בדור בו הדמיון והרגש שולטים בכיפה אנו נדרשים לפתחם ולרוממם מתוך בירור עמוק של מערכת היחסים שבין השכל לדמיון ולרגש
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, אור לכג' תמוז תשפ"ג
א. במדבר ל' – ואשה כי תדר נדר לד' ואסרה אסר בבית אביה בנעריה. ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום. ואם הניא אביה אתה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וד' יסלח לה.. ואם בית אישה נדרה.. אישה הפרם וד' יסלח לה..
ב. שו"ע הל' נדרים רלד' – א. האב מפר נדרי בתו כל זמן שהיא קטנה או נערה.. בגרה, או נשאת, שוב אינו יכול להפר לה. נה. אלו נדרים שהבעל מפר, נדרים שיש בהם עינוי נפש ודברים שבינו לבינה. כתובות עב: - המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת. א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק, באלו נדרים אמרו: שלא תאכל בשר, ושלא תשתה יין, ושלא תתקשט בבגדי צבעונים. תניא נמי הכי באלו נדרים אמרו, דברים שיש בהן עינוי נפש.
ג. מאור ושמש - הלא אין כאן אלא נדר זה שהחריש לה אביה, ולשון 'כל נדריה' משמע כל הנדרים שנדרה מקטנותה ועד זקנותה. ונראה לבאר, דהנה נדרים הם שני מינים.. כי רובא דרובא הנדרים באים מחמת כעס.. ולפעמים אדם נודר בהשכל ודעת כדי לעשות לעצמו סיג וגדר לעבדות ה'.. לכן מוטל על כל אחד ואחד מישראל להדריך בניו תיכף בקטנותם.. ואם יש לו בן זכר מסתמא הולך לבית הספר ורבו מדריך אותו.. אבל בנותיו צריך הכתוב להזהיר את האב.. וזה פירוש הפסוק.. וקמו כל נדריה פירוש, לעולם היא נשארת בקלקולה, שבגדלות קשה לשבר את הכעס וגיאות.
ד. במדבר ל' – וידבר משה אל ראשי המטות.. איש כי ידור נדר לד'.. לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. רמב"ן - לראשי המטות יד ושם בנדרים יותר משאר העם, שיחיד מומחה מתיר הנדר. והנה היתר הנדרים לא נתפרש בתורה אבל הוא הלכה למשה מסיני, תלאו הכתוב בחוט השערה כמו שאמרו (חגיגה י.) היתר נדרים פורחין באויר.. כי בבואו לב"ד, וימצאו לו פתח, ונחם עליו, והם ימחלו לו.. שעשה היתר הנדר והשבועה בסתרי התורה, שלא יאמרו אלא לראויים להם.
ה. אורות הקודש א' הגיון הקודש עח' - הרגש כלול הוא בשכל, והוא המדרגה התחתונה שבו, כשהוא יוצא לפעול פעולות מעשיות, אז קובע לו את תחומו הרגשי בפני עצמו. בחיים העולמיים כולם הוא התוכן הסודי של אות ה"א האחרונה של שם, שהיא נעשית שם א-דני בפני עצמו. התפילה, וחלק גדול ממעשה המוסר והתורה, בנויים הם על יסוד תקנת הרגש של האדם. והם צריכים לשמור גבולם. כשבאים אל הרגש בענינים ותוכנים שכליים אין מצליחים. אמנם עצמותה של התביעה, שיהיה הרגש גם כן מושכל, יש לה מקום, מפני שבאמת איננו גם חטיבה בפני עצמה, אלא אחד מצדדי השכל, שהוא מתגלה במדרגתו התחתונה.
ו. זכריה ה' - והנה ככר עפרת נשאת וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה. ויאמר זאת הרשעה וישלך אתה אל תוך האיפה וישלך את אבן העפרת אל פיה. ואשא עיני וארא והנה שתים נשים יוצאות. קידושין מט: - וא"ר יוחנן: זו חנופה וגסות הרוח שירדו לבבל. קובץ ז' פז' - הנדר הוא עומק ההתגלות הטבעית של חוש האמונה, שמתגלם בביטוי ובמעשה.. הוא ערובה על האמוניות הטבעית, שתשמר את עמדתה, ולא תהיה נשטפת בשטף האורה הגדולה של החובה החוקית..
ז. אורות הקודש ג' עבודת הקודש א' - דרך הקודש בנויה היא על יסוד ההשויה, שהאדם משוה את דרכו הפרטית לדרך ד' העליונה. וזה נוהג בדברים שהשויתם היא השויה מעשית ושכלית, כהליכה בדרך ד', במדות טובות, וכל מצות התורה והשכל, שהם כולם נובעים מההתרוממות של דמיון צורה ליוצרה, ונוהג גם כן בתוכן של דמיון, שכח המדמה מסדר את הענין על פי תכונתו בגדריו. וכל מה שיתקדש האדם והעם יותר, וכחו המדמה יהיה יותר מטוהר, ויותר חזק, תחזק בו התביעה של ההשויה הדמיונית, ומזה יצאו המון דרכי חסידות נאים ומתוקנים לשלום הציבור על פי דרכי היופי של סדרי עבודה והידורי מצות.. ההוד והתפארת של נויו של עולם שבבית המקדש, הדר בגדי כהונה.. כל אלה הסתעפות מצד הערך הגדול שיש לכח הדמיון הבריא והחזק, העומד בגדרו, ועושה את תפקידו בעולם, בתור לבוש מתוקן להאורה
הא-להית העליונה, המופיעה על האורה הנשמתית והשכלית שבאדם ובעולם בהדר גאון עוזה.. אי אפשר לצייר תכונה שלמה של עושר הדמיון, כשהבערות שולטת והרשעה המעשית מתגברת, רק בהתרוממות רוחנית ומעשית חשובה וקבועה אפשר להשיב את בנין בית המקדש למקומו.. אבל לעומת זה התביעה לשלמות היופי המפואר, ושכלול הדמיון בכל איתניותו.. זהו היסוד האיתן של תביעת החיים, התוכן המחולל בחסרונו את הצעקה הנוראה, שיושב הקב"ה ושואג כארי, אוי לי שהחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני..
ח. אורות הקודש א' חכמת הקודש טז' - נבואה ורוח הקודש באים, בדבר ד', לפנימיותו של אדם, ומתוכו הם נשפעים לכל מה שנוגע לעולם כולו. ומעין דוגמתם האגדה, הרי היא נובעת מהנפשיות של האדם, ומסדרת את עניניה גם כן ביחש החיצוני של העולם. אבל התורה, היא באה מתוך הארת האמת העליונה, שאין בה שום הבדל בין פנימיותו של אדם להעולמיות כולה ומקורה. מלמעלה למטה הכל נסקר ונודע. פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות, ותמונת ד' יביט. רק נבואה זו יכולה לתן תורה. ומתוך כך נעלה היא התורה מכל נבואה, וחכמי תורה עדיפי מנביאים, מצד התוכן העליון, שממנו הם יונקים את החיים הרוחניים שלהם. מצד גאותן של ישראל שנטלה מהן ונתנה לאומות העולם, מתגבר כח של היפוך הסדר. והנביאים וכתובים, ושפעת רוח הקודש, משפיעים לפעמים בצורה יותר בולטת מהשפעת התורה, והאגדה מתגברת על ההלכה. ובאמת היא צרת גלות גדולה. וצריך הדור להיות חמוש בגבורה, בגדולי תורה, בעלי מסורת, בעלי תורה בהלכה, שכח האגדה, ונטית שפעת רוח הקודש, והידור הופעת קבלת רוח הנבואה לא יחסר להם. והם יגבירו את כח ישראל, להכשירו לגאולה, לרומם את התורה ע"י הנבואה ורוח הקודש, ואת ההלכה, והמעשה ותלמודה, ע"י האגדה, והמוסר ההגיוני. ותשוב בזה גאותן של ישראל למקומה, ופעמי גאולה ישמעו בעולם, ורוח ישראל הנרדם יחל לשוב לאיתנו, חמוש בכל טוב.. ואזור בגבורתה של תורה בעוזה ומלחמתה, העומדת בראש כל.