האבן של שבט יהודה מבטאה את כושרו היחודי להנהיג את ישראל מתוך דעת נאמנה שגם אם יביישוה ויוריקו פניה לא תוותר על האמת
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכט' אדר א' תשע"ט
א. שמות כח' / לט' – והטור השני נפך ספיר ויהלם. רבינו בחיי - יהודה היה מפותח על "נפך".. והאבן ירוקה ככרתי.. ונתנה ליהודה על שם שהוריקו פניו במעשה תמר ונתגבר על יצרו והודה ולא בוש.. וכן כתוב ביהודה: "ידך בערף אויביך", וסגולת האבן הזאת שכל מי שנושאם אויביו הופכין לו ערף, ולכך נקרא נפך..
ב. ב"ר צט' ח' - ..והיה מתירא יהודה שלא יזכור לו מעשה תמר.. אמר לו הקב"ה אתה הודית במעשה תמר, יודוך אחיך להיות מלך עליהם, ידך בעורף אויביך, זה דוד שהוא עומד ממנו, דכתיב ביה ואויבי תתה לי עורף.. ב"ר צח' ו' - כמה נתחבט יהושע שינתן לו עורף ולא נתן לו, שנאמר בי א-דוני מה אומר אחרי אשר הפך וגו', ולמי נתן לדוד.. למה.. שכתוב בו ידך בעורף אויביך.. יהושע ז' - בי א-דני מה אמר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני איביו. תנחומא וישב ב' - כיון שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל א"ל יהושע מי חטא, א"ל וכי דלטור אני הטיל גורלות ותדע.. נפל הגורל על עכן.. באותה שעה נסתכל יהושע בי"ב אבנים שבאבני אפוד שהיו על לבו של כהן גדול וראה אבן שבט יהודה שכהה אורה, שכך היה משפט החשן, כל שבט שעושה מצוה, מגיה אבנו ומבהיק אורה וכל שבט שעובר עבירה אבנו כהה..
ג. אלשיך – צריך הדיין.. שיודה על האמת ולא יחוש על כבוד עצמו.. הוא ביהודה.. וכשאמרה תמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, הוריקו פניו והודה. על כן אבנו נפך שהיא ירוקה ככרתי, רמז שלא יחוש הדיין על כבוד גם שמריקו פניו.
ד. אגרות הראי"ה רעד' – ומה שהעירני כת"ר ידי"נ ע"ד מצב הדת כעת, מה אומר לידידי, מה רבו פצעי לבבי מכללות המצב, שאפס עצור ועזוב, לשא ביד רמה דגל שם ה' ותורתו באה"ק. וככל אשר אשקיע את עצמי ברעיון זה, כן לבי הומה וסוער, ולא אמצא דרך ישרה איך להתחיל במעשה. כי קשה לי מאד לבא לעמק השוה עם רוב גדולי הזמן, ד' ישמרם, שהם חפצים ללכת רק במסלול הישן.. כי מתוך שאין רוב הלומדים, אפילו הגדולים שבדור, משימים לבם להיות גדולים בהלכות יראת שמים, בהרחבה גדולה הראויה למנהיגי הדור, על כן אין כחם יפה ללכת בשבילים חדשים הראויים לפי הזמן, ולכוונם כלפי הקודש.. אבל עם מי נדבר, מי יסכים לי, מי ירצה להפקיר את כבודו..
ה. ילקו"ש ויחי קנט' - ידך בעורף אויביך, א"ל בני הקשית ערפך ובשת עצמך במעשה תמר תזכה שתהרוג אויביך בדבר שהוא נושקו על ערפו וזה הקשת. שמואל א' לא' - ותכבד המלחמה אל שאול וימצאהו המורים אנשים בקשת ויחל מאד מהמורים. שמואל ב' א' - ויקנן דוד.. על שאול ועל יהונתן בנו. ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר.. קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם. ע"ז כה. – א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים.. והיכא רמיזא.. ידך בעורף אויביך, ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף, הוי אומר זו קשת. ר"א אומר זה ספר משנה תורה.. דכתיב ועשית הישר והטוב בעיני ה'. והיכא רמיזא, ידיו רב לו, ואיזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים.. זו קשת. רש"י - המושך בקשת נותן ידיו כנגד עיניו דהיינו מול העורף.. רות א' - ותשנה קולן ותבכינה עוד ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתך. ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקיך אלוקי. ילקו"ש ויחי קסב' - ממי את למד, מגלית, שנאמר ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו, לא הוה צריך לומר אלא לאחוריו והמלאך דחפו על פניו לקיים מה שנאמר ואויבי תתה לי עורף.. דברים לב' – יערוף כמטר לקחי.. חזקוני - דברים שאני אומר לכם, אינם דברים בטלים אלא כשם שהמטר יורד ואין הנאתו וטיבו נכרין ונראין, וסוף שמגדל פירות..
ו. חבש פאר עמ' סה' – והנה המוח מתחלק לפלגות: כוחות המזימה והשכל נתונים במוח שלפניו. אבל המוח שיורד באחוריו, הנצמד לחוט השדרה, הוא מקום הסדור הנותן סדר לפי השכל לפעולות הגוף.. ויסדר התעוררות כלי הדבור.. מאור ושמש רמזי פסח - והנה איתא בכתבי האר"י ז"ל, שאחיזת פרעה היה במיצר הגרון, ופרעה אותיות הערף שהיה לו אחיזה בעורף.. מגמתו לעשוק הקול היוצא ממיצר הגרון לבוא לבחינת דיבור.. וזהו שאמרו בזוהר הקדוש, שבמצרים היה הדיבור בגלות.. ולזה נקרא פרעה אותיות פה רע.. שהרי הגאולה העיקרית הוא להוציא הדיבור מהגלות.. בראשית מח' - ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי. רש"י- בחרבי ובקשתי - היא חכמתו ותפלתו. תהלים קכז' - כחצים ביד גבור כן בני הנעורים.. לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער.
ז. אסתר ו' - ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפל לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו. מגילה טז. - אמרו ליה, אי משאר שבטים קאתי, יכלת ליה, ואי משבט יהודה ובנימין ואפרים ומנשה, לא יכלת ליה. יהודה דכתיב ידך בערף איביך.. אסתר ב' - איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי.. אסתר ג' - ..ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. אסתר ט' - ..ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם.
ח. במדבר י' – ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ד' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך.. זוהר בהעלותך קנה.- רבי אלעזר אמר.. אית לאסתכלא נ דאיהי מחזרא לאחורא הכא.. כיון דהוה נטיל ארונא נו"ן נטיל עליה והא שכינתא על גבי ארונא יתיב, ת"ח חביבותא דקב"ה לגבייהו דישראל דהא אף על גב דאינון סטאן מארח מישר קב"ה לא בעי לשבקא לון ובכל זמנא אהדר אנפוי לקבלייהו דאי לאו הכי לא יקומון בעלמא.. כהאי איילא דעזלתא כד איהו אזיל אהדר אפוי לאתר דנפיק, ועל דא בנסוע הארון נו"ן אסחר אנפין לקבלייהו דישראל.. ועל דא כד ארונא הוה נטיל, משה אמר קומה ד', לא תשבוק לון אהדר אנפך לגבן, כדין נו"ן אתהדר לגבייהו.. כמאן דמהדר אנפיה למאן דרחים..
ט. קובץ ח' קנז' - והעליות שהמעלות עולות עד שיתדבקו ישראל, ועל ידם כל העולם, באורו של משיח ע"י אורה של תורה, הוא האור הזורח בפרשת ויהי בנסוע הארון, שנכתב באמצע בין פורענות לפורענות - אורו של משיח שאינו מתירא מחוצפא, לא מעזיבת התורה ובריחה מבית הספר.. ולא מהתאוננות והשפלה עד לכדי התאוות תאוה ותביעת בשר.