627. אחרי מות – למה דוקא אנחנו

דור של אורות גדולים מעורבבים בבלבולים רוחניים אדירים כשמולנו אויבים מהסוג הגרוע ביותר. מה קורה כאן? למה דוקא אנחנו?

תגיות: הבדלה והכללה,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 627. אחרי מות – למה דוקא אנחנו

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכג' ניסן תשפ"ד
א.    ויקרא יח' – וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' א-להיכם. כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו. את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' א-להיכם. ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני ה'. רש"י –מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקולקלים מכל האומות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקולקל מן הכל. אשר אני מביא אתכם שמה - מגיד שאותן עממין שכבשו ישראל מקולקלים יותר מכולם.

ב.     ספרא ט' ח' - יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם ת"ל ובחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים. שו"ע אבן העזר כ' - נשים המסוללות זו בזו אסור ממעשה ארץ מצרים שהוזהרנו עליו.

ג.     כלי יקר - מסתמא יוסף בירר לאחיו ולבית אביו המקום שאינו מקולקל כל כך כדי שלא ילמדו ממעשיהם הדורות הבאים, וכן מסתמא הקב"ה בירר לישראל המקום שאינו מקולקל כל כך כדי שלא ילמדו מהם.. אבל לפירוש רש"י שפירש בהיפך זה ממש קשה וכי ס"ד... המקולקלים מכולם לא יעשו, אבל כמעשה אותן שאינן כל כך מקולקלין יעשו.

ד.     ספרא אחרי מות ט' ג'-ד' - מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים ת"ל כמעשה ארץ מצרים לא תעשו.. מנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם ת"ל אשר ישבתם בה.. ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו ת"ל אשר ישבתם בה לא תעשו. ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים ת"ל וכמעשה ארץ כנען לא תעשו.. ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו ת"ל אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו.

ה.    פנים יפות - פירש"י מגיד שמעשיהם של מצרים ושל כנענים מקולקלים מכל האומות וכו', והוא מתורת כהנים, ענינו שכל האומות שנתערב בהם ניצוץ קדושה יותר מתגרים בהם חיצונים לטמאות אותן בכח הניצוץ הקדוש שנתערב, יש לפרש מ"ש דהמע"ה בתהלים י"ז מושיע חוסים ממתקוממים בימיניך ולא אמר בימיניך ממתקוממים היינו שהמתקוממים הם בימיניך שהם מתקוממים בכח הקדושה ע"כ בכ"מ שגלו ישראל כדי להוציא ניצוצות הקדושות שבהם שנפלו שם כמ"ש חז"ל [פסחים פז ב] לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים.. ע"כ גברו בהם הטומאות.

ו.      במדבר טו' - דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת.. ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת.. וזכרתם את כל מצות ד'.. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם.. אני ה' א-להיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה' אלהיכם. רמב"ן - הזכרון הוא בחוט התכלת, שרומז למדה הכוללת הכל שהיא בכל והיא תכלית הכל, ולכן אמר וזכרתם את כל - שהיא מצות השם. וזהו שאמרו מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד וכו', והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות, כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא, ולפיכך נקרא תכלת. ואמר ולא תתורו אחרי לבבכם - להזהיר ממנה שלא יטעו בה. וזה הוא שדרשו רבותינו (ספרי שלח קטו) אחרי לבבכם, זו המינות, אשר אתם זונים, זו ע"ז, שלא יהרהרו מן התכלת במינות או בע"ז.

ז.     אורות ישראל ותחיתו כג' - מתוך גודל הכללות הנדרש להיות בעקבתא דמשיחא, יש שמתבלבל העולם עד שלא יוכל האדם למצא את בחינתו וערכו ויחוג וינוע מתלמוד אל תלמוד, ועמים רבים מתבלבלים ואינם יודעים גם הם את מקום אחיזתם ומטרת כונניותם, "ונוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה, וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום, והיה ביום ההוא יפקד ד' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה". הפקידה היא לא הכבדה וכליון כי אם חלוף מעמדים ותכונות.

ח.    אוה"ק ב' האחדות הכוללת כח' - שני קוים עוברים לפנינו בהדרכת הכלל והפרט, קו המבדיל, וקו המחבר. הקו המבדיל היא ההתכנסות האישית, שהיא באה מתוצאת השאיפה להשלמה רוחנית פנימית, מחשבתית והרגשית, ומזה גם כן טבעית ופעולתית, המסתעפת ממנה, שרק איש המעלה בהתבודדותו יוכל להשיגה, לציירה ולקנותה וכל אשר ירבו עליו חברים ומתחברים הנם עושקים ממנו את האושר העליון של הבדידה האצילית.. בהדרכת הכלל באה במקומה הבדלה כתתית, הבדלת שבט לוי ביסוד האומה, והבדלת הכהונה מתוכו. בזמנים המאוחרים, הבדלת חברים מעמי הארץ, ובכלל הרי הוא התוכן הרחב של הבדלת ישראל מן העמים.. אבל בתוך עמקה של הבדלה זו התחברות והכללה גנוזות הן.. האומה המיוחדה, סגולה מכל העמים. בשמרה את כל סגולותיה הפנימיות, בהתבדלה מכלם, הרי היא מוכנה להתכשר להעשות לאור גוים, ותשועת אפסי ארץ. וזאת היא נחלת ד' בכל דרך הקודש, הפרדה על מנת התחברות, להיפך מההכללה הגסה, המדברת גדולות ואומרת לאגד הכל בחבילה אחת, ומאבדת את כל הוד רוחני ואצילי. וסוף כל סוף על ידי החשכת החיים נעכר אור הדעת הצלול, והאהבה הגסה המיוחדה של כל בריה מתגברת ונעשית מזוהמה, עד שהכל מתפרד, והארץ כולה תנוע כשכור מכובד פשעה. סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא, ושם גופיה איקרי שלום.

ט.    אגרות הראי"ה א' שלב' - בזמן הקרוב לגאולה אין כח לקליפה להמציא אמונות רעות, כי אם להקליש ח"ו את אור האמונה בלב החלשים. וחלישות זו, אע"פ שהנלכדים בה חושבים שהיא כפירה, והם כמו נתפסים ברשת באין דרך הצלה, אין לה שום ערך של מציאות כלל כי אם חסרון הסברה והארת השכל והרגש, על כן מיד שמאירין להם בדרך ד', ע"פ דרכי שכל ישר והרגשות טובות, הולך האור ומאיר עליהם וסופם לחזור למוטב, והם שבי פשע ביעקב ואליהם יבא לציון גואל.. כי הרע שבהם איננו כי אם חיצוני ובתוכיות הנשמה הכל טוב וקדוש.