קלסתר פני המדינה קיבל עם השנים עיצוב בעייתי שהיום אנחנו יכולים לצייר אותו מחדש הרבה יותר טוב ומחובר למי שאנחנו באמת
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לב' אייר תשפ"ה
א. מי מרום ו' ח"ג שערי ארץ ישראל יח' – אי אפשר לזכות לארץ ישראל, אלא אם עוזבים את התרבות שבשאר הארצות, לא לחקות את אחרים, כי אם לעמוד על רגלי עצמנו ולהכיר את ערך העצמאות שלנו, שאין אנו זקוקים לשום עם ולשון ללמוד מהם אופני וסדרי הנהגת הממשלה, כי הכל כתוב ומפורש מיד ד' עלינו השכיל.. מצווים אנו לעזוב את כל דרכי וחוקי הגויים, ולהתנהג על פי חוקי התורה והמצוה, ובזה יתרומם כבוד ישראל בעולם.. ואם אמנם.. עבים ועננים עוברים על שמי ארצנו, וערפל תכסה פנינו מכמה אנשים, כסילים ומוכי עורון וסנורים, שלא יוכלו להביט בהבהקת אור הקודש ההולך ומתגלה, ואם כי מצד אחד הם מכריזים על עצמאות ישראל, הרי מצד שני אינם מודים בעצמאות ישראל ודומים להסתפק במשטר מדיני ככל הגוים אשר סביבותינו, ומתברכים בלבבם ללכת בשרירות לבם לבחול בתורת משה איש האלקים ולהעדיף על זה את החקים הבדויים של האומות, וטח עיניהם מראות כי רק את עצמם הם מבזים, להיות ללעג ולקלס בין העמים. אולם כל אלה לא יפחידונו, כי מעשיהם ומזמותיהם כצל עובר המה, ו"נצח ישראל לא ישקר", ולא רחוקים הימים שגם המה יעמדו על משוגתם ויפקחו עיניהם ויוכחו כי הלכו חשכים ואין נוגה למו, ויחפשו את דרך הקדש לבקש את ד' ואת דוד מלכם.
ב. מאמרי הראי"ה דרך התחיה - הפסיכיקה המציאותית מתגלה בהויתה בחזיונות הבלתי מצויים של גדולי ההסטוריה, אלה שהפכו באישיותם עולמות מלאים, מחקו תוים שהיו חקוקים בכח ברזל בחלמיש צור, וחקקו תחתם אחרים חזקים ויפים מהם ושנו בקלסתר הפנים של האנושיות כולה, או של סעיפים אחדים ממנה ההולכים ופועלים על כולה.
ג. אורות התחיה כו' - אחרי המגרעות הרבות, שאנו רואים בדרכי חיינו הכלליים בדורנו בכלל ובארץ ישראל בפרט, הננו מוכרחים להרגיש שאנו נולדים מחדש, מתחתית המדרגה הננו הולכים ונוצרים עוד הפעם כימים מקדם. כל הרכוש הרוחני של העבר הולך ונבלע לכאורה במקורו, ויוצא הוא בפנים חדשות, מקוטנות הרבה בכמותן, אבל רעננות מאד ועלולות לצמיחה גדולה, מלאה חיים עזיזים, באיכותן. הננו קרואים לעולם חדש מלא זוהר עליון, לתקופה חדשה שתעלה בחסנה על כל התקופות גדולות הערך שקדמו לה.
ד. מאמרי הראי"ה עמ' 298 – ירושלים – כשאנו מדברים ועסוקים בבנין ירושלים הלא הנה עומדים אנו בגיא חזיון. תבנית הקודש וההראל ובנין בית המקדש, אשר לא יעלה עוד כעת על לב איש לאמר שיכוננוהו ידי אדם בימינו בכל שיא גובה קדשו, כבר יתנו עלינו איזה קוי אור מהודם. והדעה שהננו העם אשר לו בית תפלה לכל העמים נועד, הגוי אשר ירומם את רז אור חיי האמונה בסוד שיח קדשה לרום גבהו, לפלס נתיב לאושר אין קץ לכל גויי תבל, בגדולתו ותפארתו בודאי הרבה יותר מאשר פלס להם בירידתו ודלדולו, הדעה הזאת ההולכת ומתאמצת בפועל החיים בבנין ירושלים, אשר ילך ויקיף את כל נאות יעקב מסביב בכל הגויים אשר הודחו ובכל החורים אשר התחבאו שמה עם שרידי חרב, היא תתן לנו פנים חדשות ותחדש כנשר נעורינו בגאון שם ד׳ מהיכל קדשו, תרחיב את מחשבתנו ותעורר את חושי הקודש העמוקים להיות נוהרים אל גאון ד׳ ואל טובו, מלאי חיים וגבורה אדירה.
ה. אורות – זרעונים ז' - רוח א-להים עליון זה שוכן בכנסת ישראל בקרב החביון היותר גנוז, בקדש הקדשים, באישון עין ששם אמונת א-להים גנוזה, מלובשת בלבוש דת משה ויהודית. ההזיה הנגלית, המתעבת בחולשת כח הכרתה את כל עושר צפון ונעלם, החשיכה את העינים וקצרה את חוג הראות הרוחני בבנותה חומת סינים גסה לחופש הרוח, אשר באויר מעופש זה נולדה גסות הכפירה בצורתה המנוולת שאנו רואים אותה בימינו. וכשזו נזקקת אל הלאומיות בוררת היא ממנה דוקא את חלקיה היותר רעים, העלולים לשחת את כל הוד שבצלם האדם הפרטי אשר נכח א-להים דרכו. בלא טל חיים של אהבת א-להים, של יראת הוד מלאה בינה ודעה ושל אמונת חיים מלאה חופש, משרכת הלאומיות את דרכה ללקט שעורים מגללי בהמתן של אומה שפלה, וברוח קדור מלא זעם וחלי תתימר בחיצוניות של שפה שאינה מכרת את עזוז רוח קדשה, של ארץ שהיא מתכחשת לפליאות סגולותיה, של געגועים של סיגי סיגים שזרקה מהם כל יסוד מזין ומחיה. לאומיות כזאת כל מה שהיא יותר רוממה ונאצלת ביסודה היא מתגנה יותר על מחזיקיה, ומאצלת עליהם מהזוהמא של טומאות שוליה. אין אמונה ואין דעת אלהים, אין הוד מוסר ואין גבורת רוח, – ואיה דם הנפש אשר תחיה בו? זהו מעמד המצר של כנסת ישראל, אשר תרד אליו בהכרח סמוך ליקיצתה לתחית אמת. ובהקיצה תשליך ממנה בזעם נמרץ את כל סיגיה, ובחפץ א-להי תקבץ אליה את כל טובה. ממרומי קדש תחיה את כל אוצרותיה ומזוהר עליון יזהירו כל חמדות געגועיה. צלצלי שירה, הדרת שפת קדש, צבי ארץ חמדה, בחירת א-להים, עליצות גבורה וקדש קדשים, ישובו להררי ציון. באש מצרף ובבורית מכבסים של הנשמה המקורית, בגנזי האצילות הא-להית ובאור חסד ונועם עליון הספון בקרבה, ישובו ויטהרו גם כל הלבושים היותר חיצונים אשר עוטפה בהם נשמת האומה ורוחה. ממקור עדן עליון יזלו בשמים רבים להסיר את ריח הזוהמא אשר קלטה הלאומיות המגושמת הסגורה בחמרניותה, וכהנדף עשן ינדפו כל אותם רוחות הקטב אשר מלאו את הארץ, את השפה, את ההיסטוריה ואת הספרות. "ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם, ומכל גלוליכם אטהר אתכם, ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם, והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר, ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם, וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לא-להים".