האבן של שבט דן באבני חושן המשפט מבטאה את היחס הנכון שבין שיקול דעת חכמת אנוש לשיפוט על פי החכמה האלוקית המתגלה בתורה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכו' אדר תשפ"א
א. שמות לט' – ויעש את החשן.. וימלאו בו ארבעה טורי אבן.. והטור השלישי לשם שבו ואחלמה.
ב. שמות כח' - והאבנים תהיין על שמות בני ישראל.. ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התמים והיו על לב אהרן בבאו לפני ה' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד. רש"י - את האורים ואת התומים - הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו. ובמקדש שני היה החשן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו, ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר ושאל לו במשפט האורים. את משפט בני ישראל - דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר או לא לעשות.
ג. שמות רבה לח' ט' - על לשם היה כתוב דן. אלשיך - דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, ואמרו רבותינו ז"ל (סוטה י.) כיחידו של עולם, והוא שיתן אל לבו כי את ה' שופט.. ועל כן חקוק באבן ששמה לשם, לרמוז כי לשם יתברך הוא דן ולא לאדם.
ד. בראשית מט' - דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. יהי דן נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור. לישועתך קויתי ה'. סוטה י. - וא"ר יוחנן: שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים, שנאמר: דן ידין עמו כאחד וגו'.
ה. רבינו בחיי - דן על "לשם" והוא הנקרא אשטפסי"ס, ונמצא בו פרצוף אדם מהופך, על שם שהפכו שבט דן את הקערה על פיה, והפכו לשם לסמל בפסל מיכה, וכתיב בספר יהושע בענין חלוק הארץ: (יהושע יט) "ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם", כי היא שם עיר מארץ ישראל.. אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשך כח עליונים, כענין שאמר בעשבים: אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה.. ועל דרך הקבלה תמצא פליאה וחכמה נוראה בי"ב אבני חשן אלו, ממה שנתן לכל אחד מן השבטים אבן אחת ידועה בגוון ידוע הכל כפי גוון מדותיהם למעלה.. דן הרומז למדת הדין.. אבנו "לשם" ויש בו צורת אדם. תולדות יצחק – קשה לי.. וכי ראוי שיפותח בי"ב אבני השבטים באורים ותומים, חטא ע"ז לשיהיה לזכרון לפני ד' תמיד חס ושלום.. אלא שהלוחם במלחמה ובא מאחרי הלוחם והורגו רואה פניו הפוכות.. ויפול רוכבו אחור.. ועוד נראה לי.. שצריך הלוחם ישועה מהשם.. וזה אומרו לשם.. לישועתך קויתי ד'.
ו. יהושע טו' - ויעלו בני דן וילחמו עם לשם וילכדו אותה.. ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם. רש"י - לשם הוא ליש האמורה בספר שופטים. בכורות נה. - א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, למה נקרא שמו ירדן, שיורד מדן.. א"ר יצחק, לשם זו פמייס, ותניא יוצא ירדן ממערת פמייס. משלי ל' - ליש גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל. מצודת דוד - האריה הגבור שבכל הבהמות והחיות כי חיה בכלל בהמה.. ברדפו אחר מי לא ישוב לאחוריו עד ישיג ויטרוף טרף. מלבי"ם - ליש, הוא הכח הגבורה אשר בנפש שיתגבר כארי על בהמותו וחמרו ותאותיו. ולא ישוב מפני כל, שלא יעכבהו שום כח מכחות חמרו..
ז. דברים לג' - ולדן אמר דן גור אריה יזנק מן הבשן. רש"י - יזנק מן הבשן - כתרגומו שהיה הירדן יוצא מחלקו ממערת פמייאס והיא לשם שהיא בחלקו של דן.. וזינוקו וקילוחו מן הבשן. רבינו בחיי - וע"ד הקבלה: נקרא דן כנגד מדת הדין, כי כן אמרה רחל עליו: "דנני א-להים", והמשילו משה בברכתו לגור אריה כנגד מדת הדין של מעלה ששם צורת גור אריה.. יחזקאל כח' – שא קינה על מלך צור.. בעדן גן א-להים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת.. מלבי"ם - הציור איך יושב בעדן של גן אלקים ומתעדן שם, ושם יסוככהו סוכות של אבן יקרה והם תשעה אבנים שבשלשה טורי החשן חוץ מאבני טור השלישי שהם לשם שבו ואחלמה שחסרו מפני שהיה מצד הדין. יחזקאל א' - ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם.. מלבי"ם - וכבר בארו חכמי חרשים כי מדת החסד משמש לימין.. ובהתפוצץ האור על מלאכיו בעולם היצירה יתראה הימין בצורת אריה, להורות שהחסד יתגבר כארי בכח גדול מאד. (ושם ע"ב שהוא שם החסד בשלש אותיותיו הם רי"ו כמספר אריה וגבורה).
ח. זוהר ויחי רמד: - תא חזי בשעתא דמטי ברכאן לידא דמשה לברכא לכלהו שבטים חמא לדן דהוה קטיר בחויא אהדר קטר ליה באריא.. קטיר ביהודה דאיהו מלכא.. למהוי שירותא וסופא קטיר בחד אתר.
ט. בראשית ג' א' - והנחש היה ערום מכל חית השדה.. רש"י - לפי ערמתו וגדולתו היתה מפלתו, ערום מכל, ארור מכל. דברים כה' - אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך.. הטורים - כל הנחשלים אחריך. בגימ' זה היה שבטו של דן.
י. סוטה ט: - מתני'. שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו. בראשית מט' – לישועתך קויתי ד'. רש"י - נתנבא שינקרו פלשתים את עיניו. בראשית מו' - ובני דן חשים.
יא. עולת ראי"ה ב' סא' - מזמור לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך, ויגרשהו וילך. שירה מיוחדת צריכה להאמר ברוח הקודש על הרוממות של החכמה הא-להית, והתעלותה מעל לכל מה שקורא האדם, וכל נברא, שכל וחכמה.. עד אשר מזמור שיר צריך להאמר על מפלאות תמים דעים, שאנו רואים שנעשות לפעמים גם ע"י דברים שהם ממש לגמרי היפוך השכל והיפוך ההגיון.. ומזה אנו באים להכרה גם ביחש להערכים של טוב ושל רע, שאי אפשר כלל לומר במובן החלטי, שמה שאנו מכירים לטוב הוא טוב, וההיפוך שלו הוא רע, מפני שכשם שהחכמה העליונה, שבה ורק בה אור האמת מופיע, היא עומדת למעלה מכל ערכי חכמה שלנו.. ככה לגבי הטוב העליון, שהוא תוכן אחד עם החכמה העליונה, אין הפרש כלל בין אלה הענינים, שאנחנו נוכל לקראת אותם טוב, ובין מה שאנו קוראים אותם היפוך הטוב, כי הכל הוא טוב ולטוב. ובשביל כך נאה המאורע הזה, שאירע לדוד בעת צרתו, שנצל ממנה ע"י המציאות של חוסר הדעה בעולם, להיות מתאים עם הלבוש, שבו נתלבשה הטובה אז, בתור הרחקה של בוז מהיכל המלך, אשר בא למצא בו את חסותו ואת כבודו לפי מעמדו. וזהו דבר המלמד על הכלל כולו, לרומם את כל ערכינו כולם, ביחש לחכמה ולטוב, להרום העליון, ולהיות בזה מתעלים ומתרוממים על כל המעשים, וחוסים בשם ד' מגדל עז, אשר בו ירוץ צדיק ונשגב.