פרשת אמור - ספירת העומר

החיבור אל הכלל הוא אשר בונה את פרטיותו של היחיד


ספירת העומר / הרב יצחק חי זאגא

בימים אלה, ממוצאי יום ראשון של פסח ועד לחג השבועות, אנו סופרים יום יום, ובסך הכל ארבעים ותשעה ימים, את הספירה לעומר. העומר, היה קרבן מנחה מן הצומח, אשר היה מובא מהתבואה החדשה בזמן שבית המקדש היה קיים, והקרבתו היתה מתירה להתחיל לאכול מהתבואה החדשה. מה פשר הספירה הזו?

קרבן העומר, היה מבטא כשמו, את העימור והאיסוף, האיגוד והאחדות של כל עם ישראל, אשר הקרבן הזה הוקרב בשם כולו, על תבואת ארצו. הספירה לעומר, היתה חזרה על האורות של מעמד האחדות הגדול הזה, בכל התקופה שבין פסח לשבועות, כהכנה לאחדות הנדרשת, לשם קבלת התורה בשבועות. כי את התורה אנו מקבלים דוקא כעם אחד ומאוחד, כדברי רש"י בתאור מעמד הר סיני, 'כאיש אחד בלב אחד'. הספירה שמבטאת את הפירוט היחידני והפרטני, מבטאת את הורדת אור הכלל אל חיינו הפרטיים. את הרוממות של כל אחד מאיתנו בפרטיותו, אלא האחדות הגדולה והמאירה הכלל ישראלית. מסיבה זו, מצווה כל אחד לספור את ספירת העומר בעצמו, ולא להסתמך על הציבור או על חברו. כי אף שמדובר בימי אחדות גדולה, בניינה של האחדות הציבורית, בנוי על כך שבניינו של כל אחד מאיתנו ביחודו הפרטי, יבנה על בסיס חיבורו לכלליות הלאומית, אשר באה לידי ביטוי מופלא בעומר. כך מסביר הרב ראי"ה קוק, שהאדם צריך להיחלץ ממסגר פרטיותו, ולהיות שקוע בחשיבה כללית רחבה, על סביבתו ועל כל עם ישראל, ובזה דוקא, בחשיבת "עומר" כללית ולאומית ואכפתית, דוקא בזה, תיבנה גם פרטיותו בבריאות הכי גדולה שיש. כי הפרטיות הטובה והשמחה, היא זו הבנויה על מסירות למען הכלל. כמה סמלי שפרשה זו נקראת השנה, בסמוך ליום עצמאותנו.