540. פרשת בלק – תועפות ראם

ראיתם פעם ראם עף? אז מדוע ממשילה התורה את כח ישראל לנצח את האויב לתעופת הראם? ואיך זה קשור לקרניו הנאות והגבוהות

תגיות: מלחמה, עם ישראל, גבורה יהודית,

האזן לשיעור:

צפה בשיעור:

דף מקורות - 540. פרשת בלק – תועפות ראם

השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לז' תמוז תשפ"ב
א.    במדבר כג' – אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו. רש"י - אל מוציאם ממצרים - אתה אמרת הנה עם יצא ממצרים, לא יצא מעצמו אלא האלהים הוציאם. כתועפות ראם לו - כתוקף רום וגובה שלו, וכן וכסף תועפות (איוב כב כה), לשון מעוז המה, ואומר אני שהוא לשון ועוף יעופף (בראשית א כ), המעופף ברום וגובה, ותוקף רב הוא זה, ותועפות ראם עפיפות גובה. אור החיים - אל מוציאם כי לא יציאה ראשונה לבד אלא בכל שנה ושנה מוציאם כנזכר, ונתן טעם כתועפות ראם לו פירוש כי ה' מוסיף ומחזק אותם לרוממם ואין קץ לרוממות אשר חשב ה' עליהם עד גדר שלא ישאר שום תערובת הרע בקדושה. מלבי"ם - משיב לו על מה שחשב להרע ע"י נחש או קסם, ואומר האל אשר הוציא אותם מארץ מצרים, האל הזה, הוא לו לישראל כתועפת ראם, כי מצרים היו עובדים למזל שור, אומר שהאל דומה כראם שהוא גבור יותר משור ומנגח בקרניו, כן התגבר על מזל שור בתועפת ראם ובגבורתו.

ב.     במדבר כד' – אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ. רש"י - אל מוציאו ממצרים - מי גורם להם הגדולה הזאת, אל המוציאם ממצרים, בתוקף ורום שלו יאכל את הגוים שהם צריו.

ג.     דברים לג' - בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה. יונתן - והיכמא דרימנא מנגח בקרנוי חיות ברא, היכדין יהוון בנוי דיוסף שלטין בעממיא כחדא בכל סיפי ארעא, והינון רבוותא דקטול יהושע בר נון בגילגלא דהוא מדבית אפרים והנון אלפיא דקטול גדעון בר יואש במדינאי דהוא מדבית מנשה. ספרי וזאת הברכה שנג' - וקרני ראם קרניו, שור כחו קשה אבל אין קרניו נאות, ראם קרניו נאות אבל אין כחו קשה, ניתן ליהושע כחו של שור וקרנו של ראם. תהלים כב' כב' - הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני. אבן עזרא - ומקרני ראמים שהם חזקים מכל הקרנות ושמעתי בני איש אומרים כי הראם יפיל עצמו מהר גבוה על קרניו ולא תשברנה.. וי"א כי קרניו גבוהים מכל הקרנות, והעד ותרם כראם קרני.

ד.     תהלים צב' - ותרם כראים קרני בלתי בשמן רענן. רש"י - בלותי בשמן רענן - לבלותי בשמן של שררה. בלותי כמו בלול בשמן. אבן עזרא - אמר ותרם כנגד ואתה מרום וטעם כראם שקרניו גבוהות מאד. בלתי בשמן רענן - שמן המור רענן קרן ראשי בלול. מלבי"ם - בלתי. כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה, והוא מן הכבד, רענן, רטוב ולח.

ה.    ברכות נד. - תנו רבנן, הרואה.. ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל.. צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום. ברכות נד: - אבן שבקש עוג.. אמר, מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסי, איזיל ואיעקר טורא בר תלתא פרסי ואישדי עלייהו ואיקטלינהו. אזל עקר טורא בר תלתא פרסי ואייתי על רישיה, ואייתי קב"ה הוא עליה קמצי ונקבוה ונחית בצואריה; הוה בעי למשלפה, משכי שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפה, והיינו דכתיב, שני רשעים שברת; וכדרבי שמעון בן לקיש, דאמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב שני רשעים שברת, אל תקרי שברת אלא שרבבת. משה כמה הוה, עשר אמות, שקיל נרגא בר עשר אמין שוור עשר אמין, ומחייה בקרסוליה וקטליה. עין איה ברכות ט'  ח'-ט' - לזכר עולם צריך ודאי להיות איך הגבורה החומרית בקשה להיות עוקרת את כל הגבורה הרוחנית. סמל הגבורה החומרית בעולם הוא ודאי עוג מלך הבשן.. בהיותו מלך רועה בעמו לפי רוחו ראה את כל ההצלחה והתעודה רק בתגבורת הגבורה החומרית, ומה רע היה בעיניו בראותו שקם עם קטן ודל, עם חלש ורפה כח, שאין כחו כ"א ברוחו הנשגב, ברוח ד' אשר עליו, רק בזה תועפות ראם לו, "לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי אמר ד' צבאות". הנה בקש לידות אבן, להורות לכל, כי אין מעמד לתקיפות הרוח נגד הזרוע. ע"כ האבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל, ראויה היא להיות לזכר נפלאות תמים דעים כי יקום יעקב אף כי קטן הוא, ותולעת יעקב תגדל ותעש חיל בכחה לאלהיה.

        ..הגבורה החומרית, מוכנת היא להשבר גם בפני פגעים קלים מפגעי הטבע, בריות קטנות מחוללות מחלות יצעידו גם את הענק היותר גבוה ואמיץ אל באר שחת, ובהפרע פרעות בהדרת עז גבורתו החומרית, ע"י מה דאייתי הקב"ה עליה קומצי ונקבוה, אז תהי' עליו גם גבורתו למשא, נחית אצואריה, לעול על צוארי' חיי חולי ויסורים.. וכח חייו האדיר יתמיד למורת רוחו ומכאוביו יגדלו ביותר.. אז יחפץ להנצל מרעת הגבורה החומרית. בעי למשלפה, אבל כבר הגביר עליו חומריותו עד אין חקר, שיניו שהשתמשו רק להגביר עצם ידו.. בהיות כל רעיון נאצל רחוק מכליותיו, משכוה שיני' להאי גיסא ולהאי גיסא. תאות החיים החזקה מעבר מזה, כח החיים האמיץ מעבר מזה, ימשיכוהו אל חיי הגוף הדומים עליו כמשא. כן משפט היחיד המתמכר רק לעז גופני, וכן משפט העם כולו האומר לחיות רק על אגרופו וכח ידו, הוא ירגיש לעת זקנתו ההיסתורית כי גבורתו תהי' לו למוקש. התגברות התאות החומריות הבאות ומתגברות בלב בני העם המתמכר רק לחיי חומר גסים, יגרמו שתהי' יד איש באחיו לרעה ולבסוף יבער אש התשוקות הבהמיות גם את החסן הגופני. ואם ירצה אז בהמס ליחו לבחור בחיים חלשים אבל מלאי מנוחה, לא יוכל כי כבר התמכר אל השדרות השפלות שבחיים ושיני רשעים שברת, ע"י מה ששרבבת אותם, כי ארכו מאד והרחיבו מקומם על חשבון המקום הראוי להחיים הרוחנים באור ד'. ע"כ כאחרית הגבור החומרי הנערץ הזה, כה אחרית כל גויים שכחי אלהים, אשר שמו בשר זרעם ומן ד' יסור לבם, גבורתם תביאם למצב מר כזה שתהי' עליהם עצמה למשא, והשתעבדותם אל חיי החומר תגדל עליהם, עד שלא יוכלו להשלף ממשאם הכבד והמר, ולעת פקודתם יאבדו..

        הגבורה אמנם היא ג"כ תכשיט נאה, ונחוצה היא מאד לעם חי ופועל פעולות חשובות בעולם לעצמו ולזולתו. אבל לא הגבורה החומרית המגושמת כ"כ עד שתחניק את הכוחות הרוחניים, היא ודאי תפול לפני הוד הרוחניות. אמנם הגבורה היפה, שתתן ען לכוחות הנפש לחכמה ועצה, ותחזק ג"כ את הרוח הטהור להיות מגביה לבו בדרכי ד', היא נאה מאד, ואז אע"פ שאינה דומה כלל בכמותה אל הגבורה הענקית, עכ"ז תגבר עלי' ותנצחינה. ובמגע מועט של הגבורה הטהורה הבאה בכח בריאות הנפש הזכה בגוף טהור ובריא, תפול הגבורה המגושמה החומרית ולא תוסיף קום.