התלמוד הירושלמי מדבר על 'קמעא קמעא' אבל הפריחה המהירה של מטה אהרון מבטאת דוקא גאולה מהירה. אז מה הכיוונון?
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכט' סיון תשפ"ה
א. במדבר יז' – ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים. רש"י - ולמה שקדים, הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות, אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא, כמו שמצינו בעוזיה והצרעת זרחה במצחו. אבן עזרא - ודרך דרש, כי שקדים כמו כי שוקד אני. במדבר יז' - ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם.
ב. חזקוני – ויצץ ציץ. סימן שיצאו ממנו כהנים נושאי נזר ציץ הקודש. ויגמול שקדים. סימן שיצאו ממנו כהנים ששוקדים על עבודתם כדאמרינן כהנים זריזים הם. שבת כ. - וכהנים זריזין הן. רש"י - שכולם היו בני תורה וחרדים ונזכרים, ולא אתו לחתויי משתחשך. ברכות ט: - דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זירא מאי קראה ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים. רש"י - ותיקין - אנשים ענוים ומחבבין מצוה.
ג. ירמיהו א' - ויהי דבר ה' אלי לאמר מה אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד אני ראה. ויאמר ה' אלי היטבת לראות כי שקד אני על דברי לעשתו. רש"י - היטבת לראות - השקד הזה הוא ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות אף אני ממהר לעשות דברי, ומדרש אגדה השקד הזה הוא משעת חניטתו עד גמר בישולו עשרים ואחד יום כמנין ימים שבין שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר לתשעה באב שבו נשרף הבית. מצודת ציון - שוקד - ענין מהירות כמו וישקוד ה' (דניאל ט).
ד. בראשית יח' - וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות. ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו. רד"ק - להודיע זריזותו ושמחתו באורחי' ולהאכילם מיטב המאכלים כמו שאמר סולת, וכן אמר רך וטוב. וכן ראוי לעשות וללמוד ממדות אברהם ולפיכך נכתב הספור הזה. בראשית רבתי - מהרי שלש סאים. והיכן נפרע לבניו שנאמר מהר קח את הלבוש.
ה. ברכת אהבת עולם – מהר והבא עלינו ברכה ושלום מהרה מארבע כנפות כל הארץ, והוליכנו מהרה קוממיות לארצנו. ברכת גואל ישראל – ומהר לגאלנו גאולה שלמה למען שמך. ברכת המינים – וכל אויביך וכל שונאיך מהרה יכרתו ומלכות הרשעה מהרה תעקר. ברכת בונה ירושלים – וכסא דוד עבדך מהרה בתוכה תכין ובנה אותה בנין עולם במהרה בימינו.
ו. אגרות הראי"ה ג' תשנג' - לא חלישות כח הוא זה מה שישועתם של ישראל היא קמעא קמעא כי אם גבורת גבורות. ירושלמי יומא פ"ג ה"ב - א"ר חייא רובה לר"ש בן חלפתא בר ר' כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל שהיא הולכת היא הולכת ומאיר. ישעיהו ס' - אני ה' בעתה אחישנה. שיר השירים רבה ח' - ר' אחא בשם ר' יהושע בן לוי אמר (ישעיה ס') אני ה' בעתה אחישנה, לא זכיתם בעתה, זכיתם אחישנה, כן יהי רצון במהרה בימינו אמן.
ז. בראשית לד' - הרבו עלי מאד מהר ומתן. רש"י - מהר – כתובה.
ח. שבת צז. - אמר רבא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא מדה טובה ממהרת לבא ממדת פורענות, דאילו במדת פורענות כתיב ויוציאה והנה ידו מצרעת כשלג ואילו במדה טובה כתיב ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו מחיקו הוא דשבה כבשרו.
עין איה שבת פי"א יז' - יסוד ההויה הוא הטוב. המדה הטובה היא המגמה של המציאות בכללה, והיא אחודה בשורש החיים של מקור החיים, מקור הטוב. עומדת היא בשביל כך למעלה מכל צמצומים והגבלות של זמן ושל מקום, ומתוך [כך] אפילו ברדתה למאורעות הזמן והמקום, רשמי העילוי ותגבורת המעוף ניכרים בה והיא ממהרת לבא. מה שאין כן במדת הפורענות, שכל ענינה במציאות איננו אלא טפל ועראי, וכל ערכו אינו כ"א לשמש את הטוב, לצחצח את כלי הקבלה שלו, ולהביא את היצור למעמד של הופעה כזו שיוכל לקבל את שפעת הטוב בכל שטפה. ומתוך כך כל העיכובים הכרוכים בזמן ובמקום הנם קשורים עמה, ומעכבים את מציאותה והגלותה.. במדה טובה, שהיא עצמית, כתיב "ויוציאה מחיקו והנה שבה כבשרו", מחיקו הוא דשבה כבשרו. המדה הטובה, היא חודרת בעצמיותם של הדברים, בהקשר העצמי שיש לה עם שורש ההויה המתעלה מכל לחצים ועכובים של זמנים ושל מקומות, והיא ממהרת לבא. "כי זה א-להים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות". "חסד אל כל היום". "כאור בוקר יזרח שמש" , בוקרו של אברהם, מכון הזריזות, "וישכם אברהם בבוקר", אוצרה של המדה הטובה הממהרת לבא, "אני ד' בעתה אחישנה".
ט. אורות הקודש ב' התעלות העולם יד' - האיטיות שבסדר המציאות, ההגבלה שבטבע, הרשלנות החיצונית שלה, הצמצום שבעליות רוחניות, הארעיות שבנסים, כל אלה מחזיקי היסוד של ההתעלות הבלתי פוסקת, שהוא היסוד הפנימי של המציאות, שיש לו גבול בתוך גבולו, שתספיק הירידה של התגלות המציאות העולמית, עד עומקה היותר ירוד, ועד מחשכה היותר אפל, לעליה נצחית, בלא שום הפסק. וכל תקופה איטית מכינה כח לתקופה יותר מהירה בעליתה, עד המהירות היותר עליונה. ינהגנו עלמות, בזריזות, כאלין עולמתא. רצוא ושוב כמראה הבזק.
י. מסילת ישרים ז' - כל מעשיהם של צדיקים תמיד במהירות. אברהם כתוב בו: וימהר אברהם.. רבקה, ותמהר ותער כדה.. וכן אמרו במדרש (במדבר רבה פרשה י): ותמהר האשה וגו' (שופטים יג), מלמד שכל מעשיהם של צדיקים במהירות, אשר לא יתנו הפסק זמן לא אל התחלת המצוה ולא אל השלמתה. ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו, ודאי שלא יתעצל בעשית מצותיו, אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה, כי לא ינוח ולא ישקוט עד אם כלה הדבר להשלימו. ואמנם, התבונן עוד, שכמו שהזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימי, כן מן הזריזות יולד ההתלהטות.. והחשק והחפץ יתגבר בו וילך. אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו, גם תנועת רוחו תשקע ותכבה.. כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית.. כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון.
יא. עולת ראי"ה א' - ותבנה בית המקדש, במהרה בימינו. השאיפה למהירות הבנין נותנת מעוף של קדושה מברקת בנשמתנו.