אחת המושכלות הראשונות של מוסריות העולם היא שאויב רשע ומפלצתי יש להשמיד עד כלותו ואלו הם הרחמים המוסריים באמת
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליג' תמוז תשפ"ה
א. במדבר כג' – הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. רש"י - הן עם כלביא יקום וגו' - כשהן עומדים משנתם שחרית, הן מתגברין כלביא וכארי לחטוף את המצות, ללבוש טלית לקרוא את שמע ולהניח תפילין. לא ישכב - בלילה על מטתו עד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו. כיצד, קורא את שמע על מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום, בא מחנה וגייס להזיקם, הקב"ה שומרם ונלחם מלחמותם ומפילם חללים. דבר אחר הן עם כלביא יקום וגו'. כתרגומו. אונקלוס - לא ישרי בארעיה עד דיקטול קטול ונכסי עממיא יירת. יונתן - יחידאה הוא עמא הדין, נייח ושרי כאריא בגבורתא וכליתא מתנטלין, לא דמכין הינון, עד דיקטלון קטול רב בבעלי דבביהון וביזת קטוליא ירתון. אבן עזרא - ודם חללים - המלקוח ואת כל חילם. אלשיך - לא ישכב עד יעשה שני הדברים, אכילת בשרם בחרב ושתיית דמם הוא ממונם. רש"ר הירש - הוא המשך התיאור של גבורת הארי; אלא שישראל יזכה בה בדרכי שלום, בכוחותיו המוסריים והחברתיים.
ב. זכריה ט' - הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור.. והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה ודבר שלום לגוים ומשלו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ. מצודת דוד - המלך המשיח לא יכניע את כולם ע"י מלחמה כ"א בדברי שלום יכניעם להיות סרים למשמעתו וזה יהיה העיקר והמלחמה טפלה לו.
ג. תהלים קי' - לדוד מזמור נאם ה' לאדני, שב לימיני, עד אשית איביך הדם לרגליך. מטה עזך ישלח ה' מציון, רדה בקרב איביך.. נשבע ה' ולא ינחם, אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק.. ידין בגוים מלא גויות.. מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש. מצודת דוד - נאם ה' לאדוני - ארז"ל כאשר נצח אברהם את אמרפל והמלכים אשר אתו, שאלו העובדי גלולים את אליעזר עבדו, היאך במתי מספר נצח אברהם עם רב כזה והשיב להם, ה' אמר לאדוני אברהם, שב בבטחון לתשועת ימיני ולא אשקוט עד אשים אויביך מרמס לרגליך כהדום הזה. ישלח ה' מציון - ר"ל לא תנצחם בכחך כי אם בכח ה' השוכן עתה בציון. ידין בגוים - ה' הוא עשה דין ומשפט בעובדי גלולים ההם עד שמקום המלחמה היה מלא גויות מפגרים מתים. מנחל בדרך ישתה - היה שבע מדם הרוגיהם כמו השותה מים די שבעו מנחל השוטף בדרך שבני אדם הולכים שאין מי ימחה בידו כי מימיו מרובים והוא במקום המופקר לכל, כן מן השמים הפקירו לו דמם והרבה להכות בהם. על כן - על כי מן השמים הפקירו לו דמם, לכן היה מרים ראש לנצח אותם אבל לא בכח ידיו.
ד. אור החיים - ודם חללים ישתה, לפי שבטבע אנושי כשירבה להפיל חללים תיקר בעיניו נפש הנשארים, לזה אמר אוי להם לאומות, כי עם אלה, הדם בעיניו כמשקה אשר ישתה, ואינו נחשב בעיניהם הדם בגדר הריגה אלא בגדר שתיה, ודקדק לומר ישתה, לפי מה שהקדמנו כי על ידי הריגת עכו"ם נדבקים חלקי הקדושה בעם ה' בסוד כי לחמנו הם. כמו כן אמר כאן ישתה, והבן.
ה. אגרות הראי"ה א' פט' - ועניני המלחמות, אי אפשר הי' כלל, בשעה שהשכנים כולם היו זאבי ערב ממש, שרק ישראל לא ילחם, שאז היו מתקבצים ומכלים ח"ו את שאריתם; ואדרבא הי' מוכרח מאד גם להפיל פחד על הפראים גם ע"י הנהגות אכזריות, רק עם צפיה, להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה.
ו. העמק דבר - הן עם כלביא יקום. שהוא גבור בטבעו. וכארי יתנשא. ארי יש לו טבע התנשאות הנפש, שעל כן מכונה בשם מלך החיות, וזה מועיל לו הרבה להפיק רצונו יותר מכפי כחו גם כן, באשר אינו רוצה שיגרע כבודו, אם לא ימצא ידו לעשות מה שהחל או מה שראוי לפניו שיחוש לכבודו, וזהו ברכת ישראל לבד שמתגבר בטבע, עוד כארי יתנשא ינשא נפשו בכבוד המעלה כשנכנס למלחמה, עד כי זה וזה גורם אשר לא ישכב וגו'.
ז. אורות ישראל ט' ו' - ודאי יש צורך לעולם וגם לישראל בגבורים כובשים. אבל מה שיתן את רוח הגבורה להיות הולך וחי מתאים לטבע האומה במקוריותה, זאת היא כל תביעת הקדושה, התורה והמצוה, גודל ההשגה וטהרת החיים וקדושתם.
ח. במדבר כג' - לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' א-להיו עמו ותרועת מלך בו.. כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא. רש"י - לא הביט הקדוש ברוך הוא און שביעקב, כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם ובעמלן שהן עוברין על דתו. עמל - לשון עבירה.. לפי שהעבירה היא עמל לפני המקום. ה' א-להיו עמו - אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן. ותרועת מלך בו - לשון חבה ורעות. כי לא נחש ביעקב - כי ראוים הם לברכה שאין בהם מנחשים וקוסמים.
ט. אורות ישראל ז' יט' - אלה הרחוקים אשר המעין של הרגשת הנשמה הישראלית בטבעיותה נפתח אצלם, אע"פ שעדיין המים הולכים מדולחים, בחיצוניות שבחיצוניות, המים הרעים ששתו מהם המזיקים עדיין שוטפים הם, הביצה הירוקה וכל המחלות המקננות בה עדיין נותנת היא את באשה, אבל זה יחלוף מהר, יבאו המים הזכים והנקיים, אשר מן המקדש המה יוצאים, תבא אחרי ההרגשה הגסה החיצונית ההרגשה העדינה והמלאה גודל וגבורה פנימית, אז כאיל ידלג ישראל, כארי יתנשא, כלביא יקום, יצרח ויהמה כהמות ים על טמטום חושיו הרוחניים, אל א-להיו ואל טובו יפחד בבקשו את ארצו ומלכותו. האח מה נוראה היא התשובה החיה והרעננה הזאת, הרים תפוצץ, סלעים תשבר, חומות ברזל תהרס, ותשובה מלאה תתלקח בכל גבורת הוד רעמה.