רש"י אומר שכל חומש בראשית נועד לבסס זכותנו על ארץ ישראל
'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ' (בראשית א' א')
'אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל [את] התורה אלא (שמות יב ב) מהחודש הזה לכם, שהיא מצוה ראשונה שנצטוו [בה] ישראל, ומה טעם פתח בבראשית, משום (תהלים קיא ו) כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.'
'החודש הזה לכם' היא מצות קידוש החודש, שנצטוו בה ישראל ערב צאתם ממצרים. זוהי בעצם המצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל כעם. ומאחר והתורה היא ספר של מצוות, ולא ספר הסטוריה, על כן תמה רבי יצחק מדוע פתחה התורה בבראשית. והתשובה, בגלל ארץ ישראל. אם יערערו אומות העולם על זכותנו על ארץ ישראל, נאמר להם, כל הארץ של הקב"ה, והוא נתן לנו אותה.
והנה בחר רש"י להביא מדרש זה בראש פירושו הענק לתורה. והדברים אינם כפשוטם.
לכאורה, פתחה התורה בבראשית, כדי ללמדנו אמונה באופן כללי. לדעת כי יש בורא לעולם. והנה מדרש זה, מכנס את כל האמונה כולה, את כל ספור הבריאה, לטובת דבר אחד - זכותם של ישראל על ארץ ישראל.
יש כאלה שאומרים לנו, אתם "פריקים" של ארץ ישראל. הכל אצלכם זה ארץ ישראל. כאילו כבר אין אמונה ואין תורה, רק ארץ ישראל? והנה אנו רואים כי גם רבי יצחק, וגדול פרשני התורה, רבינו שלמה יצחקי, המכונה בראשי תיבות - רש"י, בחרו גם הם, להכניס את כל חומש האמונה, חומש בראשית, לעניינה של ארץ ישראל. למעשה, ממשיכים הם את דברי הפסוק בתהילים, האומר זאת במפורש - 'כח מעשיו הגיד לעמו', ואם תשאל למה? 'לתת להם נחלת גוים', כלומר, כדי לתת להם את ארץ ישראל.
ובכל זאת, יש להתבונן ולהבין מדוע ניתנת לארץ ישראל מרכזיות כה עצומה?
הבריאה כולה, הינה הסתרה של הקב"ה, המצריכה מעתה עבודה לשם התגלותו מחדש במציאות העולם הזה. עבודה זו, של גילוי הבורא בבריאה, של התחברות לשורש הבריאה, היא עבודת האמונה. חטא אדם הראשון היה חטא של התנכרות לשורש הבריאה, לשורש חייו, למי שנתן לו את קיומו, ומי שממשיך בכל רגע ממש את קיומו, ושאין לו קיום בלעדיו. על כן הוא גורש מגן עדן. גורש מן המציאות בה היה קל לזהות ולמצוא מי מסתתר בתוך כל הבריאה המסתירה. מעתה נאמר לו, 'בזיעת אפך תאכל לחם', היינו, מעתה כדי לזכות לאמונה, ולהתגלות הבורא יתברך, בתוכך, בעצמותך, תצטרך להזיע. זה לא יבוא בקלות. רק במאמץ אמוני אדיר, תזכה לגלות שוב את נשמתך שלך, ואת שורשה באלוקים חיים.
לשם עבודה זו, עבודת האמונה, להיישרת העולם כולו, אל האלוקים, נבראו ישראל. לשם כך, נתן לנו הקב"ה תורה. ולשם כך, קבלנו את ארץ ישראל.
ישראל נקראו 'ראשית', על שם ששורש נשמת ישראל, בא מאותו מעיין בו נברא העולם כולו. משום שבתוכנו שוכן אותו אור אלוקי בו נברא העולם, ואנו על כן גם מוכשרים, "לברוא" את העולם מחדש. לתקן אותו, לרומם אותו, ולהשיבו למצבו קודם חטא אדם הראשון ואף למעלה מכך, לטובת כל הבריאה כולה.
תורה נקראה 'ראשית', משום שבתוך אותיותיה ומצוותיה גנוז אותו אור החכמה, בה נברא העולם כולו. והלומד והוגה בה זוכה להתחבר אל שורש נשמת העולם כולו, שהוא גם שורש נשמת ישראל, ושורש החיות שבתורה.
ישאל השואל, אם כן, מה צורך בארץ ישראל. יש ישראל, ויש תורה, והלא די בכך?
והתשובה, 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ'. כל הענין של הראשית, של תורה ושל ישראל, אינו אלא לחבר ולתקן שמים וארץ. לא רק שמים, אלא גם ארץ. תקון הבריאה הגשמית. לכן, אי אפשר להשאר רק בעולם הרוחני. נשמה יהודית, ונשמת התורה, אלו הם יצורים רוחניים אלוקיים. אבל בלי שירדו למציאות הארצית ויאירו אותה, לא יתוקן העולם. על כן, ארץ ישראל, היא ארץ האמונה. זוהי ארץ שאוירה מחכים. שהאויר שבה מואר באור החכמה, אור הראשית. ומאדמתה הושתת העולם כולו. ומברכתה, מתברך העולם כולו.
שפת אמת על פרשת שלח, מסביר שבזה טעו המרגלים במדבר. הם חשבו שנשמת ישראל גדולה בשמימיותה הרוחנית האלוקית, בשקיעתה בלימוד התורה. לכן, לא רצו להיכנס לארץ ישראל. שהרי ידעו כי בכניסתם לארץ יצטרכו לעבוד את האדמה, ולהתנהג באופן טבעי ארצי, וזמן לימוד התורה שלהם יפחת באופן משמעותי. ואם ארץ ישראל אינה הכרחית לתקון העולם, הרי שעדיף להשאר במדבר, ובהנהגה הנסית, שמאפשרת להם להישאר בספירות רוחניות בלבד. בזה טעו. משום שנשמת ישראל איננה רק רוחניות סגולית שמימית, אלא נשמה קדושה שמימית שיש בה צמאון אדיר בעצם טבעה, לרדת ולשרות במציאות הארצית ולתקנה ולרוממה. זוהי הישראליות.
ישראליות זו לא יכולה לצאת אל הפועל, ולא יכולה לתקן את העולם, לתקן את הבריאה כולה, בלי ארץ ישראל. בלי הארץ המיוחדת לנשמת ישראל המיוחדת, ולתורתה המיוחדת, שהרי אין תורה כתורת ארץ ישראל. רק כשהנשמה הישראלית, שוקעת בתורה, על אדמת ארץ ישראל, רק כשהרוחניות הגבוהה והאדירה, יורדת למציאות המעשית, מופיע התיקון המיוחל. נעשה תקון הבריאה.
על כן, גם אם הכניסה לארץ ישראל תצריך התמודדות עם ארציות גשמית מכבידה. גם אם תהיה אולי נפילה במפגש עם העולם החומרי. בסופו של דבר, יבוא התקון הגדול, המיוחל, תקון הבריאה כולה. התורה תקבל את משמעותה האמיתית הגדולה כתורת חיים, וישראל ימלאו את תפקידם האדיר, להחיות את העולם כולו, באור אלוקים חיים. כל זה לא יוכל להתבצע אלא בארצות החיים, זו ארץ ישראל, שבאורותיה היוצאים לפועל בישיבת ישראל עליה, מוארת הבריאה כולה.
אם כן, הרי ברור לגמרי, מדוע כל חומש בראשית, כל הבריאה כולה, כל האמונה כולה, הכל בשביל ארץ ישראל. כי בה, ובתיקונה, באורותיה, באמונתה, תלויה הבריאה כולה, השואפת וצמאה כל כך לתקונה.
במצות קדוש החודש, כתב הרמב"ם, כי אי אפשר לעשות מצוה זו אלא בארץ ישראל. אם כן, גם את מצות החודש הזה לכם, שהיא תחילת התורה כולה, אי אפשר לעשות בלי ארץ ישראל. לפני שמצוה הקב"ה על מצות קדוש החודש, הכרחי לבסס את זכותם האמונית של ישראל על ארץ ישראל, על ידי תאור בריאת העולם, ואחר כך, בהבטחת ארץ ישראל לאבותינו הקדושים כמו שנקרא בפרשות הבאות.
בדברי הרמב"ם מונח עוד סוד גדול שיכול גם הוא ללמדנו על מרכזיותה הכל כך גדולה של ארץ ישראל. אומר שם הרמב"ם, שאם היה רגע אחד שלא היה אף יהודי בארץ ישראל, היו נמחים ח"ו אותות האומה מכל וכל.
הסביר החתם סופר, שעל פי הרמב"ם, קיומם של ישראל מותנה בישיבתם על הארץ. ואם היה רגע אחד שלא היה אף יהודי בארץ ישראל, היה זה כליון האומה, ח"ו.
ברור שאם אין ישראל, אין תורה, ואין עולם. שהרי בראשית, ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. בישראל ובתורה שנקראו ראשית. כל זה מותנה בישיבתם של ישראל בארץ ישראל.
משמעות הדברים היא, שישראל יונקים את חיותם וקדושתם, וקיומם בכל רגע ורגע, מאדמת ארץ ישראל. דוד המלך אומר, שגרמו לו שונאיו בתקופת שאול המלך, לברוח מארץ ישראל לארצות המות, משום שיהודי שאינו נמצא בארץ ישראל אינו נושם נשימה עצמונית, אלא מונשם מאחיו היושבים בארץ ישראל.
אם כן, מה שייך לצוות על תורה, לפני שיש בכלל ישראל. ומה שייך לדבר על ישראל, אם אין את הארץ שנותנת חיים לישראל. כך בהפטרה שאנו קוראים השבת, שבת בראשית, אומר ישעיה הנביא (פרק מב') – 'נותן נשמה לעם עליה'. דוקא עליה, אנו זוכים לקבל את נשמתנו המיוחדת.
מה נפלאים הם דברי רבינו יהודה הלוי, אוהב ארץ ישראל המופלא – 'חיי נשמות אויר ארצך'.