שיעור עומק, על ההתחדשות הנשית החודשית כמקור כח כלל ישראלי
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק אור לטו' אדר א' תשע"ו
א. שמות לב' - וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים.. ויאמר.. פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם.. ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם.. ויאמרו אלה אלהיך ישראל.. ויעמד משה.. ויאמר מי לד' אלי.. תרגום יונתן - וסריבו נשיא למיתן תכשיטיהון לגבריהון..
ב. טור תיז' - איתא בירושלמי, הני נשי דנהיגי דלא למיעבד עבידתא בריש ירחא, מנהגא. ואיתא בפרק מ"ד מפדר"א, לפי שלא רצו נשים ליתן נזמיהן לבעליהן במעשה העגל, לכך נתן להן הקב"ה שכרן, שיהו משמרות ר"ח יותר מהאנשים. שו"ע – ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה, הוא מנהג טוב. באור הלכה – ומדברי ר' ירוחם.. משמע דאף מצד המנהג אינה מחויבת כל אשה לנהוג כן.. מ"מ אין להקל כי מרוב הפוסקים הראשונים משמע.. מצוות ועומדות הן מאמותיהם מדורות קדומים עיין בשב"ל שכתב שהרי קבעוהו לחוק מימות משה רבינו.. על כל פנים, כל בת ישראל מחויבת לנהוג לפרוש.. ממקצת מלאכות ושיהא הבדל בין יום זה לשאר ימות החול. ברכת הלבנה – וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שגם הם עתידים להתחדש כמותה..
ג. שיר שירים ו' י' - מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות. שמות רבה טו' – החדש הזה לכם, הה"ד מי זאת הנשקפה כמו שחר, ד' דברים של שבח יש כאן לישראל.. שבד' גליות שעמדו על ישראל לא כפרו בהקב"ה..יפה כלבנה בגלות מדי, אתה מוצא בלילה אם אין הלבנה נראית ברקיע, החשך בעולם, ואין אדם יכול להלך אפילו תוך המדינה, כיון שהלבנה נראית ברקיע הכל שמחין ומהלכין בדרך, כך בימי אחשורוש שגזרו על ישראל.. ובאה אסתר והאירה לישראל שנא' ליהודים היתה אורה ושמחה, לכך כתיב יפה כלבנה בגלות מדי, ואם רצונך לידע שנדמית אסתר ללבנה כשם שהלבנה נולדה לשלשים יום כך אסתר אמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום..
ד. יחזקאל לו' יז' - בן אדם בית ישראל ישבים על אדמתם ויטמאו אותה בדרכם ובעלילותם כטמאת הנדה היתה דרכם לפני. ילקו"ש מצורע תקעא' - ר' מאיר אומר טומאת האיש חמורה היתה מטומאת האשה.. שטומאת האשה סימן לבנים אבל של איש צער הוא.. לשעבר היו האנשים רואים דמים עד שעמדה רחל שנאמר כי דרך נשים לי וניתן לה.. ד"א כטומאת הנדה היתה דרכם לפני כטומאת הנדה ולא כטומאת המת, המת בבית אין כהן גדול נכנס לשם אבל נדה בבית כהן גדול נכנס עמה בבית ויושב עמה על האיסטווא ובלבד שלא תהא מתנדדת, כך אלו נמשלו ישראל לטומאת המת אין השכינה חוזרת עליהם לעולם, אבל לנדה נמשלו שהכהן עמה בבית ואינו חושש, כך השכינה שורה עם ישראל אע"פ שהן טמאים שנאמר השוכן אתם בתוך טמאותם.. אמר הקב"ה לישראל בעוה"ז הייתם מיטהרין וחוזרין ומיטמאין אבל לעתיד לבא אני מטהר אתכם שלא תיטמאו עולמית שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'.
ה. קובץ ג' קיד' - נפש האשה עשויה היא לקבל רשמים מבחוץ ולפתחם בקרבה.. רעיונות מקוריים בהתחלתם, אין לקוות ממנה. אבל ע"י גרעינים שכבר החל בהם כח החיים, הבאים אל תוכה מתוך הסביבה של הגברים, מצליחה היא בבינה יתירה יותר מן האיש, ומאד צפון עבורה עתיד מזהיר וגדול. כאשר הגרעינים הרוחניים שבנפש הגבר יהיו זקוקים, אין קץ לברכה שתביא אז האשה ברוחה המפתח לעולם הרוחני, להגיון, לשירה, ליופי, וממילא גם לגבורה ולקדושה. גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים. ברכות יז. - גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר (ישעיהו ל"ב) נשים שאננות קמנה שמענה קולי בנות בטחות האזנה אמרתי. אמר ליה רב לרבי חייא נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן.
ו. שה"ש רבה ו' - מי זאת הנשקפה כמו שחר.. רבי חייא ור' שמעון בר חלפתא הוון מהלכין בהדא בקעת ארבל.. וראו אילת השחר.. א"ל ר' חייא רבה לרשב"ח כך תהיה גאולתן של ישראל.. בתחלה היא באה קימעה קימעה, ואחר כך.. כך בתחלה בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך ואח"כ ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה.. אי מה הלבנה הזו אין אורה ברור כך ישראל, ת"ל ברה כחמה, הה"ד (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.. אי מה חמה ולבנה אין להם אימה, יכול אף ישראל כן, ת"ל איומה כנדגלות, כדגלין של מעלן, כגון מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו.. יומא כט. - אמר רב אסי למה נמשלה אסתר לשחר..
ז. זוהר תרומה קכו: - ר"ש פתח, מי זאת הנשקפה וגו', מי זאת רזא דתרין עלמין מתחברן כחדא ודא הוא עולם ועולם, מ"י.. דרגא עלאה לעילא.. דקיימא בשאלתא.. כמה דאת אמר (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, זא"ת.. עלמא תתאה ותרווייהו תרין עלמין בחבורא חדא בקשורא חדא כחדא, הנשקפה כד מתחברן תרווייהו כחדא..
ח. שמו"ר טו' - ..איומה כנדגלות אין דגלים אלא צבאות.. לכך נאמר איומה כנדגלות שדימה הקב"ה את ישראל למלאכים.. המלאכים מתחדשין בכל יום ומקלסין להקב"ה והן חוזרין לנהר אש שיצאו ממנו ושוב האלוקים מחדשן ומחזירן כשם שהיו בראשונה.. כך ישראל משתקעין בעונות מיצה"ר שיש בגופן וחוזרין בתשובה והאלוקים בכל שנה סולח לעונותיהם ומחדש לבם ליראתו.. לכך כתיב איומה כנדגלות.
ט. קובץ א' תכא' - הנשים, מדת הנפש זורחת בהן, ע"כ רשמי הקודש קבועים בהן, ודי שהן מחיים אותם ע"י מקצת המצות שבידן, ואינן צריכות לתחית רוח תדירי של תלמוד תורה. האנשים, הרוח מאיר בהם והוא הולך ואינו פוסק מתנועותיו הרוחניות, ועלולים הם מאד לירידות כשם שהם עלולים לעליות, והם צריכים לתחית רוח של תורה. אמנם כשהם קובעים עתים לתורה, מסעדים הם את רוח הסוער, ותומכים אותו שלא ימוט. אמנם כ"ז הוא במדת רוב בנ"א, אבל בעלי הנשמה, הם כנחל שוטף שאינו פוסק רגע מחידוש עולמי עד, והם צריכים להיות שרויים באורה של תורה באין הפסק כלל.