יש מה שנראה כחופשיות ובעצם משעבד ויש מה שנראה משעבד ומוביל אותנו אל החרות הגנוזה בעצמותנו ועולה מתוך רוחנו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' ניסן תש"פ
א. ויקרא ו' – וידבר ד' אל משה לאמר. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו.. וערך עליה העלה.. אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. רש"י - אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.
ב. תנחומא צו יד' - צו את אהרן, זש"ה הטיבה ברצונך את ציון, ואחר כן אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל, כלומר אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקב"ה, אין ציון וירושלים נבנה, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה.. ומאי שנא קרבן עולה.. מפני שנקרא זבחי צדק.. אמר ליה הקב"ה למשה הואיל וכך העולה חביבה עלי, לכך צוה אהרן ובניו שיהיו זהירין בה.. תהלים נא' - היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלם. אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל אז יעלו על מזבחך פרים. רד"ק - עולה וכליל, הוא כפל דבר, כי העולה היתה כליל.. ואמר פרים על החטאת והשלמים.. מלבי"ם - ..שהשלמים שיביאו לא יורו על הצלחות עוה"ז רק על הצדק.. שתלמד להם דרכי הצדק ועל שיתמיד הצדק ביניהם..
ג. סנהדרין נו: - ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל.. כי אתא רבי יצחק תני.. ויצו, זו עבודה זרה.. מאי משמע. רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי. חד אמר, סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם וגו'. וחד אמר עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו (הושע ה'). בראשית רבה ק' ב' - ויכל יעקב לצוות את בניו ויעשו בניו לו כן כאשר צום, הראשון על עבודת כוכבים המד"א כי הואיל הלך אחרי צו.
ד. ויקרא רבה ז' א' - צו את אהרן.. זאת תורת העולה זש"ה (משלי י) שנאה תעורר מדנים וגו', שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים היא עוררה להן דיני דינין דא"ר שמואל בר נחמן קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמים מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה עליהן בימי יחזקאל הה"ד ואומר אליהם איש שקוצי וגו' והם לא עשו כן.. ועל כל פשעים תכסה אהבה.. שנא' (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר ה' ד"א שנאה תעורר מדנים שנאה שנתן אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים היא עוררה עליהם דיני דינין.
ה. יחזקאל כ' - ..ביום בחרי בישראל.. ואמר אלהם איש שקוצי עיניו השליכו.. וימרו בי.. ואעש למען שמי.. ואוציאם.. ואתן להם את חקותי ואת משפטי.. וגם את שבתותי.. וימרו בי.. כה אמר ד'.. והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים.. חי אני.. אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן העמים.. ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה.. וידעתם כי אני ד' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל.. ישעיהו כח' - כי צו לצו צו לצו קו לקו קו לקו.. רש"י - נביא מצוה להם.. והם יש להם צו של עכו"ם כנגד צו זה וחוזר הנביא ומוכיחם והם תמיד אומרים יש לנו צו לצו שלנו חשוב משלך. קו לקו. ..קו משקולת משפטי רשע כנגד קו הצדק.
ו. ויקרא רבה ז' - אמר רשב"י לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב, א"ר לוי מקרא מלא הוא (יחזקאל כ) והעולה על רוחכם היו לא תהיה. רבינו בחיי – קרבן עולה קודם בפרשה לשאר הקרבנות.. לפי שהמחשבה היא ראשית הכל..
ז. אוה"ק א' הגיון הקודש ט' - היצירה הרוחנית חפשית היא, אינה מתחשבת עם שום השפעה חיצונית, היא יוצרת כפי הלך רוחה פנימה. וכל מה שתתגבר בקרבה אמונתה בעצמה, כן תעלה למרומי האמת. השקר, והרשעה האחוזה בו, אינם באים כי אם מהשפעה חיצונה, שבאה על היצירה הרוחנית כספחת, המצוה אותה בכחה להגות ולא רוחה. כי הואיל הלך אחרי צו, צו זו עבודה זרה. קובץ א' תקט' - חופש המחשבה בצורתו הרגילה, הוא יותר שיעבוד המחשבה מחופשתה. כי ע"י הלהיטה אחר החופש המורגל, מתרחק האדם מכל המון מחשבות האמת, שהם נובעים מאוצרות הגדולים של חופש העליון שבמחשבה, שנפלו לנו למורשה. מחפשי המחשבה היותר גדולים בעולם, הם הם גדולי העולם, שפדו את עצמם מכל הצרות הרוחניות והגשמיות של העולם, ושעלו בכחם הגדול עד כדי להיות גואלים בטובם את העולם כולו. ההרגל של המחשבה צריך להיות באופן שוה על כל חדש ועל כל ישן, ולהכיר את כל דבר ע"פ ערכו.. במעלה זו והדרכה כזאת, יגיע האדם לאותו עולם האור, לאותה החירות המוחלטת.. ואחר כל החירות המלאה את לבבם של טהורי רוח וצדיקי עולם, יודעים הם שהשמיעה בחדש תמיד בוא תבוא לפי אותה המדה של שמיעה בישן, וכל התקלות הבאות לאדם ולעולם.. איננו בא כ"א מהפניית הלב מן הישן..
ח. קובץ א' ריח' - כמה אמללה היא הריאליות, בשעה שהיא מתגדרת בעצמה ורוצה להנתק לגמרי מההארה הרוחנית הנפשית. כשם שהיא מאירה את ההכרה בדברים הסובבים והממלאים את חוג הרגשותינו, כך היא מחשיכה את העולם כשהיא חפצה להיות השלטת בכל. המתאדק בריאליות, מוכרח הוא להיות טובע והולך בה. היא תמשיכהו אחריה קמעא קמעא, ואם לא יעיר בעצמו את הנימא הרוחנית שבלבבו ואת זיק האורה שבנשמתו, תלך הלך ועמום, עד שלא יוכל עוד האדוק הריאלי להכיר כל תוכן נשמתי אמיתי ותשאר נשמתו חרבה, למרות מה שיוכל להיות עם זה איש מדעי, מוסרי, ובעל עליליה. העסקנים הריאליים, כשהם נתונים לאיזה אידיאל המעסיק אותם, הם נתונים במצב של ניגוד עצמי עצום מאד. מתוך ההשקפה הריאלית אין מקום למסירה לשום אידיאל, כי כל אידיאל ענינו המענין והמושך את הלב, הוא מצד כחו המוסרי, שהוא בעצמו ערך רוחני נשמתי, שאין הריאליות כוללתו. ומתוך כך, אם בלב שלם תהיה ההתמכרות, אז יתגבר הטבע הרוחני של האדם, ויצא האדם מתוך מעמקי השיקוע הריאלי ע"י ההתמכרות להריאליות עצמה, שהאידיאליות שבהתמכרות הזאת עצמה תזכך את תוכן החיים הפנימיים, וההכרה הרוחנית תתבלט בקרבו. ואם באמת אין ההתמכרות זכה, אז לא תעמוד, ותלך הלך והתקרר, ולכל היותר לא תוכל לעשות פרי להשפיע על אחרים, וביותר על דורות הבאים, ממהותה. המגמה הנצחית החיה בקרבנו, תכריחנו בשביל כך להיות חושקים אל התוכן האידיאלי, ולא תתן לנו מנוחה בריאליות מוגבלת ויבשה.