כשהכל יוצא מהסדר הרגיל ומדינת ישראל משנה מצב צבירה התחושה היא מאתגרת ממש כמו טלטולי המדבר אך באמת זהו סיפור אהבה
השיעור השבועי של הרב יצחק חי זאגא בבית הרב קוק, ראש חודש סיון תשפ"ה
א. במדבר א' – וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחתם לבית אבתם במספר שמות כל זכר לגלגלתם. מבן עשרים שנה ומעלה כל יצא צבא בישראל תפקדו אתם לצבאתם אתה ואהרן. רש"י - מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם. אלשיך - והוא שאומרת התורה ראו נא מעלת ישראל על ידי התורה, עד גדר שעודם מלובשים בגוף דומים למלאכי השרת. ולבחור במרכבת המשנה הזה יותר מבמלאכים, שהוא על ידי תורה ומצות שקבלו בסיני, כי על כן יתר שאת לישראל על מלאכי השרת. וזהו במדבר סיני ששם קבלו התורה.
ב. כלי יקר - אין לאומות השגחה פרטית כי אם כללית לקיום המין כשאר בהמות וחיתו ארץ אבל כל איש מישראל מושגח בפרטות ואפילו אחד מהם חשוב כאומה שלימה.. על כן נתן להם הקדוש ברוך הוא מספר כמו לכוכבים.
ג. רבינו בחיי - שאו את ראש כל עדת בני ישראל. אין עלויין של ישראל אלא בקיום התורה, ועל כן אחז הכתוב לשון "שאו" שהוא לשון כולל שני ענינים דבר והפכו: האחד נשיאות ראש, והשני הסרת הראש.
ד. במדבר ד' - וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים. וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם את קדש הקדשים אהרן ובניו יבאו ושמו אותם איש איש על עבדתו ואל משאו. ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו. העמק דבר - וחיו ולא ימותו. יוסיפו חיים ולא יכרתו. הראב"ע. פירוש כל קדושה נותנת חיים לנזהר בהם כראוי, ומכרית למי שאינו נזהר כראוי, ועובד אדום ובניו יוכיחו שנתברכו הרבה בשמירת הארון כראוי, ועזה שלא נזהר כראוי פרץ ה' בו. ושמו אותם איש וגו' ואל משאו. אין הכונה שיפרשו מי ומי ישא הארון.. אלא אהרן ובניו יעמידו את נושאי כל כלי קודש אל המשא משום שהיו הכל מכוסה, ואם לא היו עושין כן היו בעל כרחם מגביהין הכסוי כרגע לדעת איזה כלי הוא.
ה. אורות התחיה נא' - הסיגים שבהבנת הא-להות, היראה, האמונה, וכל התלוי בהן, כל זמן שאין האומה צריכה לתקן את דרכי חייה המעשיים בכללותה אין ההזק שלהם ניכר. אבל כיון שהגיע הזמן שהתחיה הלאומית מוכרחת לבא, וצמיחת קרן ישועה בפועל מוכרחת להגלות, מיד הסיגים מעכבים ואי אפשר לאומה שתתאגד ותשיג בעומק חייה את סוד גבורתה וציורי סדוריה כי אם על פי דעות מזוככות ומעשים היוצאים מטהרתה של דעת ד' אמת, בבהירות היותר עליונה. זאת היא הסבה, שכח שלילי גדול מתעורר בעקבא דמשיחא, בחוצפה סגיאה, ושלילה זאת תבער את כל מה שהוא כהה בהמושגים הא-להיים והתלוי בהם בכללות האומה. אע"פ שנורא הדבר לראות שכמה עניני אמת, מדות טובות, ומצות וחקים, הולכים ונשטפים ונעקרים לכאורה, ע"י זרם השלילה, מ"מ סוף סוף הכל יצמח בטהרה וגבורה, בקדושה עליונה, מגרעין האיתן, הטהור והמרומם, שכל שלילה לא תגיע אליו, ואורו יזרח בתור אור חדש על ציון בגדולה מופלאה למעלה מכל ציור, שכחות דלים של נפשות עיפות, עיפות חמרית ורוחנית, של גלות ארוכה ודלדול, יכולים לצייר.
ו. שיחות הרציה – במדבר סדרה א' - בעולם הזה נמצא האדם בשני סוגי מצבים: בבית ובדרך. כאשר הוא יושב בבית הוא מוגן, לעומת המצאותו בדרך, הכרוכה בסכנות.. וההדרכה הא-לוהית מקיפה וכוללת את האדם בכל מצביו.. בדרך אנו נפגשים עם כל מיני סיבוכים, כל מיני צרות וכל מיני נסיונות. "עשרה נסיונות ניסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר", נסיונות ובזיונות. ועם כל זה יש חיוב והכרח ללכת בדרך. בטבע המציאות יש איזו מידה של הליכה בדרך שאין להתחמק ממנה.. בדרך צריך להתפלל תפילת הדרך וברכת הגומל, בגלל הסכנה, כי "כל הדרכים בחזקת סכנה". הקב"ה אתנו בדרך.. אנו נוסעים, אבל לא רק אנחנו אלא גם רבונו של עולם נוסע אתנו. השכינה אתנו, כדברי חז"ל על הפסוק "איש נודד ממקומו" - איש זה הקב"ה. הקב"ה נודד במשך זמן מסויים ונמצא בדרך. נורא ואיום! "ויהי בנסע הארן", הארון שנקרא ד' נמצא בנדודים! הארון אשר מציאותו היסודית היא הקביעות - נודד. אנו יוצאים מן הבית ונמצאים בדרך עם כל סכנותיה, ולכן יש צורך לשמור בדייקנות נוראה, באימה ויראה, את כל המדרגות. כמו בכל המציאות, ישנן מדרגות אף בישראל, מדרגות בקודש. כל מציאות הקיום האמיתית של כל אחד מאתנו, מיוסדת על שמירת התפקידים, כאשר הלב הוא לב, המח הוא מח, והאוזן אוזן, ללא כל בלבול וטשטוש. הרגל אינה יכולה לשמש כלב, והלב אינו יכול לשמש כרגל בשום פנים ואופן שבעולם.
ז. עולת ראי"ה א' תא' – תפילת הדרך - כל הסתערות כחות והתחדשות מצב תוכל להביא הריסה לכחותיו המוסריים של האדם, וצריך הוא אז לשמור ביותר את מוסרו, שקנה לו בעמלו, בדעת וכשרון. על כן חובה מיוחדת היא להשמר מכעסנות, אפילו במקום המותר, שלא תחטא מתוך ההתרגשות, המביאה לאיבוד ציורי המוסר.. ויותר מזה כל מצב חדש צריך שמירה, שעכ"פ מביא הוא ציורים חדשים והרגשות חדשות, וכמה אנשים נפחתה מדרגת מוסרם בחילוף מקומותיהם, וכשאתה יוצא לדרך תכין עצמך לקראת ההתרגשות של השתנות הציורים והתחדשותם על ידה, והמלך בקונך וצא, להמשיך עליך ציורי היראה ואהבת ד', בקביעת המוסר וטוב המדות הטהורות, גם במצב הנדידה של הדרך. וזאת היא עיקר יסוד תפלת הדרך, שעמה תבא השמירה המעולה, - כי ד' ישמור את יראיו.