שמחה נראית לנו איזה ענין של חיזוק הנפש אך מתברר שזוהי תנועת החיים הבריאה של נשמת ישראל שהכרחית לכיבוש ארץ ישראל
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לו' כסליו תשפ"ו
א. בראשית כט' – ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי. ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי ויתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון. ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי. ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה ותעמד מלדת. אלשיך - הנה הבן הראשון היה ראוי תקראנו שמעון, כי שמע כי שנואה היא. ועוד למה בראשון אמרה ראה ובשני שמע.. אך הנה יש שנאה ויש העדר אהבה בלבד. והנה מה שהיה מראה לה, לא היה רק שלילת אהבה אך לא שנאה. על כן בראשון אמרה כי ראה ה' כו' כי עתה יאהבני. אך בראות בן שני אז אמרה אם לא היה הענין רק העדר אהבה, היה מספיק בן אחד להקנות אהבה, אך בהיות שנים אמרה אין זה כי אם שבוחן לבות ה' הוא הבין מה שלא נהיה גלוי, והוא כי שנואה אנכי, ועל כן ויתן לי גם את זה, ויהיה שמע כד"א שמעני אדוני לשון הבנה.
ב. משלי כ' - נחלה מבהלת בראשנה ואחריתה לא תברך. רש"י - שנבהל למהר וליטול תחלה כגון בני גד ובני ראובן שמהרו לטול חלקם בעבר הירדן.. ואחריתה לא תבורך - שגלו כמה שנים קודם שאר השבטי'. דברים לג' - וזאת ליהודה ויאמר שמע ד' קול יהודה. רש"י - כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה, ואף כשחלקו ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה שנאמר (יהושע יט') מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון. דברים י' - הבדיל ד' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ד' לעמד לפני ד' לשרתו ולברך בשמו.. על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו, ד' הוא נחלתו.
ג. דברים טז' – שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות. ועשית חג שבועות.. ושמחת לפני ד' א-להיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך במקום אשר יבחר ד' א-להיך לשכן שמו שם.. חג הסכת תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך. ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחג לד' א-להיך במקום אשר יבחר ד' כי יברכך ד'
א-להיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח. שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' א-להיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות ולא יראה את פני ד' ריקם.
ד. דברים כח' - תחת אשר לא עבדת את ד' א-להיך בשמחה ובטוב לבב. רבינו בחיי - והשמחה במעשה המצוה, מצוה בפני עצמה. העמק דבר - חוזר לאותו חלק שנשאר בארץ ישראל.. אשר המה היו בכחם להיות שמח וטוב לב בארץ ישראל.
ה. אורות הקודש ב' הטוב הכללי כח' - כשם שההויה המוחשית היא טבועה על התנועה התדירית, כן ההויה הרעיונית טבועה היא על השמחה הבלתי פוסקת, שמח הוא העולם, שמחה היא ההויה הפנימית כולה. מעכבים חלקיים משביתים תנועה חלקית, ומעכבים כדוגמתם בעולם הפנימי משביתים את השמחה. יורד הוא רוח החיים מתנועת שמחתו העצמית, על ידי ההשבתות של אסורו בעבודת החיים הטבעיים הגלמיים, משלים הוא את חוסר שמחתו בתקוות אושר, שהוא מציירם לפי מצבו, הולך הרוח ומתגדל, ומכיר ביותר מדי גדלו את האפסיות שבתקוות הללו, ונקודת שמחתו יורדת, עד שהוא מתגדל כל כך, עד שהוא מכיר שאין כל סבה להשבתת השמחה המקורית, השמחה ההויית, שמחת מעון עולמים, ואיננו נזקק עוד לרקם ציורי תקוות נובלים. וצדיקים ישמחו יעלצו לפני ד' וישישו בשמחה.
ו. אורות הקודש ג' מוסר הקודש קלד' - בארץ ישראל אפשר להמשיך שמחה דקדושה גם ממקום השמחה בעצמה, אבל בחוץ לארץ אי אפשר להמשיך שמחה, מפני הקטיגוריא והחרון של כחות הדין שבחוץ לארץ, כי אם על ידי שאיבה של שמחה ממקור העונג, ששם אין שום מניעה ופגע מגיע. ומשום הכי אפילו משום צער החורבן שמחה הוא דאסור, הא תענוג שרי. וכשמתענגים באהבה בתענוגים ממקור הקודש, יורדת היא למטה שמחה טהורה מדושנת עונג, שהיא ממשכת את אוירא דארץ ישראל קצת גם בחוץ לארץ, להשיב נפש המיחלים לחסדי השם ית', המצפים לראותה ולשמוח בשמחתה, זכרני ד' ברצון עמך פקדני בישועתך, לשמח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתך.
ז. אורות התשובה טז' א' - ו"קופה של חשבונות" היתה דוקא למטה מירושלים, מפני שירושלים עצמה היא "משוש כל הארץ", מכון השמחה של אור התשובה העליונה. אורות התשובה יד' יא' - מרעיונות כאלה של קדושה ושל תשובה שהם מביאים לידי עצבות צריכים להתרחק לפעמים, כי יסוד השמחה הקשורה בעומק הקדש הוא גדול מכל תוכן של קדושה ושל תשובה אחרת. על כן, כאשר באות לו מחשבות של יראה ושל תשובה בדרך עצבון יסיח דעתו מהם עד שתתכונן מחשבתו, ויקבל עליו כל התוכן של קדושה ושל יראת שמים בדרך חדוה ושמחה הראויה לישרי לב עובדי ד' באמת.
ח. קובץ ב' רכב' - צריך צדיק להאמין בעצמו שהוא ראוי לשמח במצוות, שמחה שאין כל העולם כולו כדאי הוא לה, שמחת עולמים, ובפרט בזמני שמחה, שאין קץ לאושר המתגלה בעצם הזמן ובמצוותיו. מגרשים לגמרי מן הלב את כל החשבונות הקודרים, שהאדם יכול להעיב על ידם את חייו הרוחניים, שמחים בד', בקדושת גילוי אורו בתוכיות נשמתנו, המתאגדת עם תוך העולם כולו, ועולה בהכרתה בשלהבת פנימית, להתקשרות רוחנית באור ד' ועליצותו, בעז קדשו המחיה כל, ממלא כל ומקיף הכל, מחולל ומוליד, צדיק כביר.
ט. עולת ראי"ה א' א' - מודה. ראשית ההופעה של צהלת החיים מביאה עמה את השמחה העליונה בחדות הקודש, שהיא מתבטאת בכל מלא הודה בבטוי "ההודאה". הכרת התודה לאלוקי עולם, אדון כל המעשים, המחיה חיים בטובו, היא אוצר הטוב.. והנשמה מתנהרת בה ומתמלאה אורה ושמחה.