השמדת האויב היא חיוב גמור ומשימה מוסרית ראשונה במעלה! אשריכם לוחמי ישראל שאתם זוכים להביא עולם טוב יותר.
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור ליז' אלול תשפ"ה
א. דברים כו' – והיה כי תבוא אל הארץ אשר ד' א-להיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ד' א-להיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ד' א-להיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לד' א-להיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ד' לאבתינו לתת לנו. ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ד' א-להיך. וענית ואמרת לפני ד' א-להיך.. ויוצאנו ד' ממצרים.. ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש. ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ד' והנחתו לפני ד' א-להיך והשתחוית לפני ד' א-להיך. ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' א-להיך ולביתך. דברים כח' - והיה אם שמוע תשמע בקול ד' א-להיך לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום.. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך.. יתן ד' את איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך.
ב. מלכים א' כ' - ויפקד בן הדד את ארם ויעל אפקה למלחמה עם ישראל.. ויגש איש הא-להים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ד' יען אשר אמרו ארם א-להי הרים ד' ולא א-להי עמקים הוא ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי אני ד'.. ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד. וינסו הנותרים אפקה אל העיר ותפל החומה על עשרים ושבעה אלף איש הנותרים ובן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר. ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם, נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך. ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל מלך ישראל ויאמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי, ויאמר העודנו חי אחי הוא.. ויצא אליו בן הדד ויעלהו על המרכבה. ויאמר אליו הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב וחוצות תשים לך בדמשק כאשר שם אבי בשמרון, ואני בברית אשלחך ויכרת לו ברית וישלחהו.. וילך הנביא ויעמד למלך על הדרך ויתחפש באפר על עיניו. ויהי המלך עבר והוא צעק אל המלך ויאמר עבדך יצא בקרב המלחמה והנה איש סר ויבא אלי איש, ויאמר שמר את האיש הזה אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול. ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא איננו, ויאמר אליו מלך ישראל כן משפטך אתה חרצת. וימהר ויסר את האפר מעלי עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנבאים הוא. ויאמר אליו כה אמר ד' יען שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו. רש"י - איש חרמי - איש מלחמתי.. ומדרש אגדה כמה מצודות וחרמים פרשתי לך עד שנפל בידך.
ג. רמב"ם הלכות מלכים פ"ט הי"ד - ובן נח שעבר על אחת משבע מצות אלו יהרג בסייף, ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו.
ד. עמוד הימיני טז' פ"ה א' - ולא מצינו במלחמה גם חובה לדקדק ולהבדיל בין דם לדם. ואעפ"י שלאחר שכבשו עיר של שונא אסור להרוג את הטף והנשים כמו שכתב הרמב"ם (פ"ו ממלכים ה"ד): ואין הורגים לא אשה ולא קטן.. מ"מ ברור שדין זה אמור רק לאחר שכבשום ונמצאים תחת ידינו, אבל במהלך המלחמה, כשצרים על העיר וכיו"ב אין שום חובה ואין גם אפשרות לדקדק בדבר. עמוד הימיני טז' פ"ה כד' - ובמלחמה אי"צ לדקדק ולהבחין בין צדיק לרשע כי זהו טיבה של מלחמה שאינה נותנת אפשרות דקדוק, וגם בדרך זו הותרה המלחמה, כל עוד שנוהג זה מקובל על העמים.
ה. ברכות לג: - האומר על קן צפור יגיעו רחמיך.. משתקין אותו.. מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים ואינן אלא גזרות. רש"י - מדותיו - מצותיו, והוא לא לרחמים עשה, אלא להטיל על ישראל חקי גזרותיו; להודיע שהם עבדיו ושומרי מצותיו וגזרות חוקותיו, אף בדברים שיש לשטן ולנכרים להשיב עליהם, ולומר מה צורך במצוה זו.
ו. עין איה ברכות א' פ"ה קג' - בהיות האדם מצייר שמדת הרחמים היא המדה הכללית וישים תכליתו להשתמש במדת הרחמים, יבא מזה לידי הפסדת הסדר וירחם גם על הראויים להתאכזר עליהם, "וכל המרחם על האכזרים סופו להתאכזר על הרחמנים" כדחז"ל. ע"כ ראוי להשכיל כי המדה היותר שלמה היא מדת החכמה והיושר הא-להי, שהוא מחלק בקו לכל מדה פרטית להשתמש בה במקומה ומציין מקום גם למדת הרחמים.
ז. אבות פ"ד כב' – ר' אלעזר הקפר.. הוא היה אומר.. והחיים לידון לידע להודיע ולהודע שהוא א-ל הוא היוצר הוא הבורא. עולת ראי"ה ב' קעד' פרקי אבות – החיים אינם כי אם דעת, אלא שיש דעת גדולה והיא חיים גדולים, ויש דעת קלה והחיים ההם ג"כ קלים. שהרי אם יעשה החי כל פעולות החיים ובפנימיותו לא ידע מהן, אינו נקרא חי כלל. וכן כל ההנאות שבעולם הן רק ידיעות של דבר מהנה, אלא שהן מתחלקות לפי הדרכים, שעל ידם אפשר להגיע לאותה הידיעה: יש ידיעות הבאות ע"י שמיעה ויש ע"י ראי' ויש ע"י טעימה, ויתר החושים, אבל עכ"פ המהנה אינו כ"א הידיעה הטובה הנאותה, והחומר הוא הכלי שעל ידו מגיעים את הידיעה. גם כל מיני צער אינם כ"א ידיעות שאינן נאותות, שנודעות ע"י הרגש כוית אש או פצע או טעם מר וכדומה. נמצא שאפילו בחיי הגוף אין כלל חיים בעולם מבלעדי ידיעה..
ח. דברים יג' - ונתן לך רחמים. אור החיים - מקור הרחמים ישפיע בהם כח הרחמים מחדש לבטל כח האכזריות שנולד בהם מכח המעשה.
ט. שמואל א' טו' - ויאמר שמואל אל שאול.. וישלחך ד' בדרך ויאמר לך והחרמתה את החטאים את עמלק ונלחמת בו עד כלותם אתם.. ולמה לא שמעת בקול ד'.. וימאסך ד' מהיות מלך על ישראל. שמואל ב' כב' - ארדפה איבי ואשמידם ולא אשוב עד כלותם. ואכלם ואמחצם ולא יקומון.