מדוע פותחת פרשת משפטים, קודם כל, באידוי העבדות מישראל?
כולם רוצים חירות. יש מי שחושב שמדובר בכסף רב, שיעניק את החופש לעשות כל מה שמתחשק לנו, ויש מי שגם בלי כסף, נותן לתאוותיו לשטוף אותו מכל הכיוונים, והוא עוד רואה בזה חרות. אבל החרות האמיתית, כפי שמסביר הרב אברהם יצחק הכהן קוק, היא הנאמנות של האדם לעצמותו הפנימית האמיתית. אדם חופשי, אבל משועבד ליצריו, או לסביבה כולאת, הריהו עבד, גם אם אינו נמצא מול סורג ובריח מוחשיים. לעומת זאת, מי שנאמן לעצמותו הרוחנית האמיתית, מי שאינו עבד ליצריו, ולא לשום זרמים חולפים, הרי הוא בן חורין אמיתי.
מיד אחרי מעמד הר סיני, מתחילה התורה לפרט בענין צמצום וסילוק העבדות. כאילו אין שום נושא אחר, חוץ מענין אידוי העבדות? דוקא בנושא זה צריך לפתוח? הסביר הרב צבי יהודה קוק, שהתורה ומשפטיה, באים להזרים ולהוציא לפועל את האור שבעצמותו של האדם, ובמצב בו האדם חי כעבד משועבד, תהיה עצמותו זו חנוקה, ולא תוכל להתגלות, לצאת ולפרוח. לכן, לפני הכל, צריך עצמאות. עצמאות, נותנת לאדם את האפשרות, להאזין לעצמותו הפנימית האמיתית החרותית. סילוק משעבדים חיצוניים, בין אם זה אנשים, ובין אם זה יצרים או כל דבר אחר, זוהי הפעולה הראשונה שצריך האדם לעשות, כדי לצאת לחרות.
הדברים נכונים גם במישור הציבורי. כשזכינו לעצמאותנו כמדינה, נוצרו התנאים הבסיסיים, כדי שנוכל לצאת לחרות, לגלות את עצמותנו הרוחנית הלאומית. אבל לא די בכך. אנחנו צריכים לדעת להשתמש במתנה הזאת. הקשבה עצמית, התבוננות פנימית, בירור אמיתי של זהותנו הלאומית, כל אלה נדרשים היום כמו אויר לנשימה. אז בואו נעשה זאת בשמחה.
הצטרף לרשימת התפוצה שלנו וקבל את השיעור השבועי והחוברות החדשיות לדוא"ל