482. פרשת אמור – זוהר הגאולה

רבי שמעון בר יוחאי אמר שעל ידי ספר הזוהר נצא מהגלות ברחמים. כיצד פועל לימוד פנימיות התורה להבאת גאולת ישראל?

תגיות: ל"ג בעומר, לימוד פנימיות,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 482. פרשת אמור – זוהר הגאולה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לטז' אייר תשפ"א
א.    ויקרא כב' – שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד'.. וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קדש אלה הם מועדי.

ב.     ישעיהו מא' - הן אתם מאין ופעלכם מאפע תועבה יבחר בכם. ויקרא רבה כז' ז' – אמר ר' ברכיה הן לשון יוני הוא אחד אמר הקב"ה אומה אחת אתם לי מאומות העולם, מאין, מאותן שכתב בהם כל הגוים כאין נגדו. ופעלכם מאפע. אמר ר' לוי כל פעולות טובות ונחמות שהקב"ה עתיד לעשות עם ישראל אינם אלא בשביל פועה שפעיתם לפני בסיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, תועבה יבחר בכם. אותה תועבה שכתוב בה עשו להם עגל מסכה מאותה התועבה הביאו לפני קרבן שנאמר שור או כשב. ויקרא רבה כז' ח' - אמר ר' לוי משל למטרונה שיצא עליה שם רע עם אחד מגדולי מלכות, ובדק המלך בדברים ולא מצא בהם ממש.. עשה סעודה והושיב אותו האיש בראש.. כך אומות העולם מונין להם לישראל.. עשיתם את העגל ובדק הקב"ה בדברים ולא מצא בהם ממש לפיכך נעשה שור ראש לכל הקרבנות הה"ד שור או כשב או עז. ויקרא רבה כז' ט' - שור בזכות אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם, כשב בזכות יצחק דכתיב וירא והנה איל, עז בזכות יעקב דכתיב לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים.

ג.     ילקו"ש אמור תרמג' - משל למלך שנכנס למדינה וגזר ואמר כל אכסנאין שיש כאן לא יראו פני עד שיראו פני מטרונא תחלה, כך אמר הקב"ה לא תקריבו לפני קרבן עד שיעבור עליו השבת שאין שבוע בלא שבת ואין מילה בלא שבת.

ד.     ריקאנטי – ויש לפרש כי צריך שיעברו על הקרבן ז' ימים רמז לשבעת ימי בראשית. וטעם תחת אמו, ידעת כי הבינה נקראת אם, שנאמר [משלי ב] כי אם לבינה תקרא, והיא אם הבנים שמחה [תהלים קיג], ועל כן צריך שתהיה אצילותה בכל שבעה קצוות, ומאז יהיה לרצון כי כבר עברו עליו כל ימות עולם.

ה.    זוהר חדש תיקונים קל. - פתח רבי שמעון ואמר זרקא מקף שופר הולך סגולתא, כד גלו ישראל ואזדריקו בין אומין דעלמא לד' סטרין. אזדריקו ד' אתוון עלייהו מלעילא.. יהו"ה שליט על ד' סטרין דעלמא. ונשרא דאיהי אימא עילאה פרישת גדפהא עלייהו בכל שבת ויומין טבין בגין דתהא מגינא עלייהו ודאי מכל סטרין בישין. ודא הוא הפורס סוכת שלום וכו' דסוכה ודאי אתקריאת בגין דמסככת עלייהו בשבע יומי דסוכות דאינון בנהא. ולקבלייהו אינון שבע יומי דפסחא ועליהו אתמר שבעת ימים יהיה תחת אמו. ומיום השמיני והלאה דא שמיני עצרת.. ירצה לקרבן אשה לה'. והאי נשרא עילאה אתמר בה כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף הה"ד ורוח א-להים מרחפת על פני המים, דאינון שבעין אנפין דאורייתא, מיד ויאמר א-להים יהי אור, יהא פורקנא לישראל.. וכד מייחדא לון אימא.. אמרת לגבי י' עילאה דאיהו אבא. מלכא, מלכי ישפר עלך, ודא איהו מקף שופר לישנא דשופרא.. יימא לה אבא, הולך סגולתא רחימא עם בעלה.

ו.      אוה"ק א' חכמת הקודש קכח' - את הרוחניות אין מתקנים בדורנו כי אם במילוי הגשמיות. הכחות הגשמיים של תלמידי חכמים, שנקלט יפה אור הקודש בלבבם, מוכרחים לחזק. ואי אפשר לכחות גשמיים שיתחזקו ולא יורידו את הערך הרוחני והמוסרי ממעלתו. כ"א כשהאורה המחשבית תהיה גדולה עמוקה ורחבה. וזה אי אפשר כי אם כשהעסק ברזי תורה יהיה גדול ומזהיר.

ז.     אורות התחיה נז' - התוכן העליון של חכמת הרזים, מתוך שהיא מוכרחת להשתלם ע"י הופעת רוח הקודש והתגלות נשמה בבינה עליונה, שלמעלה מכל חושי הבשר והחכמות המוגבלות, שהן תוצאותיהם, הוא בעצמו מכריח בהכרח פנימי את ההסתגלות הרוחנית להקשבה עליונה של רוח א-להים. ובני הנביאים היו מתרגלים בתכנים העליונים שאין מגיעים לציורם כ"א בהקשבה נצחית פנימית הנובעת מאור חיי הקודש, עד שהציורים בעצמם, שדורשים את התפקיד של הבנתם, סדורם והפראתם, הם הם שהיו עוזרים להעלות את החיים הרוחניים של העוסקים בהם לידי המדה של הצפיה הא-להית. כעת, בזמן היותר קרוב לקץ ישועה.. והתביעה של דרישת אור ד', של דרישת גאולה רוחנית עליונה.. הולכת היא וגדלה. כעת הזמן מחיב להרבות קנין בתורה הפנימית, בחזיונות הקודש שאין להם מבא של הקשבה כ"א בהתעלותה של הנשמה ורוממות גבורתה באור חייה היותר זכים ועליונים, וחיל אשר נגע ד' בלבם ממחנה א-להים זה, זה יהיה לנו הכח המיסד את יסוד הישועה, הכח הנותן חן ואור חיים וגאון של גדולה בכל תעופת החיים אשר לתחית האומה בארץ ישראל. ספר הזוהר, הפורץ נתיבות חדשות, משים במדבר דרך, מסלה בערבה, הוא וכל תבואתו מוכן הוא לפתח פתחי גאולה, "ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי דאיהו האי ספר הזהר, יפקון מן גלותא ברחמי". 

ח.    אורות התחיה סד' - סתרי תורה מביאים את הגאולה, משיבים את ישראל לארצו, מפני שתורת אמת בעז הגיונה הפנימי דורשת בהרחבתה את הנשמה השלמה של האומה, והאומה מתחילה על ידה להרגיש את הכאב של הגלות, ואיך שאי אפשר כלל שצביונה יצא אל הפועל כל זמן שהיא דחופה וסחופה על אדמת נכר. אבל כל זמן שאור התורה העליונה הוא חתום ועזוק, אין התביעה הפנימית של שיבת ציון מתעוררת בעומק אמונה. ההתעוררות שבאה מצד הצרות והרדיפות של האומות אינה כ"א התעוררות מקרית, של צרוף. היא ראויה להלהיב על ידה כחות נחשלים, אבל יסוד החיים מוכרח לבא מצד עצמיותה של התביעה הצורתית של האומה, וזה יתגדל ויתאמץ כל מה שאור תורתה הפנימית, עומק דעותיה וחביוני חביוניה, ילכו ויחיו בקרבה בגאון גדלם. לזאת סובב סובב הולך הרוח, עוקר הוא הרים, פורץ הוא פרצות, מסבב הוא חבלים וצירים, אבל מגמתם היא פרצת דרך בפני האורה העליונה הנובעת מנשמתה העזיזה של כנסת ישראל, סתרי תורתה, קבלתה, מורשת אבות, ואדירות נשמה, באופי המיוחד לה, בהשקפת עולמה ורוממות מוסרה, ההולך ומתרחב עד אין קץ, ההולך ומתעטר בכל תרבות עליונה והולך ומתעלה לגבהי שמים, מצין את סגולת עם סגולה, עם יודעי
א-להיו, ונותן שלטון לקדישי עליונין.