מדוע בחר הקב"ה לגדל את משה מושיעם של ישראל דוקא בתוך הארמון אצל הבת של פרעה המשעבד האכזר ועל שולחנו
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליח' טבת תשפ"ג
א. שמות ב' – ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא.. ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר.. ותרד בת פרעה לרחץ על היאר.. ותרא את התבה.. ותפתח ותראהו את הילד.. ותאמר מילדי העברים זה. ותאמר אחתו אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות.. ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך העלמה ותקרא את אם הילד. ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה והינקהו לי.. ויגדל הילד ותבאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים משיתהו. רש"י - לרחץ על היאר - סרס המקרא ופרשהו ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ בו. רמב"ן - ויתכן שהיו ביאור מעלות, והיא ירדה מארמון המלך לרחוץ במעלה הראשונה. ספורנו - לרחוץ על היאור. בחדר של מלך שהיה סמוך ליאור ומביט בו. כי אמנם כבודה בת מלך פנימה.. ר' חיים פלטיאל - מצאתי בתרגום שהולכת בת פרעה לעשות טבילה מתועבות בית אביה ולמעבד תשובה בצנעה. הטורים - ותרד בת פרעה. ס"ת דתה. מלמד ששינתה דתה שהלכה להתגייר.
ב. דברי הימים א' פ"ד - ואשתו היהדיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד. מגילה יג. - רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים אמר הכי: כל דבריך אחד הם, ואנו יודעין לדורשן. ואשתו היהדיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד. אמאי קרי לה יהדיה - על שום שכפרה בעבודה זרה, דכתיב ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ואמר רבי יוחנן: שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה.. אשר לקח מרד, וכי מרד שמו? והלא כלב שמו. אמר הקב"ה, יבא כלב שמרד בעצת מרגלים, וישא את בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה.
ג. ילקוט שמעוני דברי הימים תתרעד' - רבי יהושע דסיכנין בש"ר לוי, אמר הקב"ה לבת פרעה, משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף את לא את בתי ואני קורא לך בתי ואלה בני בתיה.
ד. זוהר חדש תיקונים קיח. – איתמר בך ותשם בסוף על שפת היאור דאיהו נהורא דאורייתא עמודא דאמצעיתא. שפה [שפה בגי' שכינה] דיליה שכינתא. פרדס רימונים שער כג' - יאור. ויאור ונהר הכל ענין אחד. ופירושו לשון אור ונהירו.. ובתיקונים פירשו כי הת"ת נקרא יאור והטעם דאיהו נהורא דאורייתא.
ה. סנהדרין לא: - שלחו ליה למר עוקבא: לדזיו ליה כבר בתיה, שלם. רש"י - ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה, שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי, ואשת איש היתה, לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו, וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא, וכשהיה יוצא לשוק, היה נר דולק בראשו מן השמים, ועל שם כך קרי ליה ר' נתן צוציתא במסכת שבת (נו, ב), הכא נמי להכי כתבו ליה הכי על שם האור שהיה זורח עליו.
ו. פרי צדיק ויקרא לחג הפסח כג' - ומר עוקבא אף שהיה גם כן משוקע כל כך עד שאמרו עליו הרופאים שימות, עם כל זה התגבר על יצרו ועשה תשובה כל כך עד שזכה לאור מקיף למעלה משכל אנושי, כי כפי גודל שיקוע הנפש בעמקי חשכות הקליפות, לעומת זה אחר כך בתשובתו, זוכה לאור היותר גדול, וכן מצינו במשה רבינו ע"ה שקראו לו בר בתיה ולא בן יוכבד כי אמרו חז"ל על הפסוק ויצו פרעה לכל עמו ביום ההוא, שביום שנולד משה, אמרו איצטגניני פרעה, היום נולד מושיעם אבל אינם יודעים אם מישראל אם ממצרים, ולכן צוה להשליך ליאור אף לילדי מצרים, והנה האצטגנינים רואים ואינם יודעים מה רואים, כי מחמת שהיו ישראל משוקעים במצרים כעובר בבטן אמו ולא היה ביכולת להוציאם מחשכות הזה רק באופן שמושיעם יהיה גם כן משוקע בעומק הזה, ולכן סיבב הקדוש ברוך הוא שיתגדל משה רבינו ע"ה דייקא על ידי מצרית היינו בתיה בת פרעה.
ז. בראשית טו' - ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו. ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה. וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכש גדול.
ח. אורות זרעונים ג' - נשמות דתהו גבוהות הן מנשמות דתקון. גדולות הן מאד, מבקשות הן הרבה מן המציאות, מה שאין הכלים שלהן יכולים לסבל. מבקשות הן אור גדול מאד, כל מה שהוא מוגבל, מוקצב ונערך, אינן יכולות לשאתו.. רואות שהנן כלואות בחקים, בתנאים מוגבלים שאינם נותנים להתרחב לאין קץ, למרומים אין די, והנן נופלות בתוגה, ביאוש, בחרון, ומתוך קצף – ברשע, בזדון, בשפלות, בכעור, בתעוב, בהרוס, בכל רע. התסיסה החיה שלהן איננה שוקטת, – מתגלות הן בעזי פנים שבדור. הרשעים בעלי הפרינציפים, הפושעים להכעיס ולא לתאבון, נשמתם גבוהה מאד, – מאורות דתהו. בחרו בהרס והנם מהרסים, העולם מתטשטש על ידם והם עמו. אבל תמצית האומץ שיש ברצונם היא הנקודה של קודש, שכשהיא נספגת אל הנשמות, המשוערות במהלכן, היא נותנת להן את עז החיים.. בעתותי גאולה מתגברת חוצפה. וסער מתחולל הולך וזועף, פרצים אחר פרצים יפרצו, חוצפה מחוצפה תגדל, מאין קורת רוח בכל האוצר הטוב של האור המוגבל והמצומצם מפני שאיננו ממלא את כל המשאלות כלם, מפני שאיננו מסלק את כל המסכות מעל כל פני הלוט, שאיננו מגלה את כל הרזים ואיננו משביע את כל המאויים. בועטות הן בכל, בחלק הטוב, בגרעיני האשר המוביל אל המנוחה ושלות העולמים.. בועטות וזועפות, משברות ומכלות, יורדות לרעות בשדי זרים.. מחללות גאון כל צבי ואין נחת. מראות הן הנשמות הלוהטות האלה את כחן, ששום סיג והגבלה לא יוכל לעצר בעדן.. אבל גבורי כח יודעים, שגלוי כח זה הוא אחד מהחזיונות הבאים לצורך שכלולו של עולם, לצורך אמוץ כחותיה של האומה, האדם והעולם. אלא שבתחלה מתגלה הכח בצורת התהו, ולבסוף ילקח מידי רשעים וינתן בידי צדיקים, גבורים כאריות, שיגלו את אמתת התקון והבנין, בעז רוח של שכל צלול ואמיץ.. הסופות הללו יחוללו גשמי נדבה. ערפלי חשך אלו יהיו מכשירי אורים גדולים. "ומאפל ומחשך עיני עורים תראינה" (ישעיהו כט').