התודה המודה על האמת ומכירה בטוב שהקב"ה משפיע, היא אוצר כל הטוב והשפע והיא הממלאה את ליבו של האדם בשמחה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליח' אלול תשע"ה
א. דברים כו' – והיה כי תבוא אל הארץ אשר ד' אלוקיך נותן לך נחלה, וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ד' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן.. ואמרת אליו, הגדתי היום לד' אלוקיך כי באתי אל הארץ... ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ד' אלוקיך. וענית ואמרת לפני ד' אלוקיך ארמי אובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במתי מעט ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. וירעו אותנו המצרים ויענונו.. ונצעק אל ד' אלוקי אבותינו וישמע ד' את קולנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוציאנו ד' ממצרים.. ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ד' והנחתו לפני ד' אלוקיך והשתחוית לפני ד' אלוקיך. ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלוקיך ולביתך.. דברים כח' מז' – תחת אשר לא עבדת את ד' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.
ב. רמב"ם הל' יו"ט ו' כ' - כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר שכל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק הרבה וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות ולא נצטוינו.. אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב הא למדת שהעבודה בשמחה, ואי אפשר לעבוד את השם לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות. רמב"ם הל' שופר וסוכה ולולב ח' טו' - השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב, וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה, ועל זה הזהיר שלמה ואמר אל תתהדר לפני מלך. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת.. ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה'.
ג. שער הכונות הקדמה – אסור לאדם להתפלל תפילתו בעצבון, ואם נעשה כך, אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה. אמנם בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבד, אבל בשאר התפילה נמשך לו נזק נפלא גדול על ידי עצבותו. אבל צריך להראות לפניו יתברך הכנעה גדולה באימה ויראה, אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר, כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה, ואם משמשו בעצבות, עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוח הקודש תלויה בדבר זה, ביו בעת תפלתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצוות, וכמ"ש בגמרא מההוא דהוה קבדח טובא וכו' ואמר תפילין קא מנחנא, ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאד.
ד. אורות הקודש ג' רמג' – כל המידות אפשר להעלותן, מפני שיש להן שורש בקדושה, חוץ מהעצבות שאין לה שורש כלל, כי עז וחדוה במקומו. וצריכים להעלות את סיבתה, וכיון שהשורש מתעלה גם היא עולה, והשורש של העצבות הוא או גאוה או כעס או דאגה הבאה מסיבתם, וכיוצא.
ה. תהלים ק' – מזמור לתודה.. עבדו את ד' בשמחה.. דעו כי ד' הוא אלוקים הוא עשנו.. בואו שעריו בתודה..
ו. בראשית כט' לה' – ..ותאמר הפעם אודה את ד' על כן קראה שמו יהודה.. שם מט' ח' – יהודה אתה יודוך אחיך.. תרגום יונתן – יהודה אנת אודיתא על עובדא דתמר בגין כן לך יהודון אחך ויתקרון יהודאין על שמך.. רשב"ם - אתה יתנו לך אחיך הוד מלכות. יום זה לישראל – אזכה הוד מלוכה אם שבת אשמורה.. עולת ראי"ה א' רלג' – וההוד זה בית המקדש.. בהוד הנתון עליו.. לפניו יכרעו איים, ועמים רבים יבקשו פני ד' בהר ציון.. מהכרה פנימית מצדם.. כהוד מלכות הנתון על מלך רב צדק ואביר חכמה, שמאהבה ורוממות נפש ירוצו הכל להכנס תחת דגלו.
ז. שפת אמת ויגש תרלא' - ויגש אליו יהודה. מלשון הודאה והוא כל איש ישראל. שמעתי מאא"ז מו"ר זצלה"ה שנקראו יהודים על שם שמודין להשי"ת על כל דבר קטן וגדול שיודעין שהכל ממנו ית' כו'. ועי"ז יכולין ליגש.
ח. עולת ראי"ה א' א' - מודה. ראשית ההופעה של צהלת החיים מביאה עמה את השמחה העליונה בחדות הקודש, שהיא מתבטאת בכל מלא הודה בבטוי "ההודאה". הכרת התודה לאלוקי עולם, אדון כל המעשים, המחיה חיים בטובו, היא אוצר הטוב, הכולל בקרבו את כל התוכן של מילוי החובה וכל התוכן של העידון הרוחני ממלוא תנובת האהבה בחוברת, והנשמה מתנהרת בה ומתמלאה אורה ושמחה.
ט. אורות הקודש ב' תע' - קדושת הזמנים מגלה את הטוב העליון, ממקור הודאת השבת נשאב הכל, מטוב להודות לד', מתוך שהם מתגלים בכל מועד ורגל, בתור חלקים מהטוב העליון, השמחה מוצאה בהם את מקומה. מה שבכללות, חל העונג יותר. ישראל יודע כי טוב ד', יודע הוא מחמדה הגנוזה שבאוצר העליון, שבבית גנזיו של הקב"ה. והרגלים מגלים את ידיעה זו. מרוממים את כח הפועל של האדם, משוים אותו לקונו בשיפור ההויה. יראה כל זכורך, וכדרך שבא לראות כך בא לראות. והם שתי ידיעות, הטוב המוחלט, שהשמחה והעונג נובעים ממנו, וההטבה, שהאדם הולך ומטיב את הכל, בשייכותו לההויה כולה, הוא מעלה אותה, הוא משפרה, במצות ד', במה שהוא מקיים דבר ד', ובמה שדעתו וחפצו קשור בחפץ ד', א-ל עליון קונה שמים וארץ. גדול הוא אור החסד בעולם, גדולה היא השמחה במעונותיה.. ולעומת זה גדול תהום החושך, העצב והיגון. נוטל האדם אורות שמחה וגדולה ומפזרם בתהומות ומחשכים, והם מאירים שם, ומשמחים המון בריות לאין תכלית.
י. קובץ ג' קעו' - כשרוח החופש מתאזרח בעולם, החיים מתעדנים, והכל מלא רצון. אז מתעורר בחזקה הרגש הטהור של הכרת טובה, ומביא להופעה אלוקית אצילית, קשורה בשמחת החיים ומילואם. כל הקרבנות בטלים וקרבן תודה אינו בטל לעולם, אלא מתוך התמצית של כל הקרבנות הבטלים, הרי הוא מתמר ועולה ברב כח.