הגאולה באה על ידי מנהיגות דחופת גאולה שיודעת להיות סבלנית
לפרשת וארא
א. 'וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב.. ושמי ד' לא נודעתי להם' (שמות ו, ג)
תניא, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של מצרים. מצאתי זקן אחד, ואמר לי, בא ואראך מה עשו אבותי לאבותיך [מה עשו המצרים לעם ישראל בזמן השעבוד]. מהם טיבעו בים, מהם הרגו בחרב, מהם מעכו בבנין.
ועל דבר זה נענש משה רבינו, [רש"י - כשכשראה שנעשה לישראל כך התחיל להתרעם ולהרהר לפני הקדוש ברוך הוא], שנאמר 'ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה'.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחין! [רש"י - הפסד גדול יש על גדולים שאבדו ואיני יכול למצוא חסידים אחרים כמותם. שאין אתה כאברהם ויצחק ויעקב, שלא הרהרו אחרי מדותי].
הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא-ל שד-י, ולא הרהרו על מדותי...
אמרתי לאברהם: קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. בקש מקום לקבור את שרה - ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר על מדותי.
אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך. בקשו עבדיו מים לשתות ולא מצאו עד שעשו מריבה, שנאמר: ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים - ולא הרהר אחר מדותי.
אמרתי ליעקב: הארץ אשר אתה שכב עליה לך אתננה. ביקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה - ולא הרהר אחר מדותי. (סנהדרין קיא)
מסתבר שלהיות מנהיג אמיתי של עם ישראל, זה לא משחק ילדים. גם אם אתה שליח שנשלח על ידי האלוקים בכבודו ובעצמו, עליך להתאזר בסבלנות עצומה ואדירה. משה רבינו רואה את עם ישראל במצוקותיו הנוראיות. רואה את הרציחות, העינויים הקשים, ומתקשה להתאזר בסבלנות. הוא צועק לקדוש ברוך הוא. למה שלחת אותי. מאז באתי אל פרעה המצב נהיה גרוע יותר. היה עדיף שלא היית שולח אותי. אפשר ממש לשמוע במילות הפסוקים, את צעקתו האדירה הכואבת והאוהבת של משה רבינו - עד מתי??? והקדוש ברוך הוא מוכיחו על כך.
ברגע הראשון זה נראה תמוה. והנה באה הגמרא במסכת סנהדרין ומביאה לנו את דברי התנא רבי אלעזר ברבי יוסי, המתאר בפירוט את תוכן התוכחה הקשה שספג משה. הבט אל האבות, אמר לו הקב"ה. ראה את אברהם שקיבל הבטחות כה רבות, ולא ראה בקיומן, ובכל זאת האמין בי. ראה גם את יצחק ויעקב, שהבטחתים הבטחות גדולות ועצומות, ולא ראו בהתקיימותן. ובכל זאת, האמינו בי. ואתה מהרהר על מידותי, ותמה כביכול על הצדק בהנהגתי.
אכן, האבות הקדושים היו תופעה על אנושית בלתי נתפסת. משה רבינו גדול הנביאים מתקשה להגיע למדרגתם בענין זה. ומה נאמר אנו אזובי הקיר? מהיכן נביא אנו הקטנים סבלנות לתהליכים מפותלים של גאולה, להסתבכויות הלאומיות התרבותיות שלנו, וכל הכאב הכרוך בהם.
בספר 'שפת אמת' [וארא, תרמ"ח] כתב כי הדרך לקבל את יסורי הדרך בסבלנות ובאהבה ואפילו בשמחה, היא להבין שהקשיים שבדרך, הם ודוקא הם, שיוצרים את החרות הנשגבה שאנו כל כך צמאים לה.
בני ישראל נועדו לגלות את הקדוש ברוך הוא בעולם, בכל המקומות, המצבים, המאורעות, הנפילות, ההסתבכויות, העליות, ההצלחות, וכל פינת חיים אפשרית. בלי לעבור בכל המקומות האלה, לא נוכל להעיד ולגלות את ד' בעולם. ההתמודדויות שמגיעות לפתחנו, הן ההזדמנויות שלנו, לגלות כוחות חיים שטרם פיתחנו. לתקן תכונות, מחשבות, דיבורים ומעשים, שטרם תיקנו. ליצור יצירות חדשות, להאיר הארות נפלאות. לשמח ולרומם, להתעלות ולהתרומם, ולהגיע לגבהים חדשים של חיים, כאלה שהעולם עוד לא ראה. זוהי העבודה. מזה אנו מתפרנסים. בשביל זה באנו לעולם.
הנכונות לעמול בעולם של תיקון. ההבנה שמאחורי כל ההסתבכויות מסתתר אור גדול, שדוקא על ידן ובבירורן, יוצא אל הפועל, נותנת לנו עומק אמוני, שבכוחו ליצור בנו את הסבלנות הנדרשת למהלך הגאולה, המתנהל לו דוקא ובמכוון לאיטו.
ב. 'הוא אהרון ומשה.. הם המדברים אל פרעה מלך מצרים.. הוא משה ואהרון' (שמות ו, כו)
'הם בשליחותם ובצדקתם מתחילה ועד סוף' (רש"י, על פי גמרא מגילה דף יא)
מנהיג שמחפש קריירה. הצלחה מהירה. להכנס לספרי ההסטוריה. יאבד מהר מאד את תחושת השליחות. הצדקות תהיה ממנו והלאה. די מהר יפול להסתאבות ויוהרא.
יתכן שהחומר המשמר של משה ואהרון, שהעמיד אותם על שליחותם וצדקתם מתחילה ועד סוף, הוא דוקא התוכחה האמורה בתחילת הפרשה. דוקא הכוונון הנכון של האמונה הסבלנית, המבינה שפה מדובר בתהליכים אלוקיים, המצריכים סבלנות רבה. לא "להרביץ מכה וללכת". לא "בואו נגמור עם זה". לא "זבנג וגמרנו". ולא "הכל עכשיו". בשום אופן לא. אלא קמעא קמעא. שלב אחרי שלב. בנחת ובסבלנות. לא בעצבנות וגם לא בעצלנות.
המקור לכוחות מיוחדים אלו, נובע מטהרת השליחות. מעומק אמוני. מהתבטלות לרצון השם. מהבנה שמדובר בעולם של תיקון, שדורש עמל, ועבודה שלבית. מקבלת עול הסבוכים באהבה, בידיעה עמוקה, שדוקא אלה הם שיוצרים את הגאולה. מהלימוד הגדול, שהחומר גלם של הטוב, הוא הרע. שבהתהפכותו מרע לטוב, ממר למתוק, מחושך לאור, נוצר האור הכי טוב והכי מתוק שיכול בכלל להיווצר בעולם.
עבודת השם העמוקה, האמונית והסבלנית, היא שמייצרת מנהיגים נאמנים, שלא משנים את טעמם בהגיעם לשלטון. אינם מדברים על דברים שרואים מכאן או משם. לא מתחילים לייצר קומבינות ולמנות מקורבים. אינם שוכחים שהם בעצם שליחי העם, שליחי האידיאל הגדול.
כמה נפלא לקרוא את דברי רש"י אלה, ולהתגעגע למימושם גם בדורנו. לומר אותם כמי שמונה יהלומים נדירים - 'הם, בשליחותם, ובצדקתם, מתחילה, ועד סוף'.
ג. 'לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המימה, ונצבת לקראתו על שפת היאור' (שמות ז, טו)
'הנה יוצא המימה, לנקביו. שהיה עושה עצמו אלוק ואומר שאינו צריך לנקביו. ומשכים ויוצא לנילוס ועושה שם צרכיו' (רש"י)
זוהי הניגודיות הגדולה להנהגתם של משה ואהרון. הם הענווים הנדרשים לקבל עליהם עול ההנהגה האלוקית, על כל הקושי האדיר הכרוך בכך. נלחמים על כך ועושים זאת באהבה, בקדושה ובטהרה. והנה מולם עומד ההיפוך הגמור. היהיר והשחצן, עד כדי האלהת עצמו. הוא לא צריך לשירותים, סיפר לבני עמו, כי הוא אלוקים, לא פחות. אומר הקב"ה למשה, לך לקראתו שם במקום מחבואו, והבהר לו שאתה יודע כי הוא רק בנאדם.
לעיתים עומד מולנו מנהיג מנופח ויהיר, שחושב עצמו לכל יכול. הוא יעשה ככל העולה על רוחו. אין מי יגיד לו מה לעשות. אין אלוקים מעליו. הוא חושב את עצמו למשוחרר מנוכחותו של האלוקים. אין לו למי לעשות חשבון.
עלינו לדעת, כי במקום שיש מרידה באלוקים אנו מצווים שלא לשתוק. ועל כן, הטיפול הנכון באחד כזה, מתחיל בלהבהיר לו באופן הכי ברור שאפשר, 'אלוקים יש רק אחד, וזה לא אתה'.