פרשת יתרו - תורה ותפילה

תורה לוקחת אותנו למקום עילאי, יותר גבוה מן התפילה. אומות העולם שייכות בתפילה אבל מדרגת התורה היא מדרגה מיוחדת לישראל כוהני העולם

תגיות: תורה, תפילה,

האזן לשיעור:

דף מקורות - פרשת יתרו - תורה ותפילה

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליט' שבט תשע"ג 
א) שמות יח' – וישמע יתרו.. רש"י - מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק.

ויבוא יתרו.. אל משה אל המדבר, אשר הוא חונה שם הר האלוקים.. ויאמר יתרו ברוך ד'.. עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלוקים.. ויקח יתרו.. עולה וזבחים לאלוקים..

ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם.. וירא חותן משה.. ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב. ויאמר משה לחותנו, כי יבוא אלי העם לדרוש אלוקים.. ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורותיו. ויאמר חותן משה אליו, לא טוב הדבר.. ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל.. ושפטו את העם.. והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך.. וישמע משה לקול חותנו.. וישלח משה את חותנו, וילך לו אל ארצו.

במדבר י' – ויאמר משה לחובב.. חותן משה, נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ד' אותו אתן לכם, לכה איתנו והטבנו לך, כי ד' דיבר טוב על ישראל. ויאמר אליו, לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך. ויאמר אל נא תעזוב אותנו.. והיה כי תלך עימנו, והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ד' עימנו, והטבנו לך.

ב) רמב"ם יסודי התורה ח' - משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה. היה צריך להשקיע את המצריים - קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון - הוריד לנו את המן, צמאו - בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח - בלעה אותן הארץ, וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו? - במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים, והוא נגש אל הערפל, והקול מדבר אליו, ואנו שומעים משה משה, לך אמור להן כך וכך. וכן הוא אומר, פנים בפנים דבר ה' עמכם, ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו, שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זה, לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה.

ג) רש"י שמות טו' – זה אלי: בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע, ראתה שפחה על הים, מה שלא ראו נביאים. שמות שם – נחית בחסדך.. אל נוה קדשך.. מקדש ד' כוננו ידיך.

ד) ישעיה נו' – והביאותים אל הר קודשי, ושמחתים בבית תפילתי.. כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים.

ה) מלכים א' ח' – וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך, כי ישמעו את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה, ובא והתפלל אל הבית הזה. אתה תשמע.. ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, למען ידעון כל עמי הארץ את שמך, ליראה אותך כעמך ישראל, ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה.

ו) סנהדרין נט. - ואמר ר' יוחנן: נכרי שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר: תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם. וליחשבה גבי שבע מצות! מ"ד מורשה, מיגזל קא גזיל לה, מ"ד מאורסה, דינו כנערה המאורסה.. 

ז) חכמת הקודש טז' – נבואה ורוח הקודש באים.. לפנימיותו של אדם, ומתוכו הם נשפעים לכל מה שנוגע לעולם כולו.. אבל התורה, היא באה מתוך הארת האמת העליונה, שאין בה שום הבדל בין פנימיותו של אדם להעולמיות כולה.. פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות.. רק נבואה זו יכולה ליתן תורה. ומתוך כך נעלה היא התורה מכל נבואה, וחכמי תורה עדיפי מנביאים, מצד התוכן העליון, שממנו הם יונקים את החיים הרוחניים שלהם.

ח) דברים ה' – ויהי כשמעכם את הקול.. ותקרבון אלי.. ותאמרו, הן הראנו ד' אלוקינו את כבודו ואת גדלו, ואת קולו שמענו מתוך האש.. ועתה למה נמות.. אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ד' אלוקינו עוד ומתנו. שבת פח: - ואמר ר' יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה, יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר: נפשי יצאה בדברו. ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו? הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים, והחיה אותם. 

ט) אוה"ק ב' החיות העולמית לח' – אותו הטל של תחית המתים, הוא עצמו אותו הנושא, שמלאכי השרת חיים ומתקיימים ממנו, חיים איתנים, חיים שאין עימם מות.. ואותו הטל העליון.. הוא הוא הגנוז בתורה, והתורה בהתגלמותה.. היא היא התגלמות עצמית של אותו הטל העליון, שמחיה את המתים. וכל המשתמש בטל תורה, טל תורה מחייהו, כי טל אורות טלך.

י) שמות יח' – כה תאמר לבית יעקב.. והייתם לי סגולה מכל העמים.. ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש..

יא) אורות התורה יא' י' – הצמאון שהנשמה משתוקקת לשלמותה הכללית, משתבר הוא בכל הארה רוחנית שבאה עליה, אבל הצמאון המיוחד של השלמות הישראלית, שמבקשת את תפקידה, אינו משתבר כי אם על ידי מילוא של תורה.