתה - קדושת עצמך מאבותיך. ועוד, ובך בחר ה'. מלבי"ם - שיש הבדל בין מ"ש כי עם קדוש אתה, שזה מציין מעלתם העצמיית מצד קדושת מעשיהם.. ובין מ"ש בך בחר ה', שזה אינו מצד קדושת מעשיהם רק מצד בחירתו, ואז אמר שבחרם מצד רצונו בלא הכנה מאתם נתעלו אצלו להיות לו סגלה כדבר יקר וחשוב שאוצרו באוצר, וז"ש כי יעקב בחר לו י-ה שבחרם בעודם בשם יעקב שהוא שם ההמון ואז נתעלו להקרא בשם ישראל.

ב.     סנהדרין צז: - רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.. ושתק רבי אליעזר. ואמר רבי אבא, אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'.

ג.     לנתיבות ישראל קצד' – בדברי גאון המקובלים שבדורנו רבי שלמה אלישוב בספרו הקדו"ש.. שער ו פרק ט: "..כל היעודים אחרונים דימות המשיח וחיי העולם הבא הנה הם תלויים באמת רק בברית ולא בזכות, והוא ברית אבות וישראל, והברית לא תופר לעולם, וכן אומר רבנו תם, בתוספות שבת נה. ד"ה ושמואל, דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה.. וכן שם בסנהדרין.. ולבסוף שתק רבי אליעזר.. והרי הודה רבי אליעזר.. וכן מורה כמה פסוקים ביחזקאל לו לז..". כן באור החיים ויקרא כה, כה: "כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו".

ד.     שיחות הרצי"ה ויקרא עמ' 186 - ישראל קדושים. למעלה מהכל "ישראל קדושים". "קדשים תהיו" וקדושים הנכם במציאות הטבע שלכם. כל הדברים העומדים ביסוד המציאות הם ציווי וברכה גם יחד, כמו אמונה ותשובה, גם קדושה שייכת להכרחיות הטבע שלנו. זאת ברכה א-לוהית הבאה בכפייה מעצם יצירתנו הא-לוהית. קדושה מחוברת לטהרה וגורמת לטהרה. לכן טבע ישראל חייב להתגלות בטהרה ובצניעות, ומתוך כך שתי הפרשיות - "אחרי מות" ופרשתנו - מחוברות באופן טבעי, נורמלי ואידיאלי, לענין של "קדשים תהיו".

ה.    אוה"ק ג' מוסר הקודש יב' - המגמה האחרונה בחיים היא הקדושה. הקדושה היא חטיבה עליונה, שאין בה כלום מהחולשה שבמוסר. הקדושה אינה נלחמת כלל נגד האהבה העצמית, הטבועה עמוק במעמקי נפש כל חי, אלא שהיא מעמידה את האדם בצורה עליונה כזאת, שכל מה שיותר יהיה אוהב את עצמו, ככה יתפשט הטוב שבו על הכל, על כל הסביבה, על כל העולם, על כל ההויה. אין בתכונה של קבוץ צבורי בשום אופן אפשרות לנטיה של החלשת האהבה העצמית, ואיננה בה כי אם הירוס מוסרי, אם יזדמן, ורקבון פנימי, האוכל כל. על כן אי אפשר כלל לדרוש שיהיה בעולם עם מוסרי, כי אם עם קדוש, עם שכל מה שיגביר את עצמו, כל מה שירומם את ערכו בפנים ובחוץ, כן ירומם ויגביר את האור והטוב בעולם. ונמצא שתמצית הטוב שבמוסר כלולה היא כבר בהקדושה, בצורה יותר מפוארה, יפה ומענגת.

ו.      קובץ ו' קמג' - כל מה שאנו מדברים מתשוקה א-להית, מדבקות קדושה, משמחת אור עליון, הכל בא לנו על ידי הלבוש של כנסת ישראל, שנשמתנו בה דבוקה, ממנה שואבת אורה, והיא בית לד', היכל מלך מלכי המלכים, מילוי השם הקודש באורותיו, אשתו כגופו, אחותי, רעיתי, יונתי, תמתי, מלכת עולמים, השלמת ההופעה האורית החיה והמפוארה, הטהורה והעזיזה, בכל הנשמות, בכל הבריות, בכל העולמים. והאידיאה הלאומית הישראלית חודרת בעצמת חייה בכל פרט ופרט מישראל, ובכל מעשיו ותנועותיו, שיחיו ושיגיו, שאיפותיו וקניניו הפרטיים. אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם, בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן, צאנינו מאליפות מרובבות בחוצותינו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שד' אלהיו. ואשרי האיש שעם זה הוא עמו, אשריך ישראל, אשריך ישראל כולך בכללותך, ואשרינו מה טוב חלקנו בפרטיותנו, שהננו בנים לעם קדוש זה, עם מפואר זה, עם עולמים זה, עם אור עולמים חי ומאיר בלבו, עם יסוד הרוממות והגודל, הזוהר האידיאלי, לכל האדם, עם יסוד עמים ולאומי, עם זיו העולם וכבודו. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא.

ז.     אוה"ק א' חכמת הקודש קיט' - אליהו יושב בכל מוצאי שבת קודש תחת עץ החיים וכותב זכויותיהם של ישראל. על כן ראוי לכל מי שיש שייכות של תשוקה לרזי תורה, שהיא מדת גלוי אליהו, באיזה דרגא, אפילו אם היא רק בדרך דמיון, או הרגשה, או השגת השכל האנושי, וקל וחומר אם עלה בחסד עליון למדרגות יותר גבוהות, שבכל מוצאי שבת קודש יעשה גם הוא כמעשיו של אליהו, ויעסוק בזכויותיהם של ישראל. ויכיר בהכרה שכלית ובהשגה בהירה וברורה את קדושת ישראל, ויקרת מעלתו, וידבק עצמו בכללות עם קדוש, עם ד', וסגולת נחלתו, שאין קץ ותכלית להופעת אור קדשו של כל יחיד ויחיד שבהם, שגם הריקנים שבישראל כל העולם משותת עליהם. ויש להתרעד ביראה קדושה, מקדושת הנשמה הא-להית העליונה של כל נפש מישראל. ולהיות מלא שוקקות וחמדת עולמים לקדושת רוממות קרן ישראל בכלל, ולהצלחתו של כל יחיד מישראל בכל מעשי ידיו, בחומריות וברוחניות, ובכל טוב. ומתוך מעמקי נשמתו ירנן ויקרא. אשריכם ישראל, אשריך ישראל, מי כמוך עם נושע בד'. אהבתיך עמי, ולאומי, איויתיך בכל לבי, ובכל נפשי, אחמדך בכל חום לב, בכל אש עצמותי, אשתוקק לראות כבודך, יפיך, והדרך, עת תרומם ותנשא, עת תגדל ביפי צביוניך, ויצאו כל סגולותיך, והנפלאות הכמוסות בך, מן הכח אל הפועל, עת תנטע ותתאזרח בארץ צביונך, בארץ פארך, ויגלו לצפון ולים, לקדם ולמערב, תפארת עוזך, וגובה קרנך. וראו גוים צדקך וכל מלכים כבודך, וקרא לך שם חדש אשר פי ד' יקבנו, והיית עטרת תפארת ביד ד', וצניף מלוכה בכף א-להיך.