520. פרשת תצוה – ישפה

אבנו של בנימין בחושן המשפט היא אבן ישפה מרובת הצבעים הרומזת לכללות ישראל, אך מה פשר שמה הבלתי שגרתי? מה הוא רומז?

תגיות: אבני החושן, שתיקה, דבור,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 520. פרשת תצוה – ישפה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לח' אדר א' תשפ"ב
א.    שמות כח' – ועשית חשן משפט.. ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים.. והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה.. הטורים - ישפה. בגימטריא בנימין בן יעקב. שישפה היה לבנימין (ב"ר עא ה).

ב.     אלשיך - ועל התשיעית, שישתוק מלגלות מה שחביריו מחייבים, כבנימין שאמרו רבותינו ז"ל שהיה יודע במכירה וישם לבניו שמות על שם המכירה ולא יצא מפיו, על כן נחקק בישפה, כלומר יש פה. ומזה ילמד הדיין לבלתי גלות..

ג.     בבא בתרא פא. - הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו.. הגדילו - לא ישפה.. רשב"ם - לא ישפה - לא יקצוץ אותן..

ד.     ירושלמי פאה א' – פעם אחת אבדה ישפה של בנימין, אמרו מאן דאית ליה טבא דכוותה, אמרו אית ליה לדמה בן נתינה, אזלון לגביה ופסקו עמיה במאה דינר, סליק ובעי מייתו להו, ואשכח אבוה דמיך.. אמר לון לא יכילית מייתותי' לכון, אמרי דילמא דו בעי פריטן טובא, אסקוני' למאתים אסקוני' לאלף, כיון דאיתער אבוה מן שינתיה, סליק ואייתותי' לון, בעון מיתן ליה.. ולא קביל עלוי, אמר מה אנא מזבין לכון איקרא דאבהתי בפריטין, איני נהנה מכבוד אבותי כלום.

ה.    אסתר רבה ו' יב' - אין אסתר מגדת מולדתה, מלמד שתפשה שתיקה בעצמה כרחל זקנתה שתפשה פלך שתיקה, עמדו כל גדולי זרעה בשתיקה, רחל תפשה פלך שתיקה ראתה סבלונותיה ביד אחותה ושתקה, בנימין בנה תפש בשתיקה תדע שאבנו שהיתה בחשן היתה ישפה לומר יודע היה במכירת יוסף ושותק, ישפה יש פה ושותק, שאול בן בנה ואת דבר המלוכה לא הגיד לו.

ו.      עולת ראי"ה ב' קסב' - רשב"ג אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה כו'.. אע"פ שכח המחשבה הוא עיקר האדם מ"מ מצד הגוף יחויב לשלמותו דבור בשרי, ועל ידו ישתלם הבשר בסגולת השכליות, ואותם אשר שבו רק במחשבה, אמנם חלקם השכלי הצילם ממורד, מ"מ מצד היותם בני בשר עדיין לא נשתלמו לגמרי.. ואע"פ שכל ימי גדלתי ביו החכמים, שעיקר חיותם הוא כח השכל ואורך המחשבה, לא מצאתי לגוף, מצד שהוא גוף, טוב יוצא משתיקה, כי המחשבה לבדה אינה פועלת להשלים את הגוף למעלה נצחית, אלא הדבור.. אמנם גם לא יתכן שבדברים לבדם ימלא הגוף חפץ שלמותו, כי לא המדרש עקר אלא המעשה, ועוד שבאמת הכל תלוי בשלמות שע"י כלי המעשה של הגוף, כדאמרי' בעלמא דעיקר התיקון במלכות דעשי' תליא..

ז.     כריתות ו. – רש"א.. בורית כרשינה - ששפין בה את הציפורן, כדי שתהא נאה. רש"י – ששפין - מושחין.

ח.    שמות רבה לח' - על ישפה היה כתוב בנימין שבטי ישורון. במדבר רבה ב' – באותות. סימנין היו לכל נשיא ונשיא מפה וצבע על כל מפה ומפה כצבע של אבנים טובות שהיו על לבו של אהרן, מהם למדה המלכות להיות עושין מפה.. בנימין ישפה וצבע מפה שלו דומה לכל הצבעים לי"ב הצבעים.. רמב"ם כלי המקדש ט' ז' – ועל ישפה בנימין, וכותב בתחלה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקב, וכותב למטה מבנימין שבטי י-ה, כדי שיהיו כל האותיות מצויות שם.

ט.    תיקוני זוהר הקדמה יז. - מלכות פה תורה שבעל פה קרינן ליה.

י.      בבא בתרא עה. - ושמתי כדכד שמשותיך (ישעיהו נד') - א"ר שמואל בר נחמני: פליגי תרי מלאכי ברקיעא, גבריאל ומיכאל, ואמרי לה: תרי אמוראי במערבא, ומאן אינון, יהודה וחזקיה בני רבי חייא, חד אמר: שוהם, וחד אמר: ישפה, אמר להו הקדוש ברוך הוא: להוי כדין וכדין. ליקוטי מהרי"ל - יוסף צדיק דלעילא, ובנימין צדיק דלתתא.. בארבע טורי אבן, ישפה כנגד בנימין, לשון יש פה, זהו מלכות, כי מלך ראשון היה מבנימין. זוהר ויצא קנג: - יוסף ובנימין תרין צדיקין נינהו, יוסף זכה למהוי צדיק לעילא בגין דנטר את קיימא, בנימין איהו צדיק לתתא.

יא.   שם משמואל ראה תרע' - הנה שוהם וישפה הם מאבני חושן, שוהם משל יוסף וישפה משל בנימין. ובזוה"ק יוסף נקרא צדיק דלעילא, ובנימין צדיק דלתתא. ויש לפרש שיוסף קידש הברית.. ומשך את הקדושה מעילא לתתא, גם על כל כלל ישראל.. ובבנימין מצינו שעבודתו היתה בתשוקה עצומה ממטה למעלה, וז"ש חז"ל (יומא י"ב א) רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה הי' מזבח בנוי, ובנימין הצדיק הי' מצטער עלי' לבלעה בכל יום.. ולזה פליגי מיכאל וגבריאל, כי מיכאל הוא חסד ממעלה למטה, וגבריאל גבורה מלמטה למעלה. וע"ז אמר הקדוש ברוך הוא ליהוי כדין וכדין, דמחמת התשוקה של ישראל ממטה למעלה עי"ז באה אח"כ מלמעלה למטה.

יב.   תהלים פא' - אנכי ד' א-להיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו. עולת ראי"ה א' רכ' – והעלאה ממצרים, בתכונה של עליה, לא נפסקה, ושום גערה לא באה לעכבה. על כן היא תמיד פועלת, פעולת עליה, על כל הנשמות השייכות לה, ואין גבול לעליה, ואין קץ לרוממות השאיפה.. אחרי שאתה יודע את הרז הזה.. אתה עומד תמיד בתכונה של עליה בלתי פוסקת.. על כן הרחב מאד משאלותיך, התרומם מעל כל הגבלה התעלה מעל כל קטנות. הרחב פיך ואמלאהו.

יג.    אגרות הראי"ה א' פט' - עלינו להתעתד לקראת עתידנו הנהדר ברוח ד', ברוח דעת ואור ד', שיהיה בכחו לאחד את כל הכחות הרעננים אשר בעמנו.. וזה אי אפשר כ"א ע"י קיפול כל הטוב הנמצא בחיי האבות והבנים גם יחד.. והנה בהיותי חושב ע"ד הצמאון לדבר ד', אשר התגלה בדורנו בתור מחלה של עילוף בצמא, אשר רק במוצלחים וניגשים יותר אל הקודש לא הפכה המחלה של הצמאון את הכמיהות לתיעוב.. שרק בהכירנו את ערך עצמנו, את היתרון של רוח ד' אשר עלינו, רק אז תשוב אלינו גבורתנו העליונה, ונדע איך לחיות על אדמת קדשנו.. על כן כל צעיר הבא, ודורש ושואל, ומרצה מבוכותיו, הנני רואה בו דמות אבן יקרה משהם וישפה העתידים להיות נקבעים בשערי ירושלים, "ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ, וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך".