חז"ל החמירו בענייני מידות וביטלו אפילו מצות עשה מחשש מראית עין של יוהרא
אם ברור לך שמעצתך הטובה יפול חברך למידה רעה אל תיתן לו עצה זו
כשאין ברירה ואין דרך אחרת לקיום מצוה מסויימת מותר לומר הצריך לשם כך
האיסור לדבר דיבורי גאוה הוא מצד עצם הדיבור הרע ולא רק משום שיביא לגאוה
ההולך בדרך הטוב אינו נבהל מחסרונותיו המתגלים בהשתלמותו, הפחדן מדחיקם בגאוה הזויה
כשתאות ריגושי הגוף נגמרת מתחילים לחפש ריגושים רוחניים דוגמת שכרות וגאוה הזויה
כל דבר במקומו הנכון מעניק נחת אבל מחפשי הריגושים מדמיינים שמהומת התאוות היא הנכספת
בשונה מהמלאכים זכה האדם לעצב את חווית חייו ומעלתם בהשתדלותו המשפיעה על הכל
החיים הם חסד מהבורא הרגשת החיים היא הרגשת מציאות המתחזקת מחוויות טובות
כל מידה מורכבת ממספר יסודות, הכרת יסודות הגאוה תאפשר לצאת ממנה בהצלחה
שכנת הענוה שיש להרחיקה היא מידת העצבות אבל שורשן שונה לגמרי
שכנות הגבורה שיש להרחיקן הן הכעס הגאוה הנקימה ועוד יש לנסר את הגבורה ולא לוותר עליה
לא די להתלהב ממידה טובה צריך גם גבורה נפשית להעמיק ולהתמיד בתיקונה הארוך
כדי לנסר מידה טובה משכנתה יש להעמיק בציור מהות כל מידה ולהבחינה ממידות שכנות
התיקון מתחיל בידיעת המידות והתלבשות הנפש בהן ובנסירתן ממידות שכנות בלתי רצויות
