425. פרשת פקודי – אחלמה

הדרך להחלמה בריאותית מתחילה בקדושת הברית שמרוממת את החלומות ומושכת שפע מחלים מבריא מחזק וגם ובעיקר מאחד

תגיות: ברית מילה, החלמה, משכן, חושן, חלום, אחדות,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 425. פרשת פקודי – אחלמה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכב' אדר תש"פ
א.    שמות לט' – ויעש את החשן.. וימלאו בו ארבעה טורי אבן.. והטור השלישי לשם שבו ואחלמה. אבן עזרא - אל חלמה, והוא אבן שכל מי שהאבן ההיא באצבעו לעולם יראה חלומות. ואין לתמוה על זה, כי כח ימצא בתולדת כל אבן ואבן..

ב.     שמות רבה לח' - על אחלמה היה כתוב גד. רבינו בחיי שמות כח' - ונתנה "אחלמה" לגד, שכשם שאחלמה והוא קרישטא"ל מצוי הרבה אצל בני אדם והכל מכירים אותו, כך שבטו של גד היו מרובין והרוגיהם ניכרין, הוא שכתוב (דברים לג) "וטרף זרוע אף קדקד", וסגולת האבן הזאת שמחזקת את הלב שלא ירך בלכתו למלחמה, ולכך נקראת "אחלמה" מלשון חוזק וכענין שנאמר (ישעיה לח) "ותחלימני והחייני", וכתיב (איוב לט) "יחלמו בניהם ירבו בבר".

ג.     ישעיהו לח' – מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלתו ויחי מחליו.. א-דני עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחיני. יונתן – ד' על כל מיתיא אמרתא לאחיאה וקדם כולהון אחייתא רוחי ואחייתני וקיימתני. רש"י - ואני אומר לפי פשוטו ה' עליה' על שנותי הנזכרי' לעיל.. ולכל דבר אשר תלויין בהן חיי רוחי אמר ה' עליהם ויחיו. ותחלימני. תבראני ותחזקני כמו (איוב לט) יחלמו בניהם. אבן עזרא - ובדברי חכמים ז"ל עתים חלים. ראש השנה כח. – והתניא, עתים חלים עתים שוטה, כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו, כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו. איוב לט' - הידעת עת לדת יעלי סלע.. יחלמו בניהם ירבו בבר יצאו ולא שבו למו. רש"י - יחלמו – יחזקו. ולא שבו למו - משירבו קצת יגדלו בבר בזרעים ובדשאים ואינם צריכים לגידול אביהם ואמם. איוב ו' - היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות. מצודת דוד - בריר חלמות, ברוק הבריאות.. אין טעם כלל, וכאומר וכי אקבל ממך אמרים ריקים מבלי טעם חכמה.

ד.     תיקוני זוהר ע' קכט: - ואתקרי חל"ם.. מסטרא דעמודא דאמצעיתא משם רועה אבן ישראל אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה כל מרגליתא יקריא איהי בחל"ם הה"ד לשם שבו ואחלמה וביה ונחלמה חלום. ספר הבהיר – מהו חולם, א"ל נשמה ושמה חולם, שאם תשמע, תחלים גופך לעתיד לבוא, ואם תמרוד בה, ישובו חלאיך בראשך וחלים בראשה.

ה.    תולדות יצחק שמות כח' - גד על אחלמה נראה לי לפי שגד נולד מהול.. לא תחשבו שלפי שנולד מהול שנולד חסר אדרבא נולד שלם וזה אמרו אחלמה פירוש שלם בגופו.. כמו והחלימני והחייני. במדבר כה' – וידבר ד'.. פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן.. הנני נותן לו את בריתי שלום. מלבי"ם - והאמת שברית שלום הלז מפורש במק"א (מלאכי א') בריתי היתה אתו החיים והשלום, כי פינחס האריך ימים מאד.. וכ"ש לדעת המדרשות שפינחס זה אליהו, והמות בא ע"י התנגדות היסודות ופרודם, והשלום הוא שלום כחות הגויה והסכמתן זה עם זה, והקב"ה כרת עם כלל המציאות ברית השלום, כי כל המציאות מורכב מכחות מתנגדים זל"ז והם מפורדים איש מאחיו, רק שכינת א-ל חי שהוא נשמת המציאות וחיותו וקיומו הוא המחבר כל כחות המפורדות אשר בכלל הבריאה ועושה שלום ביניהם.. ובהיות כל כחות האדם בעולמו הקטן נכנעים תחת נפשו האלוקית הוא דוגמת האלוקות המשים שלום בעולמו הגדול.. ובאשר מסר נפשו במעשה זו ובטל כל כחותיו לקנא קנאת ה' נעשה שלום בעירו הקטנה ר"ל בגויתו וזכה לברית החיים והשלום.

ו.      ראש מילין "החולם" - הנקודה העליונה ממעל לגוף האות תעירנו על דבר מחשבות נשאות, מחשבות אשר רק בראש נטוי למעלה, בעינים נשאות למרומי שמי שמים, יוכלו להיות קצת מתנוצצים בספירת ההכרה והציור, רצונות נאצלים, ואידיאלים רחבים ועדינים, אשר מעוצם רוממותם יכולים אנחנו רק לחלום אודותם, לציירם בחפץ כביר, המשולל מכל התחשבות עם איזה מניעה, עם הגבלת יכולת מאיזה צד ופינה, והם הם באמת המחשבות היותר חזקות ואמיצות, המתדמות לרום המחשבות העליונות של תמים דעים אשר לא קצרה ידו מהושיע. והנקודה העליונה החולמת, המנהרת בנקודת החולם העליונה.. היא אוצרת בקרבה את כל האיווי הבלתי מוגבל, הבא בשלמותו ברזי הנבואה, בחלום אדבר בו, המשחררת את המצוי המוגבל, המוקף במניעות, בהעדר יכולת וחולשה, מכל חולשותיו ומצריו הקשים, וצד החסין שבמושגים המתגלים בפעולתם החיה, הוא צד עליון זה, המשתרע ממעל לכל חוגי תנאים של יכולת ואפשרות. זאת היא החלמות הרעיונית והשאיפתית, שממנה נובעים המעינות המאחדים ומחברים את כל הפזורים מן הקצה אל הקצה של נשמת החיים, ותחלימני ותחייני. ומבטא התרגומי של החיבור והאחדות של נתחים מחותכים, חלים.. הוא מרומים ישכן, מצדות סלעים משגבו, לחמו נתן מימיו נאמנים. שם הברקה - החולם, העומד ממעל להאות, מורה על מחשבות נשאות מאד, שרק לחלום אודותן יש רשות, לפי המסגרת של העולם, הגבולי כ"כ עדין, והן המקור של חוזק המחשבה וחייה, חלימותה, ובריאותה. וברב כחה של מחשבת המחשבות הזאת, היא מחברת את כל הפזורים, מלשון חלים בתרגום, שהוא חבור ואחוד. 

ז.     חולין קכג: - מתיב רב יוסף, עור שעל הצואר, רבי יוחנן בן נורי אומר אינו חבור. אמאי. הא חלים וקאי. רש"י – חלים. מחובר ועומד הוא לבשר. תיקוני זוהר ה' כ. - והנה קמה אלומתי וגם נצבה דא א' בחל"ם.. וביה אסתלק יוסף בחלמא וכן יעקב הדא הוא דכתיב (בראשית כ"ח) ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה דא א דאיהו ראש.

ח.    ראש מילין כ"י - אח. הקרוב היותר מקורב, המגובל בגבול האחדות, ומתאים בשביל כך מובן אח, על אחד, יחיד, אח אל אחד. אם לא היתה בעולם נטיית ההתאחדות, בבריות ובאדם, לא היתה כל צרה מתבלטת. אושר לא היה נמצא, אבל גם שבר וצרה לא היה במציאות. כל המכאובים, כל המשברים, כל הצרות, הנם רק תולדותיהם של השאיפות האחותיות המוכרחות סוף כל סוף לבא בעולם. וכל המניעות המעכבות את התגלמות האחוה, את האיחוי, את ההתאמה, ואת השלום הנדרש והמוכרח, הם הם הגורמים את המכאובים המתבטאים בקריאת אח. והם הם ג"כ גורמי השמחה, הצהלה, ההתאשרות המטרתית, המראה על הצורה הידועה שבאה לשכלולה בתוספת הה"א אות הידיעה, האח, קריאת השמחה והחדוה. זוהר וישב קפד. - ר' יהודה פתח, מי יתנך כאח לי.. כיוסף על אחוי..