מהי הדרך להגיע לפתיחה נשמתית שתרומם אותנו ליחסי חיבה עם הקדוש ברוך הוא. עומקים חדשים בהבנת הקרבנות
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לג' אדר ב' תשע"ד
א. ויקרא א' – ויקרא אל משה, וידבר ד' אליו.. אדם כי יקריב מכם קרבן לד'. רש"י - ..קריאה, לשון חבה.. ויקרא רבה א' - ויקרא אל משה וידבר ה', מיכן אמרו: כל ת"ח שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו.
ב. מורה נבוכים ג' מו' - שהמצריים היו עובדים מזל טלה, מפני זה היו אוסרים לשחוט הצאן, והיו מואסים רועי צאן.. וכן היו כתות.. עובדים לשדים, והיו חושבים שהם ישובו בצורת העזים.. וכבר התפשט הדעת הזה מאד.. ולזה היו אוסרים הכתות ההם ג"כ אכילת העזים, אבל שחיטת הבקר כמעט שהיו מואסים אותו רוב עובדי ע"ז, וכלם היו מגדילים זה המין מאד, ולזה תמצא אנשי הודו עד היום לא ישחטו הבקר כלל.. ובעבור שימחה זכר אלו הדעות אשר אינם אמתיות, צונו להקריב אלו השלשה מינים לבד, מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם, עד שיהיה המעשה אשר חשבוהו תכלית המרי, בו יתקרבו אל השם, ובמעשה ההוא יכופרו העונות. כן מרפאים הדעות הרעות אשר הם חליי הנפש האנושי, בהפך אשר בקצה האחרון.
ג. רמב"ם מעילה פ"ח - ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה, אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול.. והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע, אמרו חכמים חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן, ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח, וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החקים, וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך.. וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן, אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד, שבעשיית החוקים והמשפטים זוכין הישרים לחיי העולם הבא, והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
ד. הכוזרי ב' כו' - והכונה בזה תקון הסדר, כדי שיחול בו המלך חול גדולה, לא חול מקום. ושים דמיון, הענין האלהי הנפש המדברת, החלה בגוף טבעי בהמי, כאשר נשתוו טבעיו ונסדרו כחותיו העליונים והראשיים סדור נכון, לענין יותר נעלה מענין הבהמות, היה ראוי שיחול מלך השכל אצלו, להורות אותו ולישרו ולהתחבר אצלו כל עת אשר ישאר הסדר ההוא, וכאשר יפסד הסדר יפרד ממנו. ודומה לכסיל, כי השכל צריך למאכל ולמשתה ולריח, בעבור שרואה אותו כי הוא מתמיד בהתמדתם נפרד בהפרדם, ואיננו כן, אכן הענין האלהי מטיב רוצה הטוב לכל, ובעת שיסתדר דבר ויכון לקבל הנהגתו, לא ימנע ממנו לאצול עליו אור וחכמה ודעת, וכאשר יפסד סדרו לא יקבל האור ההוא ויהיה הפסדו.
ה. עולת ראי"ה א' תז' – בתמיד היתה כלולה כללות ניצוצי החיים של הנפש הבהמית של כל ישראל, והיה מתעלה בכללו על ידי הקרבתו, ועימו היו מתעלים כל ניצוצי החיים שירדו בכל עונה מעונות היום על ידי ההליכה השפלה של החיים. ולא עוד אלא שהכוחות הירודים וההרגשות והרצונות, המחשבות והמעשים, הנגררים עימהם, היו מתרוממים למעלה למעלה, והיו העוונות מתכפרים, ורישומם נמחק, והם מתהפכים לזכויות, ואור ד' מתדבק ומתחבר עם נשמת האומה כולה על ידי עליה זו, 'קרבני לחמי לאשי'. ורשימה גדולה מעליה זו ירגיש כל אחד מישראל, לפי מעלתו, מאמירת פרשת התמיד בכל יום, שהיא עושה בסגולתה מעין פעולתה העליונה של העשיה הגמורה.
ו. קובץ ג' רו' – אומרים הקרבנות, שבשביל השאיפה האלוקית צריך האדם להיות אזור בגבורה, להיות מוכן ללחום עם עצמו ועם העולם. לאבד צריכים כדי למצוא. אמנם מה שמאבדים בשביל השאיפה האלוקית, אינו איבוד, כי אם מציאה ורוממות, מה שנאבד בעד התשוקה של הדביקות בד', הרי הוא מתעלה.
ז. קובץ א' שצ' – והקרבנות עומדים במעלה עליונה, בתור מקור החינוך לדבקות האלוקית, שהמעשים הטובים נובעים ממנה.
ח. אורות התשובה יד' לח' - יש שהרוח נופל בקטנות, ואין האדם מוצא בנפשו נחת רוח, מפני מעוט המעשים הטובים שלו ומפני חשבון עוונות ומעוט שקידת התורה, וצריך האדם להתאמץ בסוד המחשבה, וידע כי "המבין דבר מתוך דבר - מחשבה דיליה חשיב קמי קודשא בריך הוא מכל קרבנין ועלוון" (זוהר במדבר קכא' ע"ב), אם כן יש למחשבה קדושה וציורים שכליים עליונים כל סגולות הקרבנות וכל סגולות העבודות המעשיות השייכות להן, והוא הדין כל סגולות התורה המעשית שבפה ודבור של גופי תורה המכוונים כנגד הקרבנות ונמשכים מהם, ויתחזק מאד במה שלפעמים יש שמעוט המעשים והלמודים בפועל בא לו רק מפני נטיתו הגדולה לרזא דמחשבה, ויכול להיות שהרבה חלקים מנפילותיו הם באים מפני שלא החשיב כראוי את יסוד מחשבתו. על כן יתאמץ יותר בבינה פנימית להבין, כי תקון העולם כולו ורפואות כל הנפשות כולן, הכל תלוי ביסוד המחשבה, וירומם את מחשבתו עד כמה דאפשר לו, ויתעלה לתשובה מאהבה פנימית, "אשרי העם יודעי תרועה ד' באור פניך יהלכון".