מדוע מגיב משה רבינו בחריפות נוראה לעדת קורח? למה הוא מדגיש את נקיון כפיו? ואיך כל זה קשור לכוחו המיוחד לתקן את הדור
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכה' סיון תשפ"ג
א. במדבר טז' – ויאמר משה אל קרח שמעו נא בני לוי. המעט מכם כי הבדיל א-להי ישראל אתכם מעדת ישראל להקריב אתכם אליו לעבד את עבדת משכן ד' ולעמד לפני העדה לשרתם.. ובקשתם גם כהונה.. וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב ויאמרו לא נעלה. המעט כי העליתנו מארץ זבת חלב ודבש להמיתנו במדבר כי תשתרר עלינו גם השתרר.. ויחר למשה מאד ויאמר אל ד' אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעתי את אחד מהם. רש"י - אל תפן אל מנחתם - והמדרש אומר יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון, תניחנו האש ולא תאכלנו. לא חמור אחד מהם נשאתי - לא חמורו של אחד מהם נטלתי. אפילו כשהלכתי ממדין למצרים והרכבתי את אשתי ואת בני על החמור, והיה לי ליטול אותו החמור משלהם, לא נטלתי אלא משלי.
ב. שמואל א' יב' - ויאמר שמואל אל כל ישראל.. ואני התהלכתי לפניכם מנערי עד היום הזה. הנני ענו בי נגד ד' ונגד משיחו, את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי ואת מי עשקתי את מי רצותי ומיד מי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם. ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו ולא לקחת מיד איש מאומה. ויאמר אליהם עד ד' בכם ועד משיחו היום הזה כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד. רש"י - ויאמר עד - בת קול יוצאת ואומרת עד.
ג. תהלים כד' - מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו. נקי כפים ובר לבב.. ולא נשבע למרמה. שמות רבה ד' א' - וילך משה וישב אל יתר חותנו, הה"ד נקי כפים ובר לבב וגו', מי יוכל לעלות בהר ה' מי שיש בו מדות הללו וכולן נאמרו במשה, נקי כפים, זה משה שנאמר לא חמור אחד מהם וגו', אם נטל חמור משלהן מה שנא מן הלסטים אלא כך אמר משה כל אותן המסעות שהיינו נוסעים במדבר לא אמרתי לאחד מהן שיטול דבר משלי ויטעון על חמורו..
ד. תנחומא שופטים ג' - שופטים ושוטרים צריך שיהיו השופטים בעלי זרוע במעשים טובים.. אנשי חיל בתורה ובמעשים טובים ובגבורה, וצריך שיהיו נקיים מכל משפט שלא יהא לאדם פתחון פה עליהם, כמשה שאמר לישראל לא חמור אחד מהם נשאתי ושמואל שאמר הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו'
ה. ר' חיים פלטיאל - ולא הרעותי לאחד מהם לשון ריעות, לא הייתי שותף עם שום אחד מהם שיהיה להם לחושדני שנטלתי יותר ממנו בשותפות. משלי כט' - מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה. רש"י - ורבותינו אמרו אם הדיין דומה למי שאינו צריך לקנות אוהבים וליקח שוחד הוא יעמיד ארץ ואם דומה לכהן השואל תרומות על הגרנות הוא יהרסנה.
ו. דברים רבה א' ה' - אילו אחר הוכיחן, היו אומרים זה מוכיחנו משה שכתוב בו לא חמור אחד מהם נשאתי, לזה נאה להוכיח את ישראל. קהלת רבה ג' א' - אלו אדם אחר בא והתוכח את ישראל הייתי אומר אדם שאכל ושתה מהן ונהנה מהן מוכיחן אלא משה שכתוב בו לא חמור אחד מהם נשאתי וגו' לזה נאה להוכיחן לישראל.
ז. ברכות י: - אמר אביי ואיתימא רבי יצחק, הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו. ואמר רבי יוחנן, שכל מקום שהלך שם, ביתו עמו. עין איה ברכות פ"א קמו' - יש מי שעוסק ביחוד בשלמות עצמו במעלה גבוהה, ושלמות זולתו ממילא נמשכת, כעין שהי' באלישע.. לאיש כזה אין הפסד להשפעתו בהיותו נהנה, והבריות על ידי זה מתקרבים אליו.. מה שאין כן השלם, ששם דרכו להיות משלים את זולתו בחזקת היד ובפעולה ממשית. להדרכה כזאת תוכל ההנאה שיהנה להזיק הרבה, כי ימעט מוראו ולא תפעול הדרכתו.. על כן לשלם כאלישע בדרכו ראוי' ההנאה, ולשופט כביר כח לב כשמואל יאתה מאד שלא להנות.
ח. אלשיך - נקודות אל"ף של אחד בפת"ח, שהוא המיוחד שבהם. כד"א שכב אחד העם, כמו שאמרו ז"ל המיוחד שבעם, הוא המלך. ולעומתו, אחד הריקים, המיוחד שבריקים. והוא.. דתן. משך חכמה - יתכן, כי המשתבחים בענוה - וענותנותם היא פחותה - מקרבים ומכניעים עצמם למי שהוא שפל הרבה ממנו במעלתו ומחבקים ומנשקים אותם. אבל מי שהוא בערכם או ערך יותר גבוה, אשר יתכן לטעות כי ההכנעה אינו מצד הענוה, רק מצד הצדק והנמוס, שפלוני גבוה ורם ממנו במעלה, לאלו מרחקן ומשפילן בערמתו ומתכבד בקלונם. לא כן אדוננו משה - הוא היה עניו אמיתי! ולא קנא להמתנבאים במחנה, והתפלל כי יאציל ה' על הזקנים רוח נבואה.. שגם הגדולים במעלה לא פחת מעלתם, אדרבא, הוסיף על מעלתם וכבודם - בינה זאת.
ט. שמות ד' - ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה מצרים. רש"י - על החמר - חמור המיוחד, הוא החמור שחבש אברהם לעקידת יצחק והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו, שנאמר (זכריה ט) עני ורוכב על חמור. במדבר טז' - ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ד' ומדוע תתנשאו על קהל ד'. מלבי"ם - אם תאמרו שאתם גדולים מן העדה מצד קדושתכם.. כל העדה כלם קדושים.. מדוע תתנשאו.
י. ישראל ותחיתו טו' - הקריאה של "כל העדה כלם קדשים ובתוכם ד'", היתה קריאה לועגת לכל תכן הקודש ולכל הרוממות וההכנה התוכית, הדרושה להעשות עד שיהיה הקודש מבוסס בחיים באמת, שיהיה מובטח מכל פגם וסאוב, שלא יהפך לרועץ ולצרה היותר גדולה של העולם. על כן הוכרח הדבר שירד חיים שאולה, להאבד מתוך הקהל ולהיות לעולם לאות לבני מרי, שלא יהיו עוד כקרח וכעדתו.
יא. אורות הקודש ב' הקודש הכללי כא' - יש קדושה בונה, ויש קדושה מחרבת.. כדי לבנות מה שהוא יותר נעלה ממה שכבר בנוי. המשיג את סוד הקדושה המחרבת יכול הוא לתקן כמה נשמות, ולפי גודל השגתו כך גדול הוא כח תקונו. מהקדושה המחרבת יוצאים הלוחמים הגדולים, המביאים את הברכה לעולם, מעלת משה בעל היד החזקה, ששבר את הלוחות.